רק כאשר סיימתי לקרוא את הספר רכבת לילה לליסבון, מאת פסקל מרסיה, הרגשתי עד כמה הוא השאיר עלי רושם חזק. מצד אחד, הוא ממציא מחדש את ספרי המסע עליהם הוא נבנה: הגיבור יוצא לדרך, עוזב את הכול מאחוריו, ויוצר לעצמו זהות חדשה שאנחנו, הקוראים, עדים לה בפליאה. מצד שני, הוא משלב הגות פילוסופית בחייהן של הדמויות. והדמויות – הן המשוות את העצמן לדמויות אחרות בספר או ביצירות ספרות המוזכרות לאורך העלילה.
גרגוריוס, הדמות הראשית, קונה ספרים, מקבל ספרים, מוצא אותם וגם מחפש אותם.
לספרים יש להם משקל רב בחייו של הגיבור. משקל פיזי – הוא לוקח אותם בשקיות ובמזוודות, יושב אתם בבית קפה ובשולחן המורה בבית הספר, בספריות ובחנויות ספרים מאובקות. אך במיוחד משקל נפשי: ההרפתקה כולה מונעת על ידי שמיעה של קריאה של מספר משפטים מספר זר הכתוב בפורטוגזית - קולו של הדובר בספר זה מהדהד בגיבור ודוחף אותו החוצה ממתוך עצמו, למקום אחר, אל מעבר לגבולותיו, ומעבר לגבולות העיר והמדינה המוכרות לו, כדי להכיר אחרים שיהפכו להיות חלק מחייו וכדי להכיר את עצמו מחדש – כדי להפוך לאחר. הספר הוא הצעד הראשון לדיאלוג פנימי מטלטל, בעל השלכות מפתיעות הן לדמות והן לקוראים.
במציאות כמו בספרים, טקסטים מנהלים דיאלוגים ביניהם. זיכרונם של הקוראים הוא "המנוע" להפעלת דיאלוגים אלו. החוקר הרוסי מיכאיל באחטין טבע את המושג "אינטרטקטואליות" כדי לציין התייחסות זו: כל טקסט מתייחס לטקסטים שקדמו לו, בין אם בצורה ישירה או בצורה עקיפה. בדרך זו הוא משתייך למסורת מסוימת של קוראים, של דרכי הבנה ופרשנות, של עיצוב מרחבי הדמיון, של קריאוֹת. באחטין חקר את ההדהוד הזה בין טקסטים, את האופן שבו סופר מעבד ונותן צורה מרעננת לטקסטים אחרים. הכתיבה הופכת כך לעדות הקריאה שהייתה.
יחסים אלו בין ספרים יוצרים סוג מיוחד של "רשת", המכילה בין חוטיה אופני התייחסות לכָּתוב.
לביקורת בשלמותה - www.etnahta.co.il
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
