גברת פלפלת

גברת פלפלת

בת 21 מספר אגדות




» דירגה 63 ספרים
» כתבה 2 ביקורות
» יש ברשותה 41 ספרים
» מוכרת 1 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 5 שנים ו-4 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 4 ימים
» קיבלה 13 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של גברת פלפלת

» מדף הספרים (4 מתוך 41)
ביקורות ספרים:

מוצגות 2 מבין 2 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אחד הספרים הטובים מבין אלה שקראתי לאחרונה. קראתי את התקציר מאחורי הספר, ואני חייבת לציין שהוא לא עשה לי אפילו מעט חשק לק... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


ראשית כל, אני רוצה להגיד שחווית קריאה כמו שהייתה לי כשקראתי את הספר הזה לא הייתה לי כבר זמן רב. את הספר מתחילתו ועד סופו קר... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

דווקא אחרי שסיימתי את הקריאה בספר, וחשבתי קצת על מה שקראתי הבנתי שהזקן הזה הוא בעצם המאה העשרים וכמו שהוא לא מת בסוף הספר ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-3 חודשים


גיבור הספר הינו ילד שיצא לאוויר העולם במקום המבאיש ביותר בתבל - ביובי השוק בפריז, וסביבו זבל, צואה וריקבון. מיום לידתו היה ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים


לפני 3 וחצי שנים **** אח שלי היה בערך בגילי. נכנסת לחדר שלו, שמסריח בחריפות מאלכוהול. עשן של סיגריות. זיכרונות מציפים א... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-6 חודשים


יום אחד את מוצאת את עצמך תשושה ועייפה, עומדת בתור בחנות ספרים השייכת לרשת שצבע ההיכר שלה הוא צהוב או ירוק. את הגעת לחנות הס... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-4 חודשים


**** אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי ילדה בת שתים עשרה, מקליפורניה, בזמן התרחשותה של אפוקליפסה. הספר הזה שבה ... המשך לקרוא
49 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-8 חודשים


טירוף טירוף מקסים – שתי מילים היכולות לסכם את רוח הספר. לאורה רסטרפו סופרת קולומביאנית במוצאה, מרצה באוניברסיטה, עית... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-9 חודשים


גברת פלפלת עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

איזהו חכם?
המשתמש בשתיקה ככלי לדיבור
הקוצר ברוחו גילויים נשגבים
ומעיר מתים משנתם
לגלול עימם שיחה

איזהו חכם?
הרושם רשמיו מן האדם הפשוט שלפניו
וזוכר את פניו כדי לומר לו
"ראיתיך, ועכשיו אתה נראה"
במילים קצת אחרות- כיאה

איזהו חכם?
הבודה מליבו סיפורי מעשיות
ללמד את הבריות
ולכל התנהגות אנוש מהדק משל
אך גם יתכחש לו כי אמת אין אחת- אם יש בכלל.

ואולי איש זה אינו חכם, אלא פשוט (וזו סברה) כזה- אדם.

נכתב לפני 3 חודשים
בחלום האחרון של ברי הוא עמד שם וביקש ממנה להפוך את עצמה ללוויין. היא הביטה בו במן פרצוף עגול ועצוב והפכה ללוויין, אבל לא הצליחה לעמוד ישר כי הם היו על בניין גבוה והייתה רוח פרצים חזקה, אז היא נפלה ושוב הפכה להיות עצמה. הוא ביקש ממנה עוד פעמיים, ממש התחנן, והיא באמת ניסתה, אבל נפלה ונפלה, וכבר היו לה דמעות בעיניים כשהיא שאלה- איך אתה לא אוהב אותי?
נכתב לפני 3 חודשים
מי ייתן ועל גופך
לא יצוירו לי גבולות.
ישוטטו האצבעות,
בין עמקים ובין גבעות,
ודבר לא יטרידך
כי בין כותלי אהבתך
אין סודות ממני,
אין סודות.

מי ייתן ובנפשך
לא יהיו כלפי סייגים.
ישוטטו המחשבות,
בין כל ההגיגים,
ודבר לא ירחיקך,
כי אם ארחיק ממך,
אחדול לכתוב דבר
מלבד שמך.
נכתב לפני 5 חודשים
בירידת המדרחוב של ירושלים, בפנייה השלישית ימינה, ישב פעם בר-מסעדה מהודר וממוסגר בעץ שחור בשם 'אליס'. בפנים הייתה המסעדה גדולה ואלגנטית, עם מעברים רחבים בין השולחנות ואווירה אינטימית נעימה, אך הייתה ריקה תמיד. העסק ניצל בזכות הדלפק תחת החלון שפנה החוצה אל הרחוב, התברבר לו בצדקנות והזמין אליו אנשים. ברחוב עמדו כיסאות גבוהים ושחורים שהתאימו כמו כפפה לערבי שעון החורף של ירושלים. הרומן של 'אליס' עם בן-יהודה היה קצר וחולף, אך מהול בטעמה של האינטימיות שהמתיקה סודות מופלאים.

מנהל המקום, מתן בן טובים, היה אז בן 36, זיפיו נראו כמו מלחמה של שחור ולבן והרגישו כמו נייר זכוכית, אך תווי פניו רכים רכים, מזמינים לישון על קמטי החיוך של עיניו. הוא תמיד היה שם, על החלון, זונח לאנחות את המסעדה הכושלת, פונה לעבר הבר המצליח, מחלץ חיוכים מעיניהם העייפות של הנואשים מהשגרה.
והייתה שם אחת, עדיין ילדה, שהטרדות פסחו עליה והיו ממנה והלאה. היה ברור שהיא באמצע התיכון ושהיא יודעת איזו בירה היא רוצה, חוץ מזה לא היה ברור כלום. והיא ישבה שם בחלון על כיסא גבוה בימי חמישי ולפעמים גם סתם באמצע השבוע, אמרה שקוראים לה ליבי ונראתה רעננה כמו עלי כותרת בזריחה, בלי כל קשר לשעה. מתן אהב להתכופף אליה שם בדלפק, באור המעומעם של הערב, להקשיב לסיפוריה הפרועים ולהיזכר בנעורים שהאמין כי הוא עוד שוחה במעיינותיהם. לפעמים אם לא נזהר, פתאום נזכר שהוא בעצם רווק, אפילו לא גרוש או חלילה אלמן, פשוט רווק והנעורים זולגים ממנו לדור הבא, הדור שלה, ככה פשוט.

בשאר שעות היום, הייתה המסעדה מסעדה, והוא פרש את אישיותו הבוטחת והשלווה על כל שולחן בנפרד, התאים את המוזיקה למצב הרוח הכללי, וככה היה הוא בעצמו מקום מפלט לירושלמים שמיצו את הרעש והצלצולים של הריקמה התיירותית ברחוב. ליבי לא הרבתה להסתובב שם בפנים, בטח שלא בשעות הצהריים בהן למדה, אך יום רביעי אחד, שלושה חודשים אחרי שנפגשו לראשונה, עברה בסביבה ונזקקה לשירותים. ליבי פתחה את הדלת הכבדה ונכנסה, מתן בדיוק הכין קפה, אז היא זרקה לו שיכין גם לעצמו ושיתיישב בשולחן. כמו תמיד היה ריק אז הוא הכין וישב בשולחן הקטן המרובע ובזמן שהמתין לה סידר את הפרחים בהיסח דעת. הוא שמח שהיא מפנה לו מזמנה כי אם להודות על האמת, לא היה לו אומץ להזמין אותה בעצמו. היו לה עיניים ירוקות בהירות שהבליטו את החריצים ונקודות החן סביב אישוניה, כשהיא מגיעה בלילה הן נראות אחרת, חשב, בורקות יותר משום מה.

את כל המפגש הזה הוא ראה בעצם מלמעלה, שניהם נדמו לו כדמויות רפאים שתנועותיהן מטושטשות, היא החמיאה לו על הקפה ושפכה אליו שני שקיקוני סוכר, הוא סיפר לה על פרק מהספר שהוא קורא והיא ירתה עליו שאלות כמעט בלי לחכות לתשובה, היא העירה את תשומת ליבו לאיזו הברקה קטנה בספר שהוא לא שם אליה לב ועשתה זאת תוך נגיעה קלה בידו ועיניים פעורות, וככה נמשכה הפגישה בין דמויות הרפאים גם לטחר שסיימו את הקפה ולבסוף ליבי הלכה והתכווצה מספיק כדי להיכנס לחדרון בחזה השמאלי של מתן והשאירה אותו מעט פתוח.
כשמתן חזר לראות מהעיניים שלו שוב, הוא היה עייף ונואש, כאילו שני מתנים בתוכו קרעו אחד את השני לגזרים בזמן שלא היה פה. באותו ערב מתן לא חילץ חיוכים מאיש, הוא עזב את החלון, עמל בשירות הלקוחות המעטים במסעדה כאילו מילאו את כולה, ושכח להתאים את המוזיקה לליבם.

למחרת בערב הוא הזמין בקלות מפתיעה את ליאת, אישה קטנה וחריפה שניהלה חנות משחקי המחשבה בקרבת מקום, לאכול בפוקצ'ה בר ברחוב ליד. כשהוא היה יורד במדרגות אל עבר החנות שלה היא הייתה שולחת בו מבטים סמויים מאחוריי ערימות המשחקים, היא חייכה לעצמה בזמן שניסה ללא הצלחה להפריד שני חישוקי מתכת עטורי זיזים ותעלות. ליאת ידעה את הסודות שבכל המשחקים והייתה לה סבלנות שאינה נחלת הרוב; בחייה ניסתה גם לפצח את סודות האנשים.
כשהגיעו לפוקצ'ה בר מתן סיפר לה על הפרק מהספר וליאת צחקה במקום הנכון וקצת יותר ובתורה סיפרה לו על הכלב המאולף שלה שיודע לגלגל את עצמו בתוך שמיכה, ובאמת ממה שהוא הצליח לשמוע מבפנים היה נדמה שהשיחה זורמת דיי טוב, אבל הקולות הגיעו אליו רק במעומעם וכאילו מרחוק. כשהסתיימה הפגישה היא עמדה על מפתן ביתה והוא חייך אליה בחיבה, היא סגרה את הדלת במבט מהורהר של משהו חסר פה, והוא צעד הביתה, עסוק עדיין במאמץ לסגור את דלת החדרון של ליבי.
נכתב לפני חצי שנה
סתיו

אני נאבקת שוב עם הדלת של המרפסת, זו שמחייבת לסגור ידנית את התריסים, ורק אחרי שנסגרו לבטח, נרפה המתח והמרפסת מכניסת אורחים. הכביסה התייבשה- סימן טוב. קצת קריר כיאה לבוקר, לא חריג באופן מעורר דאגה. גם מי בכלל חושב על הקור שבעתיד? הגוף נזכר בזיעת הצהריים אך אמש ובחודשים של צימצומי עיניים ומשקפי שמש. אז חולצת פסים קצרה ונעלי אצבע, בסך הכל, אני רק נוסעת לירושלים.
המחשבה הזאת לא הדליקה נורות אזהרה, גם לא ענני הסערה.
כי הגוף, הגוף הוא גוף הוא גוף- אין לו הרהורים והוא לא עוסק בתחזיות, רק זיכרון שרירים וחושים, הראש שואל שאלות.
אך זו שעת בוקר מוקדמת, והראש מקשיב לגוף שחוזר על פעולות מוכרות מבקרים שכאלה, בלי התחכמויות.
הגיעה שעתי לצאת לרחוב, מאובזרת במצב רוח. עוד לפני שישבתי בתחנה וירדה טיפה ראשונה, הגיע הריח. וואו איזה ריח.
אני נאלצת לעצור רגע את שטף הכתיבה, כי מחלון האוטובוס נשקפות ממטרות המפזרות אבקת קשת.
הריח הוא לא ממש אהוב, אבל גם אין לי ממנו סלידה. פשוט ריח כזה של אדמה מתהדקת. של המון טיפות שדופקות נוקאאוטים לגרגירי אבק מופתעים שצפים להם באוויר. ריח כזה של עננים שמזיעים בחליפה מהעונה הקודמת אחרי הרבה זמן שלא עשו כושר, או כביסה. לא מסריח, טבעי מרופט כזה.
ריח שהוא כמו נשימה ראשונה אחרי שנת צהריים טובה, רחב ופתוח ומחייך.
אני לא אומרת שאני אוהבת חורף, ואני אפילו לא בטוחה שאת הסתיו, אבל קיבלתי את הריח ולאחריו את הגשם במבט סולח-
הרי חיכית כל כך הרבה זמן,
זה בסדר שאתה יורד עלינו עכשיו כשאני בחולצה קצרה וכפכפים.
נכתב לפני 8 חודשים
ככה זה, הן לא ממש נגמרות האהבות
שנים הן נטחנות דק דק במוחנו
עד שנותרת אבקת אהבה
תמצית הכל
לפעמים אנו מתבשמים בה
עפים הלאה הלאה, קדימה ואחורה
אך השימוש הנאות ביותר לאותה אבקה
הוא בחבירה עם מושא הטחינה
כאשר הוא מסדר את אבקתך בשורה
ואת מסדרת את שלו
ושניכם מסניפים זה את אבקתה של זו
ולזמן קצר מתמסרים לסוסים
שרצים לכם בדם באותה המהירות בדיוק
נכתב לפני 8 חודשים
עֵינֶיהָ פְקוּחוֹת לִרְוָוחָה,
הִיא אֵינָהּ מְמַצְמֶצֶת.
כְּשֶׁהֵן רְטוּבּוֹת כָּל כָּךְ
מִטִּרְחָה זוֹ הִיא נֶחְלֶצֶת.
רַק מִדֵּי פַּעַם,
כְּשֶׁמַּשְׁפִּילָה מַבָּט
וְעוֹבֵר בָּהּ רָעַד,
אָז,
כְּמוֹ וִישֶׁרִים שֶׁל אוֹטוֹ-
יוֹרְדִים הָעַפְעַפַּיִים,
מָּנְחִים אֶת הַדִּמְעָה הָאַחֲרוֹנָה
אֶל מַסְלוּל לֶחִי וְסַנְטֵר,
וְלַדִּמְעָה הַמְּהַסֶּסֶת
אֵין מָה לְהַפְסִיד יוֹתֵר,
הִיא קוֹפֶצֶת, נוֹאֶשֶׁת
לֹא חוֹשֶׁבֶת לְאָן,
רַק יוֹדַעַת שֶׁדֶּרֶךְ זוֹ הַמְּטוּפֶּשֶׁת
מוֹבִילָה אֶל חֲבֵרוֹתֶיהָ כּוּלָּן
נכתב לפני 9 חודשים
8.
נכתב לפני 9 חודשים

דברים שאסור להרטיב-
עיתון.
דיו כל כך מועד לפורענות,
דף אשר נקרע בכל דפדוף.
קריאה בעיתון היא אמנות
ושולטת בה מלאכת הליטוף.
אין לקרוא בו עצבניים-
לכן קוראים בו בורגנים,
והם כל בוקר בדיוק בזמן,
מניחים קפה על השולחן,
כאילו בנחת,
אבל האם הם חסרים דאגות?
קשקוש מהתחת.
על אף הקשיים מצליחים הם
לקרוא ובלי לקרוע.
הבדל של אות אחת
שיכולת למנוע
אם רק היית יותר מתורבת.
כי מזה לקרוא?
ומה שונה הוא מלקרוע?
לדפדף בלי שיתקפל,
להפריד את העיקר מן הטפל,
להישמר שבכוס לא יתקל,
וכל ההנאה חלילה תתקלקל.
לעומת זאת לקרוע
זה להפריד דפים עם יותר מדי רוק,
זה כשמדברים סביבך במקום לשתוק,
זה כשהעיתון עקר והקפה תפל,
או שהוא מדי מתוק
ונותר רק לירוק או להתרגל.
קריאה שכזו היא לא כבכל ספר,
נדרשות שלוש ידיים,
אך מה לעשות כי לנו יש שתיים?
ולמה בכלל הרהרתי בכל הסיפור
אם לא כדי למסור מסר ברור:
חושבים יותר לעומק על עיתון
ועל היותו מסורבל וחסר חן,
בעיקר כשמרגישים בחיסרון,
בעיקר כשאין..
נכתב לפני 10 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים אישית 64 906 לפני 3 שנים ו-6 חודשים

» סך הכל 64 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:
  • לפני 3 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני 3 חודשים נונו בת 16 מיהוד
  • לפני 5 חודשים סקאוט בת 23 מרמת גן
  • לפני חצי שנה אלון מקלר בן 34 מתל אביב
  • לפני חצי שנה גלית בת 48 מירושליים
  • לפני 8 חודשים משה בן 34 מירושלים
  • לפני 8 חודשים אושר בן 29 מחיפה
  • לפני 8 חודשים אין לי שם בן 33 מהרחוב
  • לפני 9 חודשים בוב בן 39 מעמק חפר
  • לפני 9 חודשים אוריקס בן 51 מירושלים
  • לפני 10 חודשים פוליאנה :-) בת 24 מארץ לעולם לא.
  • לפני שנה ו-2 חודשים אברהם בן 68
  • לפני שנה ו-4 חודשים דן-1 בן מעכו
  • לפני שנה ו-4 חודשים BiRmOoN בן 15 מKarkur
  • לפני שנה ו-4 חודשים -^^- בת
  • לפני שנה ו-4 חודשים גלית וויסמן בת 28 מבנימינה
  • לפני שנה ו-5 חודשים עטן בת 18 מוכרת ספרים
  • לפני שנה ו-5 חודשים דוידי בן 51 מרעננה
  • לפני שנה ו-5 חודשים אנקה בת מקרית אתא
  • לפני שנה ו-5 חודשים בני בן 29 מגבעת זאב
  • לפני שנה ו-5 חודשים אילסוס בן 101 מגבעתיים
  • לפני שנה ו-5 חודשים יקירוביץ' בן 27 מתל אביב
  • לפני שנה ו-5 חודשים בודדה במערכה בת 21 מארץ החלומות
  • לפני שנה ו-5 חודשים פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן
  • לפני שנה ו-5 חודשים דרור בן 52
  • לפני שנה ו-6 חודשים טריבוליט בן 30 מפתח תקווה
  • לפני שנה ו-7 חודשים אורלי בת 57 מחיפה
  • לפני שנה ו-7 חודשים שי בן 35 מירושלים
  • לפני שנה ו-8 חודשים רון.א בן 24 ממודיעין
  • לפני שנה ו-8 חודשים הקורא בספרים בן 27 מרחובות
  • לפני שנה ו-8 חודשים Tammy בת 23 מצפת
  • לפני שנה ו-9 חודשים כל בחור וטוב לנשק בן 40 מתל אביב-יפו
  • לפני שנה ו-11 חודשים nitzan בן 26 מיהוד
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים ירמיה בן 26 מעלי
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים מנדוש בת 61 ממרכז
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים יאיר בן 24 מהמרכז
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים יאסון בן 37 מקרית ים
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים יהונתן ליפשיץ בן 39 מהחלומות
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים rebeka בת 26 מאשדוד
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים מוישי בן 29 מירושלים
  • לפני שנתיים ו-7 חודשים niranbd בן 28 מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-7 חודשים יעל 93' בת 24 ממודיעין
  • לפני שנתיים ו-8 חודשים המעופפת בת 22 מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים Manu בן 58 מהרצליה
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים גשם גופריתני בן 35 מניפלהיים
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ בת 18 מקופסת עפרונות *מע״ךתאומה*
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים May בת 36 מראשון לציון
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים akita בן 26
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים מונה ליזה בת 21 ממרכז
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים ~RAIN~ בת 16 משבע הממלכות


הביקורות האחרונות של גברת פלפלת שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא קוראת בקפה לפני 3 שנים ו-4 חודשים
2. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא רץ לפני 3 שנים ו-9 חודשים
3. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא מירב גת לפני 3 שנים ו-9 חודשים
4. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא אנקה לפני 3 שנים ו-9 חודשים
5. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא yaelhar לפני 3 שנים ו-9 חודשים
6. טירוף - לטינו # / לאורה רסטרפו אחד הספרים הטובים מבין אלה ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 3 שנים ו-9 חודשים
7. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא אחיה לפני 3 שנים ו-9 חודשים
8. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-11 חודשים
9. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא אָרִיָה קארו (one piece forever <3) לפני 3 שנים ו-11 חודשים
10. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא בת-יה לפני 3 שנים ו-11 חודשים
11. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-11 חודשים
12. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא לפני 3 שנים ו-11 חודשים
13. כמה טוב להיות פרח קיר - ע"פ גרסת הסרט / סטיבן צ'בוסקי ראשית כל, אני רוצה להגיד שחו... המשך לקרוא E.T. לפני 3 שנים ו-11 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ