“טירוף

טירוף מקסים – שתי מילים היכולות לסכם את רוח הספר.
לאורה רסטרפו סופרת קולומביאנית במוצאה, מרצה באוניברסיטה, עיתונאית,
פעילה פוליטית , מהפכנית לשעבר וחברה במפלגת הפועלים במדריד
ובארגנטינה, אשה רבת פעלים שחוותה חיים מלאי מסעות הרפתקאות
ונדודים החל מגיל צעיר עם משפחתה. הביוגרפיה שלה עצמה יכולה
להוות נושא לכתיבת ספרים.
מצליחה למקד את תשומת לב הקוראים מההתחלה. הכתיבה שלה תוססת
נמרצת , העלילה מתפתלת, מסתבכת,מהירה מאוד.
במונולוגים של שלוש נפשות הקשורות זו לזו בקשרי אהבה
בעבר ובהווה מספרות הדמויות את חייהן מההווה לאחור :
אגילר גבר בגיל הביניים מרצה לספרות באוניברסיטה, הזונח את עבודתו
כדי לטפל טיפול מסור באשתו הצעירה ממנו והמטורפת אוגוסטינה. לתוך
חייהם מגיח המאהב מהעבר של אוגוסטינה – מידאס , סוחר סמים ומלבין כספים עבור
פאבלו אסקובר ברון הסמים של קולומביה.
הסיפור מתחיל כשאגילר חוזר מחופשה מחוץ לעיר בעקבות שיחת טלפון של אלמוני
המודיע לו שאוגוסטינה נמצאת בבית מלון בעיר במצב של טירוף ומתבקש לבוא לאסוף
אותה. משם מתגלגלת העלילה של כל אחת מהדמויות לאורך שלושה דורות אחורה
שלוש שכבות מהמארג החברתי של קולומביה כל דמות מייצגת שכבה חברתית מסויימת.
ולפני הקורא המרותק משתרעת ההיסטוריה המשפחתית של אוגוסטינה לאורך שלשה דורות.
במשפחה המיוחסת והעשירה הנ"ל לכל דור יש את הנציג המטורף שלה, כך שלא ברור אם טירוף עובר בירושה או
נוצר עקב נסיבות החיים. הדבר החשוב מכל היא התדמית: על אף הסודות האפלים
במשפחה אסור לספר דבר. ישנה העמדת פנים שהכל בסדר. הכל תחת שליטה.
לא פלא שאוגוסטינה הצעירה שיודעת כמה סודות משפחתיים על הוריה, גדלה ולאט
לאט מתפרקת לרסיסים .
סיפורם של המשולש האוהב-העוזב-והמוטרפת, הוא חלק מסיפורה של קולומביה,
על ההבדלים העצומים בחייהם של השכבה החברתית העילית של הותיקים
והעשירים לבין השכבה של העניים וחסרי הכל, על ברוני הסמים המשתפים פעולה עם
אותם עשירים-מיוחסים ומנהלים איתם בפועל קשרי סימביוזה במסחר, שחיתות, שוחד והלבנת
הון.
הספר הוא הראשון מבין ספריה של הסופרת הקולומביאנית המוערכת בארצה ובארצות הדוברות
ספרדית שתורגם לעברית. אני מקווה שזאת היא סנונית ראשונה המבשרת גם תרגום
לספרים אחרים שלה.
רשמו את השם לפניכם : לאורה רסטרפו, סופרת משובחת מאמריקה הלטינית.
אפרופו לטינית על הכריכה מאחור ישנם סופרלטיבים של בכירי הסופרים הלטיניים
שאני מעריצה " גם סאראמאגו וגם מארקס גמרו על כתיבתה את ההלל ואם זה לא מספיק
גם ויקראם סת הסופר ההודי הוסיף שבחים משלו.
לא שאני מתרשמת במיוחד ממה שאחרים אמרו אבל במקרה של הספר הנ"ל הם גם צדקו.
מוזמנים לנסות. אם לא תאהבו - אספוג את התלונות בדומיה.”

“מין שבוע כזה כשפתאם הופעות של הג'ירפות, המון וואו, איזה אבסורד ברדיו, והספר הזה שמקסים אותי ומתנגן לי בראש יחד עם השיר ולא מניח, לא מניח, לא מניח.

זה ספר מאד רציני, אבל הוא כתוב כפי שהרבה סופרים דרום אמריקאים כותבים על נושאים רציניים, במין קלילות נטולת מרמור, עם יכולת להסתכל על כל החלקים של הכוס, באיזו גישה שיש בה פרופורציות טובות, שום דבר לא כבד מידי, לא מעיק, אבל גם לא מתנחמד או מתחנף, והקצב נהדר. בכל זה, נדמה לי שמה שאני מנסה להגיד, שזה קודם כל ספר שמאד נהניתי לקרוא.

במרכז הספר נמצאת אישה צעירה, מטורפת, כזאת שאי אפשר להתרגל איתה כי כל יום, לפעמים כל רגע, איתה, יכול לזמן הפתעה חדשה. הגיבורים של הסיפור הזה הם האנשים שמקיפים אותה, המשפחה שלה ואלה שאוהבים אותה, במיוחד בעלה.

הטירוף פושה בכל. בקולומביה של שנות השמונים, שנשלטת על ידי בריונים, ברוני סמים, שבה נישואים של בחורה ממשפחה עשירה לפרופסור מן האקדמיה נחשבים לפחיתות כבוד, עבור המשפחה שלה, שאנשים יכולים להיעלם בה בלי שאיש ישים לכך לב, שהדרכים בה נשלטות על ידי אנשי גרילה ואי אפשר לנוע בהן בשעות החשיכה. הוא מצוי בספר, שמסופר מכמה זוויות, של אנשים שונים, אבל יש בו גם מספר יודע כל ונקודת המבט, בינו לבין הדמות המספרת, מתחלפת תדיר, פעמים רבות באמצע משפט. לוקח זמן להתרגל לזה. ובסיפור. סיפור שמנסה להתחקות אחר השורשים של זה, של הטירוף, ללכת אחורה בזמן ולהבין מה קרה, למה קרה, איך קרה, כאילו שהכל אפשר להסביר, כאילו שלכל דבר יש סיבה.

יש לה הרבה מה להגיד, לרסטרפו. גם במישור הפוליטי, על הדברים שצריך לדבר עליהם ושאינם נאמרים, על הקושי שיש בלהסתכל לטירוף בעיניים, על המאמץ וההקרבה שנדרשים על מנת לטפל בו, אבל גם במישור האישי, על סיבתיות, על אהבה ועל שגרה, והשאלה הזאת ביחס לשיגרה, האם היא באמת כל כך מבורכת, כפי שהרבה פעמים נוטים לחשוב, האם ההרגלים שיש לנו, לטוב ולרע ולבינוני, האם זה מספיק, האם לא שווה להתאמץ, לפרוץ, לכאוב, אבל גם להרגיש, באמת להרגיש, לדעת שזה חי. ולהיות לרגעים באמת באמת מאושרים.”

“נהדר. זורם, מהנה, מותח, יפה ולירי, מקצב דרום אמריקאי-לטיני ,יצרי ומשוגע. ספר על אהבה וטירוף ואיך שקר יכול לשתק משפחה שלמה ולהפוך למורשת שלה. איך בניסיון להסתיר וליפות את המציאות אנחנו מלמדים את ילדינו לחיות חיי זיוף. אבל מה אני מבלבלת לכם את המח- רוצו לקרוא ולהנות.”

“הסיפור ארבעה כוכבים, משפט הסיום העניק את הכוכב החמישי. מאחל סיום כזה לכל הצרות שלכם בחיים.
(וזמורה ביתן, תלמדו: לא חייב לבחור תצלום של צללית-ברחוב-אירופי/חיוך-מזווית-טיפשית/גב-חטוב/נערה-על-נדנדה/וכו' מאימג' בנק בשביל ליצור כריכה מסקרנת, וזה אשכרה יכול להיות קשור לתוכן של הספר! באמת!)”