ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 בספטמבר, 2012
ע"י Bookworm
ע"י Bookworm
"משחק האל" הוא לא עוד ספר. הוא מתעתע בקורא. זורק אותו, כשם שהוא עושה לגיבורו, למקומות משונים וגורם לו לשאול את עצמו שאלות שאת התשובות להן לא תמיד יאהב... אם בכלל יגיע לתשובות.
הוא יושב על המדף כבר זמן רב מחכה ל"רגע הנכון". לאור העובדה שהעלילה מתרחשת ביוון החלטתי שחופשת הקיץ ביוון היא הרגע הזה. איזה מזל שנסעתי ליוון.....
"משחק האל" (The Magus) מאת ג'ון פאולס (Fowles) מתרחש באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת ומספר את סיפורו של ניקולאס ארף, צעיר אנגלי, בורגני, משכיל, חושש ממחויבות, משועמם (וחייבים לומר גם קצת משעמם) אשר יוצא ללמד אנגלית בבית ספר באי יווני. מהר מאוד מתבררת העלילה כמסכת ארוכה של מציאות מדומה. של תיאטרון גדול של החיים בו המציאות והדמיון מתערבבים להם עד כי אין אתה יודע עוד מה היא האמת ומהו השקר (ואולי האמת היא השקר.....ולהפך).
ה"אל" או שאולי ראוי יותר להשתמש במילה "מכשף" או "קוסם" הוא מוריס קונכיס, איש עשיר עם עבר הכרוך בנאצים אשר פלשו ליוון, אשר משחק, מתעתע במוחו של ניקולאס, בעזרתן של שתי צעירות, תאומות, וגורם לו לאבד את הביטחון באשר לדברים הטריוויאליים ביותר, קודם כל – בו עצמו, ובעיקר להתמודד עם שאלות הנוגעות ל"אני".
נדמה כי לא רק ניקולאס "הולך לאיבוד" בעלילה. גם הקורא כך. והעלילה מתפתחת לה לאיטה. כמו בדרך כלל בספרות האנגלית. אין לאן למהר. No Rush. קצת משעמם אפילו. כמו הגיבור. אבל אט אט אתה מוצא את עצמך נמשך כבמטה קסמים פנימה וכשם שניקולאס נמשך ל"קסמים" של קונכיס, כך גם הקורא מוצא עצמו עוקב אחרי ניקולאס, סקרן לדעת איזה פנייה ייקח בכל אחת מהפניות הרבות שמזמן לו ה"אל". ובכל פנייה אתה מוצא עצמך שואל, האם הייתי אני לוקח פנייה זו. עושה רושם אפילו בנקודות מסוימות שלא רק ניקולאס והקורא הולכים מעט לאיבוד. גם הסופר משאיר מן טעם של "אני לא בטוח מה נכון ומה לא נכון". הוא משאיר המון חלקים בעלילה בלתי פתורים. כי בדרך כלל אין פתרון של "נכון" ו"לא נכון" בחיים.
אני חייב להתוודות שהספר אינו פשוט לקריאה. הסופר מתכתב לא מעט עם ספרות קלאסית. יאגו, הבוגדן, אשר מתעתע באותלו ובסוף נתון למשפטו של קאסיו, האיש אותו הפליל, צף ועולה לו בין אם במישרין ובין אם בעקיפין לאורך הספר. גם הרקע לסיפור, יוון, על שלל סיפוריה והמאבקים של האדס (המוות) וזאוס (ה"אל") עולים ויורדים להם במהלך הספר ומעל לכל אותו מוטיב פסיכולוגי אשר לא "חופר" לך בראש אבל משאיר אותך עם הרבה שאלות ומעט תשובות שכן "תשובה היא תמיד צורה של מוות".
במהלך הקריאה קשה שלא לחשוב על הסרט "עולמו של טרומן". הקווים הכלליים של העלילה מאוד דומים. וזה וגם זה משתמשים בשמות סימבוליים לגיבורים - טרומן (True Man) משל להיותו היחיד אשר היה אמיתי כאשר הכל מסביב הוא מדומה/שקרי וניקולאס, אחד הקדושים היותר פופולריים...אגיוס ניקולאוס.... סנטה קלאוס...משל להיותו מעין קדוש בסביבה שכולם נוכלים.
האם הוא מומלץ לקריאה? מאוד. בעיקר לאנגלופילים אשר אינם נרתעים מ-672 עמודים. לשאר – תנסו, רק אל תינטשו אחרי כמה עשרות עמודים. אם בעמוד מאתיים לערך לא תיתפסו, תרגישו בנוח לעזוב ולעבור לספר הבא.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
cujo
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
תיארת אותו במדוייק
והוספת לי כמה זויות. ביקורת מצוינת לספר נפלא ומפתיע.
|
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
נוריקוסאן - אני לא בטוח שפיספסת המון
ההתכתבות עם הספרות הקלאסית היא רק נדבך אחד, והפחות חשוב, בספר. מודה ומתוודה שהרבה מההתכתבויות עברו מעל ראשי שכן אני לא בקי בחלק מאותן יצירות. זה לא פגם כהוא זה בהנאה. תחשבי על זה כתוספת למנה העיקרית.... :-)
|
|
|
נוריקוסאן
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת יפה.
קראתי את הספר בתיכון או מעט אחריו ונהניתי מאוד. מהביקורת שלך הבנתי שפספסתי הרבה מההתכתבות של המחבר עם ספרים אחרים. אולי כדאי לי לחזור לספר שוב עכשיו.
|
|
|
Bookworm
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
אנקה, הוא בהחלט מעניין.
יותר ממעניין.... תשתדלי לא לדחוק אותו לקצה המדף כמו שאני עשיתי במשך כמה שנים... :-)
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
נשמע כמו ספר מעניין והוא דווקא מחכה על מדף.
תודה על השיתוף:)
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
