תשמעו מה שקרה לי עם הספר הזה: מצאתי אותו באיזו רשימת קריאה פה שהשם והתקציר מצאו חן בעיני. השגתי אותו לא מזמן והתחלתי לקרוא בחדווה, ופתאום נתקלתי באיזה פרט בספר, שידעתי שכבר קראתי אותו פעם. המשכתי, כמובן, עד הסוף, כי לא זכרתי שום דבר מהספר. קראתי אותו פעם שנייה לא כי הוקסמתי ממנו בפעם הראשונה, אלא כי פשוט שכחתי אותו לחלוטין ורק אותו פרט שהזכרתי - משהו זניח לחלוטין מבחינת הסיפור - נשאר לי בזיכרון. אז פה מה שכתוב על הכריכה האחורית "...כל אלה הופכים את 'מה שאבד' לספר בלתי נשכח"... יכול להיות שאני צריכה להאשים את הזיכרון הגרוע שלי, כי הצלחתי לשכוח אותו ביסודיות מרשימה.
הסיפור הוא סיפור שנע בשני צירי זמן - סיפור על ילדה שנעלמת כאילו בלעה אותה האדמה ב 1984, ומספר דמויות עשרים שנה אחרי, שבדיעבד יש להן קשר לההעלמות ההיא. כל זה מתרחש בקניון שנפתח קצת לפני ההעלמות, ואחרי עשרים שנה הוא כבר מרופט ובלוי. "על הנייר" לסיפור יש פוטנציאל. תעלומה בת 20, במיוחד כשמעורבת בה ילדה, דמויות שלכל אחת מהן שריטה עמוקה ותובנות בדבר תרבות צריכה, ומרכזי קניות עשויים פלסטיק ונצנצים.
אז ככה: הסיפור מבולבל, הכתיבה לא אחידה, התובנות לא מקוריות. הדמויות מוזרות, הפסיכולוגיה חיזרית. זה ספר ביכורים של סופרת צעירה יחסית שהתנסתה, כך כתוב, בדי הרבה מקצועות לפני שפנתה אל הכתיבה. הייתי מציעה לה להמשיך להתנסות, בסוף היא תמצא את המקצוע המתאים לה.















