גברת פלפלת

גברת פלפלת

בת 20 מספר אגדות




» דירגה 63 ספרים
» כתבה 2 ביקורות
» יש ברשותה 41 ספרים
» מוכרת 1 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 4 שנים ו-9 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 ימים
» קיבלה 13 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של גברת פלפלת

» מדף הספרים (4 מתוך 41)
ביקורות ספרים:

מוצגות 2 מבין 2 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אחד הספרים הטובים מבין אלה שקראתי לאחרונה. קראתי את התקציר מאחורי הספר, ואני חייבת לציין שהוא לא עשה לי אפילו מעט חשק לק... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-2 חודשים


ראשית כל, אני רוצה להגיד שחווית קריאה כמו שהייתה לי כשקראתי את הספר הזה לא הייתה לי כבר זמן רב. את הספר מתחילתו ועד סופו קר... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-4 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

דווקא אחרי שסיימתי את הקריאה בספר, וחשבתי קצת על מה שקראתי הבנתי שהזקן הזה הוא בעצם המאה העשרים וכמו שהוא לא מת בסוף הספר ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-8 חודשים


גיבור הספר הינו ילד שיצא לאוויר העולם במקום המבאיש ביותר בתבל - ביובי השוק בפריז, וסביבו זבל, צואה וריקבון. מיום לידתו היה ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-10 חודשים


לפני 3 וחצי שנים **** אח שלי היה בערך בגילי. נכנסת לחדר שלו, שמסריח בחריפות מאלכוהול. עשן של סיגריות. זיכרונות מציפים א... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-11 חודשים


יום אחד את מוצאת את עצמך תשושה ועייפה, עומדת בתור בחנות ספרים השייכת לרשת שצבע ההיכר שלה הוא צהוב או ירוק. את הגעת לחנות הס... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


**** אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי ילדה בת שתים עשרה, מקליפורניה, בזמן התרחשותה של אפוקליפסה. הספר הזה שבה ... המשך לקרוא
49 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-2 חודשים


טירוף טירוף מקסים – שתי מילים היכולות לסכם את רוח הספר. לאורה רסטרפו סופרת קולומביאנית במוצאה, מרצה באוניברסיטה, עית... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-3 חודשים


גברת פלפלת עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

בירידת המדרחוב של ירושלים, בפנייה השלישית ימינה, ישב פעם בר-מסעדה מהודר וממוסגר בעץ שחור בשם 'אליס'. בפנים הייתה המסעדה גדולה ואלגנטית, עם מעברים רחבים בין השולחנות ואווירה אינטימית נעימה, אך הייתה ריקה תמיד. העסק ניצל בזכות הדלפק תחת החלון שפנה החוצה אל הרחוב, התברבר לו בצדקנות והזמין אליו אנשים. ברחוב עמדו כיסאות גבוהים ושחורים שהתאימו כמו כפפה לערבי שעון החורף של ירושלים. הרומן של 'אליס' עם בן-יהודה היה קצר וחולף, אך מהול בטעמה של האינטימיות שהמתיקה סודות מופלאים.

מנהל המקום, מתן בן טובים, היה אז בן 36, זיפיו נראו כמו מלחמה של שחור ולבן והרגישו כמו נייר זכוכית, אך תווי פניו רכים רכים, מזמינים לישון על קמטי החיוך של עיניו. הוא תמיד היה שם, על החלון, זונח לאנחות את המסעדה הכושלת, פונה לעבר הבר המצליח, מחלץ חיוכים מעיניהם העייפות של הנואשים מהשגרה.
והייתה שם אחת, עדיין ילדה, שהטרדות פסחו עליה והיו ממנה והלאה. היה ברור שהיא באמצע התיכון ושהיא יודעת איזו בירה היא רוצה, חוץ מזה לא היה ברור כלום. והיא ישבה שם בחלון על כיסא גבוה בימי חמישי ולפעמים גם סתם באמצע השבוע, אמרה שקוראים לה ליבי ונראתה רעננה כמו עלי כותרת בזריחה, בלי כל קשר לשעה. מתן אהב להתכופף אליה שם בדלפק, באור המעומעם של הערב, להקשיב לסיפוריה הפרועים ולהיזכר בנעורים שהאמין כי הוא עוד שוחה במעיינותיהם. לפעמים אם לא נזהר, פתאום נזכר שהוא בעצם רווק, אפילו לא גרוש או חלילה אלמן, פשוט רווק והנעורים זולגים ממנו לדור הבא, הדור שלה, ככה פשוט.

בשאר שעות היום, הייתה המסעדה מסעדה, והוא פרש את אישיותו הבוטחת והשלווה על כל שולחן בנפרד, התאים את המוזיקה למצב הרוח הכללי, וככה היה הוא בעצמו מקום מפלט לירושלמים שמיצו את הרעש והצלצולים של הריקמה התיירותית ברחוב. ליבי לא הרבתה להסתובב שם בפנים, בטח שלא בשעות הצהריים בהן למדה, אך יום רביעי אחד, שלושה חודשים אחרי שנפגשו לראשונה, עברה בסביבה ונזקקה לשירותים. ליבי פתחה את הדלת הכבדה ונכנסה, מתן בדיוק הכין קפה, אז היא זרקה לו שיכין גם לעצמו ושיתיישב בשולחן. כמו תמיד היה ריק אז הוא הכין וישב בשולחן הקטן המרובע ובזמן שהמתין לה סידר את הפרחים בהיסח דעת. הוא שמח שהיא מפנה לו מזמנה כי אם להודות על האמת, לא היה לו אומץ להזמין אותה בעצמו. היו לה עיניים ירוקות בהירות שהבליטו את החריצים ונקודות החן סביב אישוניה, כשהיא מגיעה בלילה הן נראות אחרת, חשב, בורקות יותר משום מה.

את כל המפגש הזה הוא ראה בעצם מלמעלה, שניהם נדמו לו כדמויות רפאים שתנועותיהן מטושטשות, היא החמיאה לו על הקפה ושפכה אליו שני שקיקוני סוכר, הוא סיפר לה על פרק מהספר שהוא קורא והיא ירתה עליו שאלות כמעט בלי לחכות לתשובה, היא העירה את תשומת ליבו לאיזו הברקה קטנה בספר שהוא לא שם אליה לב ועשתה זאת תוך נגיעה קלה בידו ועיניים פעורות, וככה נמשכה הפגישה בין דמויות הרפאים גם לטחר שסיימו את הקפה ולבסוף ליבי הלכה והתכווצה מספיק כדי להיכנס לחדרון בחזה השמאלי של מתן והשאירה אותו מעט פתוח.
כשמתן חזר לראות מהעיניים שלו שוב, הוא היה עייף ונואש, כאילו שני מתנים בתוכו קרעו אחד את השני לגזרים בזמן שלא היה פה. באותו ערב מתן לא חילץ חיוכים מאיש, הוא עזב את החלון, עמל בשירות הלקוחות המעטים במסעדה כאילו מילאו את כולה, ושכח להתאים את המוזיקה לליבם.

למחרת בערב הוא הזמין בקלות מפתיעה את ליאת, אישה קטנה וחריפה שניהלה חנות משחקי המחשבה בקרבת מקום, לאכול בפוקצ'ה בר ברחוב ליד. כשהוא היה יורד במדרגות אל עבר החנות שלה היא הייתה שולחת בו מבטים סמויים מאחוריי ערימות המשחקים, היא חייכה לעצמה בזמן שניסה ללא הצלחה להפריד שני חישוקי מתכת עטורי זיזים ותעלות. ליאת ידעה את הסודות שבכל המשחקים והייתה לה סבלנות שאינה נחלת הרוב; בחייה ניסתה גם לפצח את סודות האנשים.
כשהגיעו לפוקצ'ה בר מתן סיפר לה על הפרק מהספר וליאת צחקה במקום הנכון וקצת יותר ובתורה סיפרה לו על הכלב המאולף שלה שיודע לגלגל את עצמו בתוך שמיכה, ובאמת ממה שהוא הצליח לשמוע מבפנים היה נדמה שהשיחה זורמת דיי טוב, אבל הקולות הגיעו אליו רק במעומעם וכאילו מרחוק. כשהסתיימה הפגישה היא עמדה על מפתן ביתה והוא חייך אליה בחיבה, היא סגרה את הדלת במבט מהורהר של משהו חסר פה, והוא צעד הביתה, עסוק עדיין במאמץ לסגור את דלת החדרון של ליבי.
נכתב לפני שבועיים
סתיו

אני נאבקת שוב עם הדלת של המרפסת, זו שמחייבת לסגור ידנית את התריסים, ורק אחרי שנסגרו לבטח, נרפה המתח והמרפסת מכניסת אורחים. הכביסה התייבשה- סימן טוב. קצת קריר כיאה לבוקר, לא חריג באופן מעורר דאגה. גם מי בכלל חושב על הקור שבעתיד? הגוף נזכר בזיעת הצהריים אך אמש ובחודשים של צימצומי עיניים ומשקפי שמש. אז חולצת פסים קצרה ונעלי אצבע, בסך הכל, אני רק נוסעת לירושלים.
המחשבה הזאת לא הדליקה נורות אזהרה, גם לא ענני הסערה.
כי הגוף, הגוף הוא גוף הוא גוף- אין לו הרהורים והוא לא עוסק בתחזיות, רק זיכרון שרירים וחושים, הראש שואל שאלות.
אך זו שעת בוקר מוקדמת, והראש מקשיב לגוף שחוזר על פעולות מוכרות מבקרים שכאלה, בלי התחכמויות.
הגיעה שעתי לצאת לרחוב, מאובזרת במצב רוח. עוד לפני שישבתי בתחנה וירדה טיפה ראשונה, הגיע הריח. וואו איזה ריח.
אני נאלצת לעצור רגע את שטף הכתיבה, כי מחלון האוטובוס נשקפות ממטרות המפזרות אבקת קשת.
הריח הוא לא ממש אהוב, אבל גם אין לי ממנו סלידה. פשוט ריח כזה של אדמה מתהדקת. של המון טיפות שדופקות נוקאאוטים לגרגירי אבק מופתעים שצפים להם באוויר. ריח כזה של עננים שמזיעים בחליפה מהעונה הקודמת אחרי הרבה זמן שלא עשו כושר, או כביסה. לא מסריח, טבעי מרופט כזה.
ריח שהוא כמו נשימה ראשונה אחרי שנת צהריים טובה, רחב ופתוח ומחייך.
אני לא אומרת שאני אוהבת חורף, ואני אפילו לא בטוחה שאת הסתיו, אבל קיבלתי את הריח ולאחריו את הגשם במבט סולח-
הרי חיכית כל כך הרבה זמן,
זה בסדר שאתה יורד עלינו עכשיו כשאני בחולצה קצרה וכפכפים.
נכתב לפני חודש
ככה זה, הן לא ממש נגמרות האהבות
שנים הן נטחנות דק דק במוחנו
עד שנותרת אבקת אהבה
תמצית הכל
לפעמים אנו מתבשמים בה
עפים הלאה הלאה, קדימה ואחורה
אך השימוש הנאות ביותר לאותה אבקה
הוא בחבירה עם מושא הטחינה
כאשר הוא מסדר את אבקתך בשורה
ואת מסדרת את שלו
ושניכם מסניפים זה את אבקתה של זו
ולזמן קצר מתמסרים לסוסים
שרצים לכם בדם באותה המהירות בדיוק
נכתב לפני חודשיים
עֵינֶיהָ פְקוּחוֹת לִרְוָוחָה,
הִיא אֵינָהּ מְמַצְמֶצֶת.
כְּשֶׁהֵן רְטוּבּוֹת כָּל כָּךְ
מִטִּרְחָה זוֹ הִיא נֶחְלֶצֶת.
רַק מִדֵּי פַּעַם,
כְּשֶׁמַּשְׁפִּילָה מַבָּט
וְעוֹבֵר בָּהּ רָעַד,
אָז,
כְּמוֹ וִישֶׁרִים שֶׁל אוֹטוֹ-
יוֹרְדִים הָעַפְעַפַּיִים,
מָּנְחִים אֶת הַדִּמְעָה הָאַחֲרוֹנָה
אֶל מַסְלוּל לֶחִי וְסַנְטֵר,
וְלַדִּמְעָה הַמְּהַסֶּסֶת
אֵין מָה לְהַפְסִיד יוֹתֵר,
הִיא קוֹפֶצֶת, נוֹאֶשֶׁת
לֹא חוֹשֶׁבֶת לְאָן,
רַק יוֹדַעַת שֶׁדֶּרֶךְ זוֹ הַמְּטוּפֶּשֶׁת
מוֹבִילָה אֶל חֲבֵרוֹתֶיהָ כּוּלָּן
נכתב לפני 3 חודשים
5.
נכתב לפני 3 חודשים

דברים שאסור להרטיב-
עיתון.
דיו כל כך מועד לפורענות,
דף אשר נקרע בכל דפדוף.
קריאה בעיתון היא אמנות
ושולטת בה מלאכת הליטוף.
אין לקרוא בו עצבניים-
לכן קוראים בו בורגנים,
והם כל בוקר בדיוק בזמן,
מניחים קפה על השולחן,
כאילו בנחת,
אבל האם הם חסרים דאגות?
קשקוש מהתחת.
על אף הקשיים מצליחים הם
לקרוא ובלי לקרוע.
הבדל של אות אחת
שיכולת למנוע
אם רק היית יותר מתורבת.
כי מזה לקרוא?
ומה שונה הוא מלקרוע?
לדפדף בלי שיתקפל,
להפריד את העיקר מן הטפל,
להישמר שבכוס לא יתקל,
וכל ההנאה חלילה תתקלקל.
לעומת זאת לקרוע
זה להפריד דפים עם יותר מדי רוק,
זה כשמדברים סביבך במקום לשתוק,
זה כשהעיתון עקר והקפה תפל,
או שהוא מדי מתוק
ונותר רק לירוק או להתרגל.
קריאה שכזו היא לא כבכל ספר,
נדרשות שלוש ידיים,
אך מה לעשות כי לנו יש שתיים?
ולמה בכלל הרהרתי בכל הסיפור
אם לא כדי למסור מסר ברור:
חושבים יותר לעומק על עיתון
ועל היותו מסורבל וחסר חן,
בעיקר כשמרגישים בחיסרון,
בעיקר כשאין..
נכתב לפני 4 חודשים
נִהַלְתִּי מִרְדָּף מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעַ
לֹא לְשֵׁם הַגַּעְגּוּעַ
וְלֹא לְשֵׁם הָאַהֲבָה
כְּאִישׁ פַּח מְרוּקַן מִכֹּל לָמָּה
מָלֵא בְּאַלְפֵי אֵיךְ
מִרְדָּף מָלֵא צְרִימָה
חָלוּד וּמְפָרֵךְ

נִהַלְתִּי מִרְדָּף מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעַ
מְסוּחְרָר וּמְרַחֵף בֵּין מִלִּים
בֵּין סָחַף צוּרוֹת וּצְבָעִים
וּבְגוּפִי צְלָלִים שֶׁל רִתּוּךְ
פַּסִים דַּקִּים בַּמַּתֶּכֶת
הֵיכָן שְׁהוּלְחֵמוּ חֲלָקַי הַקְּרוּעִים
בַּעֲבוֹדַת נְמָלִים מְפָרֶכֶת

אֵין קַו סִיּוּם לַגַּעְגּוּעַ
וְאֵין מְנַצְּחִים
אֵין קָהָל בַּגַּעְגּוּעַ
אֵין מְרִיעִים
בַּגַּעְגּוּעַ רָצִים
וְאָז הוֹלְכִים
וְנֶעֱצָרִים.
נכתב לפני 4 חודשים
צללים

בכל מקום בו עברת,
השארת איזו פיסה של עצמיות,
צל של ישותך.
הוא נשאר חקוק באוויר,
גם בשעה שאת אינך.

צל זה אינו מתבגר,
רק הולך וחוזר
אחר מהלכייך.
תמיד ישחק בפארק
באופן בו היית את משחקת.
ויצחק כמו שאת
היית מצחקת.

לכל אחד יש צל שרואה רק הוא.
וליד מקום מוכר מזמן אחר,
הוא מדי פעם מעורר
מן נשימה מרחיבת חזה,
רגע של מבט רטוב כזה,
עצירה פתאומית ברחוב.

חזיתי בצל מפעם,
יושב על הגג בקצה השדרה
ברגליים משתרבבות.
צל של בחור וצילה של בחורה-
שקועים זה בזו.
ההזיה חולפת בשבריר שנייה
ואני ממשיכה ללכת.
האם ראה אותי מאז שעזב? לא יודעת,
ממילא לא יזהה אותי כבר.

אך אולי גם כשהוא כאן עובר,
הוא עוצר
ומביט,
חוזה בצל הזה שלו,
שיושב עם הצל הזה שלי
ורק לשבריר רגע זוכר
את אותו הזמן האחר
כפי שזוכרת אני.
נכתב לפני 8 חודשים
אֲנִי נוֹאֶמֶת,
חֹפֶשׁ, לְכֻלָּם! כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת גּוּמִי לִילָדִים קְטַנִּים..
רַק קְחוּ אוֹתוֹ, הוּא מְחַכֶּה.
גַּם לַחֹפֶשׁ יֵשׁ כְּבָלִים, יֵשׁ זְמַנִּים,
וְהוּא מְחַכֶּה לָכֶם
שֶׁתַּעֲשׂוּ בּוֹ כִּרְצוֹנְכֶם.
קְחוּ אֶת הַחֹפֶשׁ, זוֹ מַתָּנָה מַמְּנִי
אֲלֵיכֶם..

הַחֹפֶשׁ, אֵין הוּא חָפְשִׁי.
יַלְדֵי הַדְּרוֹר
יִהְיוּ כִּכְלִי מְשַׂחָק
בִּיְדֵי מֵי שֶׁאָמַר "קְחוּ".
נכתב לפני 10 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים אישית 64 880 לפני שנתיים ו-11 חודשים

» סך הכל 64 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של גברת פלפלת שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא קוראת בקפה לפני שנתיים ו-9 חודשים
2. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא רץ לפני 3 שנים ו-2 חודשים
3. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא מירב גת לפני 3 שנים ו-2 חודשים
4. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא אנקה לפני 3 שנים ו-2 חודשים
5. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא yaelhar לפני 3 שנים ו-2 חודשים
6. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 3 שנים ו-2 חודשים
7. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא אחיה לפני 3 שנים ו-2 חודשים
8. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-4 חודשים
9. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא אָרִיָה קארו (one piece forever <3) לפני 3 שנים ו-4 חודשים
10. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא בת-יה לפני 3 שנים ו-4 חודשים
11. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-4 חודשים
12. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא לפני 3 שנים ו-4 חודשים
13. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא E.T. לפני 3 שנים ו-4 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ