ביקורת ספרותית על הדרך לשעבוד - ספריית לויתן # מאת פרידריך האייק
ספר טוב

---

מה משותף לרונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר ובנימין נתניהו? כולם היו בניו של פרידריך פון האייק. כולם קראו את "הדרך לשיעבוד" והפכו אותו נר לרגליהם. אז איך לכל הרוחות הם לקחו רעיון לא רע בכלל ביסודו והצליחו לחרב אותו עד היסוד ולהביא את החברות אותן הנהיגו (ואחד, לצערי, עדיין מנהיג) לקיטוביות כזו גדולה ולפערים כה גדולים בין המעט שיש להם לרוב שאין לו.
כמי שתופס עצמו כבעל נטייה לשוק חופשי השאלה הזו ניסרה בראשי זמן רב ועל רקע התסיסה החברתית בישראל ("צדק חברתי") ובארה"ב (אנשי ה- 99%) החלטתי לעשות מעשה ולקרוא סוף סוף את הספר.
הוא אינו פשוט לקריאה. לא בשל השפה אלא דווקא בשל התקופה בה נכתב והרקע הסוציוגיאוגרפי של מחברו.
שמו של המחבר כבר מעיד על יחוסו. בן לאצולה האבסבורגית. נולד בסוף המאה ה-19 לתוך טרנספורמציה בין העולם הישן לעולם החדש. לתוך עולם שנע בין שמרנות חברתית, אריסטוקרטיה וחופש כלכלי לבין עולם מהפכני עם שורשים סוציאליסטיים.
הטענה העיקרית של האייק והיא שמלווה את הקורא לכל אורך הספר היא שכל תכנון מרכזי או ממשלתי "למען הכלל" דינו להיכשל. טיעוניו כבדי משקל. קצרה היריעה מלהכיל את כולם. אמנה בקצרה כמה מהם: תכנון מרכזי מוביל למונופולים. אלה פוגעים בתחרות ובסופו של דבר באזרח הלא מאוגד (נשמע מוכר??). גם אם למתכנן כוונות טובות, בגלל אילוצים, קוצר רואי ובעיקר חוסר כישורים (incompetence) התכנון לא רק שייכשל אלא שהנזק שייגרם ממנו יהיה רב. כל נסיון למצוא מכנה משותף בין אנשים נידון לכישלון במובן זה שאם נרד מהרמה הגבוהה ביותר של צרכים (בטחון, בריאות, נקיון ואולי עוד דבר או שניים) לניסיון לספק את הצרכים גם של פלוני וגם של אלמוני ייכשל שכן כפרטים יש לנו טעמים שונים ורצונות שונים (די אם נקרא את הביקורות הרבות מחד ואת השבחים הרבים מאידך לגבי דו"ח טרכטנברג כדי להבין עד כמה האייק צדק).
אז איפה רייגן, תאצ'ר ונתניהו טועים? הם לא קראו את הפרק שבו האייק טוען שעל המדינה בכל זאת חלות כמה חובות בסיסיות. חובתה למשל לדאוג לחוקי משחק ברורים. ואז לאכוף אותם. בישראל קוראים לגוף הזה "הממונה על ההיגבלים העסקיים" אבל מה הוא שווה אם יומיים אחרי שהוא עוזב את התפקיד הוא הולך לעבוד אצל אלה שעליהם היה אמור לשמור רק שלשום. חובתה לדאוג למכסים רק ברמה הבסיסית אבל מה זה שווה אם קיימות קבוצות לחץ שדואגות למכסי מגן גבוהים ויוצרות מונופול (ראה המכס של שמן הזית רק כמשל) אשר גורם למחירים גבוהים. חובתה של המדינה לדאוג שהחוקים לא רק יהיו ברורים אלא גם שווים לכולם. אבל מה זה עוזר אם במדינה יש כאלה השווים קצת יותר (השלטון משחית. על כל פוליטיקאי היושב בכלא מסתובבים עשרה מאושרים ועשירים). האייק אף סובר שעל המדינה לדאוג לקורת גג לאזרחיה (כן, כן – דיור ציבורי. נכתב כל כך מזמן וכל כך רלוונטי להיום). אם היו רייגן, תאצ'ר ונתניהו קוראים גם את הפרק הזה, על החמלה, הם אולי היו מבינים שלהפריט את עצמך לדעת בלי יצירת בלמים מתאימים יוצר פערים בלתי נסבלים.
אבל האייק גם טעה לדעתי. הוא טעה במסקנה שלו שכל משטר סוציאליסטי יוביל בהכרח לטוטליטריזם!! חשוב מאוד להבין את הרקע לספר שכן הוא גם הבסיס שלי לביקורת עליו. קל מאוד לצאת חוצץ נגד כל סממן קולקטיביסטי כאשר מבחינה אמפירית כל שאתה רואה מסביבך הוא קולקטיביזם=טוטליטריזם. כל אדם בר דעת לא יוכל להגיע לשום מסקנה אחרת חוץ מזה כאשר מסביבך סטאליניזם ונאציזם. אלא שהדרך מסוציאל דמוקרט (סטייל אירופה המערבית של ימינו) לטוטליטריזם אינו מוחלט והחמישים שנים האחרונות מוכיחות שאפשר גם אחרת. יש משום הדטרמיניזם הזה של האייק כדי לערער במקצת את הטענות שלו אם כי יהיה זה עוול למציאות לעשות זאת שכן הטיעונים שלו כנגד התערבות ממשלתית עמוקה והסכנה שבקיומם של מונופולים במקומם עומדים גם למעלה מ-60 שנה לאחר שנכתבו.

» ביקורות נוספות של Bookworm
» ביקורות נוספות על הדרך לשעבוד - ספריית לויתן #