ביקורת ספרותית על אני, קלאודיוס מאת רוברט גרייבס
ספר מעולה

---

תיאור מותח וסוער מאוד - ולפעמים גם מצחיק - של ימי ראשית האימפריה הרומית, תקופה של פאר ועושר והרג ושחיתות מכל סוג. הכול מסופר באופן שוטף ורציף, כמעט ללא תיאורים - מזכיר במשהו את התנ"ך. למרבה המזל בתחילת הספר מופיע עץ המשפחה של קלאודיוס, ופה ושם נאלצתי להציץ בו כדי להיזכר מי זה מי. אבל המאמץ בהחלט משתלם - קשה שלא להתאהב בקלאודיוס האומלל והמפוזר והנחבא אל הכלים, שמשקיף על הכול בחרדה מאחורי ספרי הלימוד שלו, ומצד שני קשה להיפרד גם מליוויה המפלצת היפהפייה שאינה יודעת רחם, שהיא האמא של כל הפאם-פאטאליות שבאו אחריה. בזמן הקריאה הייתי הולך לאינטרנט וקורא על הדמויות המדוברות, ופעם אחר פעם נדהם לגלות איך כל מיני פרטים קטנים, שהייתי משוכנע שגרייבס בדה מליבו כדי להוסיף צבע לעלילה, לקוחים בעצם ממקורות קדומים. כך למשל ההערה על האסיר שהורעב ולבסוף נמצא מת כשפיו מלא בפתיתים ששימשו למילוי המזרון, או הבדיחות שהסתובבו ברומא על אופיים של תושבי פדואה. בקיצור, מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של ליברל
» ביקורות נוספות על אני, קלאודיוס