“בזמן כלשהו לפני כמה מאות שנים, נקבע הנוסח הסופי להגדה של פסח, ומאז אנחנו דבקים בו. כמה מאות שנים עם אותו נוסח. מה יש כבר לחדש? ומה באמת נשתנה מאז? בכל דור ודור עורכים היהודים את ליל הסדר. בכל דור ודור שונים את אותה הגדה, אוכלים את אותן מצות (ויש שאומרים שמדובר ממש באותן מצות). בכל דור ודור מנסים לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ובאמת כל דור נעמד אויב מולנו. וכל פעם מחדש זה מפחיד. וכל פעם מחדש- ובכן- הקב"ה מצילנו מידם בניסים ונפלאות. אז גם בדור שלנו אנו נאלצים להתמודד עם 'מצב' או 'גל' או אינתפיאדה, השם לא כל כך משנה. ובימים טרופים אלה, כשיש פיגוע יום כן יום לא, כשכל סירנה של אמבולנס מקפיצה אותנו, כשהעסקים בירושלים פושטים את הרגל כי אנשים מפחדים לצאת החוצה, זה הזמן לזכור את ההיא שעמדה. ובאמת הנה משהו שכן השתנה: כי העם היהודי נרדף מאז שהוקם בעצם. היינו עבדים בעיני פרעה, עם מפוזר ומפורד בעיני המן, שרצים בעיני היטלר. נרדפנו, הוגלינו, נרצחנו והופללנו בעלילות דם. תמיד היינו עם נשלט, מדוכא ומופלה מול האויב התורן. והקב"ה מצילנו מידם. אם זה קריעת ים סוף, הניצחון על היוונים או במלחמת ששת הימים, הוא תמיד מציל אותנו. אבל באיזה מחיר? אלפי יהודים חיו חיים רצופים פוגרומים ועלילות דם. שישה מיליון נרצחו בהינד עפעף. סבלו מגירושים, טבחים, שודים ושאר מרעין בישין (תמיד רציתי לדעת מה הביטוי הזה אומר בדיוק). כדאי לזכור שמצבינו טוב מכפי שהיה בכמה מאות השנים האחרונות. כל הדברים הנוראיים האלה לא קיימים יותר. לראשונה האויב לא מהווה איום קיומי אמיתי עלינו. לראשונה הוא לא שקול אלינו בכוחו. לראשונה ניצחון שלנו לא נראה נס, אנחנו החזקים הפעם! יש לנו מדינה משלנו, ממשלה משלנו, צבא חזק יותר. אני מודה לה' על הקטע הזה שהוא מצילנו מידם, אבל עוד יותר על כך שאני חיה בזמן בו אנחנו לא משלמים יותר את המחיר הזה. כל כך הרבה יותר קל להתמודד ככה. אז מה באמת יש לחדש על הנוסח המקורי? ובכן, המחברים עשו מאמץ מיוחד. ההגדה רצופה בסיפורים, מדרשים, אנקדוטות והערות שונות שמקשטות ומוסיפות הרבה להגדה המוכרת. הציורים המקסימים של המאייר הנפלא מישל קישקה יכולים לבדם להוות סיבה מספקת לקנות את ההגדה החביבה הזו. כמובן שלא רציתי לדבר באמת על הספר והוא היה רק תירוץ, אז נראה לי שיצאתי ידי חובה. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", נאמר במקורות. כן נאמר "יהיה בסדר" (שם, שם). באמת יהיה בסדר. יודעים מה? כבר עכשיו בסדר. חג שמח!”

“אני מאוד אוהבת הגדה של פסח זו מכיוון שהיא מקפידה להדגיש את הרבגוניות שבטקסט, שנארג במשך שנים רבות. העיצוב הבהיר - מאפשר לקורא לעקוב אחרי הטקסט המסורתי, אך גם להיחשף לדעות, מנהגים ואפשרויות שונות של קריאה: קבלה, חז"ל, פרשנות מודרנית, שירה וסיפורים אישיים - כל אלו תורמים להצגת הגדה מעניינת ומאפשרת מסלולים שונים של קריאה. עריכת ההגדה מאפשרת לקוראים הסקרניים - לקרוא באופן ממוקד על מסורות ומנהגים שהלכו והשתלבו בשתי וערב שהינה ההגדה. מכיוון שהגדה זו היא תמיד זו שאני בוחרת לקרוא בליל הסדר - אשמח מאוד לשתף אתכם במחשבות על הקריאה ועל האפשרויות לראות באופנים בהם ניתן לפרש את ההגדה ואת מעשה ליל הסדר - כמעשה של חופש ובחירה, כמעשה המגלם בתוכו את היציאה לחופש הפרשנות שיציאת מצרים הוא אחד מביטוייה. לא עוד עבדים למשמעות שנקבע על ידי אחרים, אלא אנשים חופשיים להחליט כיצד להתייחס למסורת - כל שנה מחדש. הנה דברים שכתבתי על הקריאה בלילה הזה. חמישה הקשרים כחמישה מסלולים של קריאה: כשמגיעה עונה זו, אני מוצאת את עצמי חושבת על הדרך שבה ארצה לקרוא את ההגדה. קריאתה אף פעם אינה מובנת מאליה. מבחינתי הקריאה הינה הזמנה להפוך את הטקסט הישן, לכלי שמאפשר לתת ביטוי לסיפור פנימי ואישי. האמנם? ובכן, כמו שקורה גם במסורות אחרות ניתן להוסיף עומק ומשמעות לחיפושים ולהתלבטויות עכשוויים על ידיי "כתיבה מחדש" של טקסטים עתיקים, על ידי מילוי השלד שהכתוב מציג. המרשם ידוע ומוכח: קריאה חוזרת וחקרנית של טקסט עתיק מאפשרת להעמיד אותו באור מתחדש. מה נגלה בקריאה זו? טקסט עשוי טלאים: סיפורים, מדרשים, פיוטים, ברכות וטקסים שחוברו יחדיו. הם מזמינים אותנו לקחת עמדה פעילה: אפשר לשלול אותם באופן גורף, ואפשר לזהות בהם אתגר פרשני של קריאה. התייחסות המשתנה לפי הזמן, המקום ומצב הרוח. בזכות הקריאה - ניתן להפוך שעטנז זה של שפות ומנהגים, לכלי הנושא אמירה אוניברסלית ואישית כאחת. סיפור ההגדה הוא סיפור על יציאת מצרים. סיפור ארכיטיפי שפונה לרבים - יציאה מעבדות לחירות. ההגדה היא מעשה פרשני רב היקף אשר במרכזו סיפור מקראי ומערכת טקסים שנקשרו בו. כפי שאני רואה כעת, זוהי יציאה מתמשכת לחופש שבטוויית משמעות בעולם ובכתוב. וכמו בהגדה החוזרת על עצמה בכל שנה, היציאה אל החופש היא מעשה מתמשך שאינו נגמר. ההגדה יכולה להפיח השראה: איך לקרוא את הגדה הפעם? איך לתת לה לומר דבר-מה היום? להמשך הקריאה: http://www.etnahta.co.il/2015/04/blog-post.html#more חמשת ההקשרים הם דרכים לקרוא, לזהות תופעות, לפרש ולארגן. הם דרכים ללקט את החומרים שמהם מתגבשת "קריאה" ייחודית. ההגדה מזמינה תנועה גלית זורמת זו, החוזרת על עצמה כל שנה, בגווניה הרבים. אני מודעת לכך שניתן לוותר על טקסטים עתיקים מעין זה. בקלות ניתן לומר שהם משעממים, לא רלוונטיים ומיושנים. יחד עם זאת, אני רואה בהם וביכולת הישרדות שלהם פנייה אישית אלי, מעל גלי הנשייה, להתאמץ ולזהות בהם דבר-מה שיחזיק אותם פועמים וחיים, מעוררי משמעות ועניין. בעשותי כך, אני רואה את עצמי כמממשת סוג של חופש שניתן ביציאת מצרים: החופש להמציא חיים משמעותיים, החופש לקרוא ולפרש, החופש להתנגד לתפלות שבעבדוּת, החופש להפוך טקסט לאירוע חיים.”

“בזמן כלשהו לפני כמה מאות שנים, נקבע הנוסח הסופי להגדה של פסח, ומאז אנחנו דבקים בו. כמה מאות שנים עם אותו נוסח. מה יש כבר לחדש? ומה באמת נשתנה מאז? בכל דור ודור עורכים היהודים את ליל הסדר. בכל דור ודור שונים את אותה הגדה, אוכלים את אותן מצות (ויש שאומרים שמדובר ממש באותן מצות). בכל דור ודור מנסים לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ובאמת כל דור נעמד אויב מולנו. וכל פעם מחדש זה מפחיד. וכל פעם מחדש- ובכן- הקב"ה מצילנו מידם בניסים ונפלאות. אז גם בדור שלנו אנו נאלצים להתמודד עם 'מצב' או 'גל' או אינתפיאדה, השם לא כל כך משנה. ובימים טרופים אלה, כשיש פיגוע יום כן יום לא, כשכל סירנה של אמבולנס מקפיצה אותנו, כשהעסקים בירושלים פושטים את הרגל כי אנשים מפחדים לצאת החוצה, זה הזמן לזכור את ההיא שעמדה. ובאמת הנה משהו שכן השתנה: כי העם היהודי נרדף מאז שהוקם בעצם. היינו עבדים בעיני פרעה, עם מפוזר ומפורד בעיני המן, שרצים בעיני היטלר. נרדפנו, הוגלינו, נרצחנו והופללנו בעלילות דם. תמיד היינו עם נשלט, מדוכא ומופלה מול האויב התורן. והקב"ה מצילנו מידם. אם זה קריעת ים סוף, הניצחון על היוונים או במלחמת ששת הימים, הוא תמיד מציל אותנו. אבל באיזה מחיר? אלפי יהודים חיו חיים רצופים פוגרומים ועלילות דם. שישה מיליון נרצחו בהינד עפעף. סבלו מגירושים, טבחים, שודים ושאר מרעין בישין (תמיד רציתי לדעת מה הביטוי הזה אומר בדיוק). כדאי לזכור שמצבינו טוב מכפי שהיה בכמה מאות השנים האחרונות. כל הדברים הנוראיים האלה לא קיימים יותר. לראשונה האויב לא מהווה איום קיומי אמיתי עלינו. לראשונה הוא לא שקול אלינו בכוחו. לראשונה ניצחון שלנו לא נראה נס, אנחנו החזקים הפעם! יש לנו מדינה משלנו, ממשלה משלנו, צבא חזק יותר. אני מודה לה' על הקטע הזה שהוא מצילנו מידם, אבל עוד יותר על כך שאני חיה בזמן בו אנחנו לא משלמים יותר את המחיר הזה. כל כך הרבה יותר קל להתמודד ככה. אז מה באמת יש לחדש על הנוסח המקורי? ובכן, המחברים עשו מאמץ מיוחד. ההגדה רצופה בסיפורים, מדרשים, אנקדוטות והערות שונות שמקשטות ומוסיפות הרבה להגדה המוכרת. הציורים המקסימים של המאייר הנפלא מישל קישקה יכולים לבדם להוות סיבה מספקת לקנות את ההגדה החביבה הזו. כמובן שלא רציתי לדבר באמת על הספר והוא היה רק תירוץ, אז נראה לי שיצאתי ידי חובה. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", נאמר במקורות. כן נאמר "יהיה בסדר" (שם, שם). באמת יהיה בסדר. יודעים מה? כבר עכשיו בסדר. חג שמח!”

“אני מאוד אוהבת הגדה של פסח זו מכיוון שהיא מקפידה להדגיש את הרבגוניות שבטקסט, שנארג במשך שנים רבות. העיצוב הבהיר - מאפשר לקורא לעקוב אחרי הטקסט המסורתי, אך גם להיחשף לדעות, מנהגים ואפשרויות שונות של קריאה: קבלה, חז"ל, פרשנות מודרנית, שירה וסיפורים אישיים - כל אלו תורמים להצגת הגדה מעניינת ומאפשרת מסלולים שונים של קריאה. עריכת ההגדה מאפשרת לקוראים הסקרניים - לקרוא באופן ממוקד על מסורות ומנהגים שהלכו והשתלבו בשתי וערב שהינה ההגדה. מכיוון שהגדה זו היא תמיד זו שאני בוחרת לקרוא בליל הסדר - אשמח מאוד לשתף אתכם במחשבות על הקריאה ועל האפשרויות לראות באופנים בהם ניתן לפרש את ההגדה ואת מעשה ליל הסדר - כמעשה של חופש ובחירה, כמעשה המגלם בתוכו את היציאה לחופש הפרשנות שיציאת מצרים הוא אחד מביטוייה. לא עוד עבדים למשמעות שנקבע על ידי אחרים, אלא אנשים חופשיים להחליט כיצד להתייחס למסורת - כל שנה מחדש. הנה דברים שכתבתי על הקריאה בלילה הזה. חמישה הקשרים כחמישה מסלולים של קריאה: כשמגיעה עונה זו, אני מוצאת את עצמי חושבת על הדרך שבה ארצה לקרוא את ההגדה. קריאתה אף פעם אינה מובנת מאליה. מבחינתי הקריאה הינה הזמנה להפוך את הטקסט הישן, לכלי שמאפשר לתת ביטוי לסיפור פנימי ואישי. האמנם? ובכן, כמו שקורה גם במסורות אחרות ניתן להוסיף עומק ומשמעות לחיפושים ולהתלבטויות עכשוויים על ידיי "כתיבה מחדש" של טקסטים עתיקים, על ידי מילוי השלד שהכתוב מציג. המרשם ידוע ומוכח: קריאה חוזרת וחקרנית של טקסט עתיק מאפשרת להעמיד אותו באור מתחדש. מה נגלה בקריאה זו? טקסט עשוי טלאים: סיפורים, מדרשים, פיוטים, ברכות וטקסים שחוברו יחדיו. הם מזמינים אותנו לקחת עמדה פעילה: אפשר לשלול אותם באופן גורף, ואפשר לזהות בהם אתגר פרשני של קריאה. התייחסות המשתנה לפי הזמן, המקום ומצב הרוח. בזכות הקריאה - ניתן להפוך שעטנז זה של שפות ומנהגים, לכלי הנושא אמירה אוניברסלית ואישית כאחת. סיפור ההגדה הוא סיפור על יציאת מצרים. סיפור ארכיטיפי שפונה לרבים - יציאה מעבדות לחירות. ההגדה היא מעשה פרשני רב היקף אשר במרכזו סיפור מקראי ומערכת טקסים שנקשרו בו. כפי שאני רואה כעת, זוהי יציאה מתמשכת לחופש שבטוויית משמעות בעולם ובכתוב. וכמו בהגדה החוזרת על עצמה בכל שנה, היציאה אל החופש היא מעשה מתמשך שאינו נגמר. ההגדה יכולה להפיח השראה: איך לקרוא את הגדה הפעם? איך לתת לה לומר דבר-מה היום? להמשך הקריאה: http://www.etnahta.co.il/2015/04/blog-post.html#more חמשת ההקשרים הם דרכים לקרוא, לזהות תופעות, לפרש ולארגן. הם דרכים ללקט את החומרים שמהם מתגבשת "קריאה" ייחודית. ההגדה מזמינה תנועה גלית זורמת זו, החוזרת על עצמה כל שנה, בגווניה הרבים. אני מודעת לכך שניתן לוותר על טקסטים עתיקים מעין זה. בקלות ניתן לומר שהם משעממים, לא רלוונטיים ומיושנים. יחד עם זאת, אני רואה בהם וביכולת הישרדות שלהם פנייה אישית אלי, מעל גלי הנשייה, להתאמץ ולזהות בהם דבר-מה שיחזיק אותם פועמים וחיים, מעוררי משמעות ועניין. בעשותי כך, אני רואה את עצמי כמממשת סוג של חופש שניתן ביציאת מצרים: החופש להמציא חיים משמעותיים, החופש לקרוא ולפרש, החופש להתנגד לתפלות שבעבדוּת, החופש להפוך טקסט לאירוע חיים.”