טירוף
טירוף מקסים – שתי מילים היכולות לסכם את רוח הספר.
לאורה רסטרפו סופרת קולומביאנית במוצאה, מרצה באוניברסיטה, עיתונאית,
פעילה פוליטית , מהפכנית לשעבר וחברה במפלגת הפועלים במדריד
ובארגנטינה, אשה רבת פעלים שחוותה חיים מלאי מסעות הרפתקאות
ונדודים החל מגיל צעיר עם משפחתה. הביוגרפיה שלה עצמה יכולה
להוות נושא לכתיבת ספרים.
מצליחה למקד את תשומת לב הקוראים מההתחלה. הכתיבה שלה תוססת
נמרצת , העלילה מתפתלת, מסתבכת,מהירה מאוד.
במונולוגים של שלוש נפשות הקשורות זו לזו בקשרי אהבה
בעבר ובהווה מספרות הדמויות את חייהן מההווה לאחור :
אגילר גבר בגיל הביניים מרצה לספרות באוניברסיטה, הזונח את עבודתו
כדי לטפל טיפול מסור באשתו הצעירה ממנו והמטורפת אוגוסטינה. לתוך
חייהם מגיח המאהב מהעבר של אוגוסטינה – מידאס , סוחר סמים ומלבין כספים עבור
פאבלו אסקובר ברון הסמים של קולומביה.
הסיפור מתחיל כשאגילר חוזר מחופשה מחוץ לעיר בעקבות שיחת טלפון של אלמוני
המודיע לו שאוגוסטינה נמצאת בבית מלון בעיר במצב של טירוף ומתבקש לבוא לאסוף
אותה. משם מתגלגלת העלילה של כל אחת מהדמויות לאורך שלושה דורות אחורה
שלוש שכבות מהמארג החברתי של קולומביה כל דמות מייצגת שכבה חברתית מסויימת.
ולפני הקורא המרותק משתרעת ההיסטוריה המשפחתית של אוגוסטינה לאורך שלשה דורות.
במשפחה המיוחסת והעשירה הנ"ל לכל דור יש את הנציג המטורף שלה, כך שלא ברור אם טירוף עובר בירושה או
נוצר עקב נסיבות החיים. הדבר החשוב מכל היא התדמית: על אף הסודות האפלים
במשפחה אסור לספר דבר. ישנה העמדת פנים שהכל בסדר. הכל תחת שליטה.
לא פלא שאוגוסטינה הצעירה שיודעת כמה סודות משפחתיים על הוריה, גדלה ולאט
לאט מתפרקת לרסיסים .
סיפורם של המשולש האוהב-העוזב-והמוטרפת, הוא חלק מסיפורה של קולומביה,
על ההבדלים העצומים בחייהם של השכבה החברתית העילית של הותיקים
והעשירים לבין השכבה של העניים וחסרי הכל, על ברוני הסמים המשתפים פעולה עם
אותם עשירים-מיוחסים ומנהלים איתם בפועל קשרי סימביוזה במסחר, שחיתות, שוחד והלבנת
הון.
הספר הוא הראשון מבין ספריה של הסופרת הקולומביאנית המוערכת בארצה ובארצות הדוברות
ספרדית שתורגם לעברית. אני מקווה שזאת היא סנונית ראשונה המבשרת גם תרגום
לספרים אחרים שלה.
רשמו את השם לפניכם : לאורה רסטרפו, סופרת משובחת מאמריקה הלטינית.
אפרופו לטינית על הכריכה מאחור ישנם סופרלטיבים של בכירי הסופרים הלטיניים
שאני מעריצה " גם סאראמאגו וגם מארקס גמרו על כתיבתה את ההלל ואם זה לא מספיק
גם ויקראם סת הסופר ההודי הוסיף שבחים משלו.
לא שאני מתרשמת במיוחד ממה שאחרים אמרו אבל במקרה של הספר הנ"ל הם גם צדקו.
מוזמנים לנסות. אם לא תאהבו - אספוג את התלונות בדומיה.

















