ספרי מסע - כמו מסע כשלעצמו - אינם חביבים עלי בדרך כלל. בספר מסע הגיבור יוצא לו לחפש משהו לפעמים בפועל, לפעמים רק בדמיון - עובר כברת דרך לא קטנה, מעיר כל מיני זיכרונות מנומנמים, מחולל שינוי ויוצא מעברו השני של המסע כאיש חדש - שתובנות יוצאות דופן, שינו ממנהגיו והפכו אותו תוכו לברו.
אז זהו, התהליך הזה נראה לי בדרך כלל מלאכותי ולא אמין. לא שאנשים אינם מגיעים לתובנות עמוקות ואפילו משתנים ומאמצים התנהגויות חדשות או חיים אחרים. אבל איכשהו לא נראה לי אמין שהם יעשו זאת בעקבות מסע חיצוני.
גרגוריוס הוא הגיבור של הספר הזה, המתאר בעצם גיבור אחר. גרגוריוס הוא מורה בתיכון בשווייץ לשפות עתיקות ופילוסופייה, הזוכה לאהדתם של תלמידיו (בטוח שמורים בתיכון פה היו שמחים לקבל בהשאלה כמה תלמידים שווייצריים...) בוקר אחד הוא עובר ליד גשר ונתקל באשה הנראית כאילו היא מתכוונת לקפוץ. הוא מציל אותה, כמובן, ומתברר לו שהיא פורטוגיזית, שמשאירה אצלו עותק של ספר בפורטוגיזית - שפה שהוא לא מכיר - ואותו ספר - שהוא קורא בעזרת מילון(!) מביא אותו לנסוע בהחלטת פתע לפורטוגל (כן, כן!) ולהתחקות אחרי הסופר שכתב את הספר, שהוא מת כבר כ 30 שנה, דרך אנשים שהכירו אותו. סלחו לי על תאור התחלת הספר - מכאן הוא רק מתחיל - אבל הבנליות של העלילה שלפני העלילה, נמשכת - כך הרגשתי - לאורך כל הספר הזה.
מרסיה פסקל הוא שם העט של פטר בירי - פרופסור שוייצרי לפילוסופיה - החי בברלין וכותב גרמנית - למרות הניחוח הצרפתי של השם שבחר לו. הספר - כך כתוב על העטיפה האחורית - היה ספר השנה בשווייץ ועובד לסרט - אותו לא ראיתי - עם סוללת כוכבים מכובדת. הכתיבה של פסקל מעייפת. הסיפור שלו הולך לאיבוד בין סימטאות ודרכים ללא מוצא, שהסופר מתאר ללא לאות (למעט הלאות שלי, כקוראת). העלילות - כי יש בספר כמה עלילות - משתלבות ונפרדות אבל אף אחת מהן אינה אמינה ואף אחת מהדמויות לא גרמה לי עניין אמיתי.
זה ספר שנראה שנכתב בכוונות טובות - מנסה לתאר את שלטון הדכוי של סלזאר בפורטוגל - שנראה לי דומה להפליא לשלטון דיכוי של דיקטטורים אחרים באמריקה הלטינית ובאזורים אחרים. בכלל אם יש משהו שמגדיר בעיני את הספר הזה זה שהוא מורכב מסיפורים מוכרים ממקומות אחרים ושל סופרים אחרים. וזה כמובן כולל את הסצינה הראשונה שתיארתי של הצלת האשה מקפיצה מהגשר - דומה להפליא לסצינה הפותחת את "שער הניצחון" של רימארק, רק נופלת ממנה בהרבה בעוצמת הרגש והאמינות.
לא סבלתי כשקראתי אותו. אבל לא נהניתי ממנו כלל וכלל.


















