ביקורת ספרותית על תיכון אבלון מאת מג קאבוט
ספר טוב

---

אני לא יודעת למה, אבל הספר הזה הזכיר לי שיר. שיר של אבריל לאבין. ונכון, רוב השירים שלה רצופים בקללות. אבל לרובם יש משמעות.
לשיר קוראים "When You're Gone", אתם מוזמנים לחפש אותו ביוטיוב.
את השיר הזה אני שומעת עכשיו, בזמן שני כותבת את הביקורת, זה פשוט מרגיש לי כמו לחתום את סיומו של הספר.

הספר מספר על אלי. נערה מתבגרת לשני הורים פרופסורים שקיבלו שנת שבתון. עד עכשיו לא הבנתי מה זה.
בקיצור, שנת שבתון=עוברים בית ספר. היא מתחילה תיכון מחדש בכיתה י"א, מבאס.
עוד לפני היום הראשון ללימודים היא פוגשת את ויל וגנר. הגלגול האפשרי של המלך ארתור האגדי.
האם ויל באמת הגלגול מלך ארתור? האם ארתור היה קיים? ומה קורה שם?

טוב, את החלק הזה של הביקורת נפתח כך:
לפני שקראתי את הספר כבר ראיתי את הסרט.
ואני צריכה לומר משהו.
אכזבה
אכן כן. אכזבה. זאת פעם ראשונה שאני מאכזבת מספר בגלל הסרט שלו.
הקטע הוא שהסרט היה הרבה יותר מפתיע, יותר מצחיק, יותר טוב בכללי.
בסרט גם היו דמויות שלא היו בספר והיו חסרות לי. והייתה הפתעה מדהימה בסוף הסרט.

ספויילרים

אני חייבת להודות שהעובדה שאלי היא לא איילין הייתה נקודת מפנה מעניינת, אבל בסרט, נקודת המפנה היא שאלי היא המלך ארתור בעצמו וזה הרבה יותר מעניין ומפתיע. שמורדרד הוא המורה שלהם להיסטוריה. ושאח של ויל הוא לא מורדרד אלא חבר במסדר הדוב.
הרבה יותר מפתיע, לא?

סוף ספויילרים

כנראה שהסרט גרם לי לצפות מהספר ליותר וזאת הסיבה שירד כוכב. זה לא קרה לי אף פעם.
אבל בתור ספר הוא ממש טוב.

הדמויות מעניינות, עמוקות, טובות, מרתקות. העלילה מעולה, והרעיון מקסים.

ממליצה בחום (:

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על תיכון אבלון