תשמעו מה שקרה לי עם הספר הזה: מצאתי אותו באיזו רשימת קריאה פה שהשם והתקציר מצאו חן בעיני. השגתי אותו לא מזמן והתחלתי לקרוא בחדווה, ופתאום נתקלתי באיזה פרט בספר, שידעתי שכבר קראתי אותו פעם. המשכתי, כמובן, עד הסוף, כי לא זכרתי שום דבר מהספר. קראתי אותו פעם שנייה לא כי הוקסמתי ממנו בפעם הראשונה, אלא כי פשוט שכחתי אותו לחלוטין ורק אותו פרט שהזכרתי - משהו זניח לחלוטין מבחינת הסיפור - נשאר לי בזיכרון. א

אני שונאת קניונים. מתעבת אותם ממש. בעיני הם מתוכננים מראש להיות מלכודות כסף לאנשים תמימים. הארגון מקשה בכוונה על האוריינטציה, השילוט מבלבל, את ביתן המודיעין שוכחים, או שממקמים אותו כך שאי אפשר יהיה למצוא אותו. האורות חוברים למתכות ולשיש ליצירת אפקט מבלבל ומסחרר על הקונה התמים, שרק רצה להיכנס לסופרפארם ולקנות אקמול או משהו, אבל לא מצליח לצאת מהמבוך המודרני של חנויות יוקרה שמאיימות לשבות את כספו.