ביקורת ספרותית על שהות - הזאבים של גרייס #2 מאת מגי סטיווטר
ספר לא משהו

---

כל כך התרגשתי כשקניתי את הספר הזה - המחשבה שעברה לי בראש הייתה: "סוף סוףףף!!"
אבל האמת שהתאכזבתי ואני מתכוונת להוציא את כל האכזבה שלי בביקורת הזאת!

נתחיל מ"החידושים" שהספר מציע לנו:
הספר כבר לא כתוב משתי נקודות מבט כמו רעד, אלא מ-4. סם, גרייס, איזבל וקול.
כן איזבל שלנו קיבלה נקודת מבט משלה. ויש אפילו דמות חדשה בסיפור והוא ה- BAD BOY שלנו. הוא חתיך, גברי, שרירי וכמובן אוהב לשחק בבנות.
בדיוק מה שסם לא.
מגי, יכולת להתאמץ קצת יותר שהחלטת להביא דמות חדשה וראשית לסיפור - ללכת לפי הסטיראוטיפ זה קצת מאכזב בשבילך..

ועכשיו לעלילה שלנו:
-חצי מהספר נשרף על הרגשות של גרייס לסם! מגי מסוגלת לבזבז עמודים שלמים בתיאור הרגשות העמוקים של שניהם, יש פרק שלם על זה שהם לא ישנים אחד עם השני באיזה לילה ועל כמה שקשה להם להתמודד עם העובדה!
עד כמעט סוף הספר לא קורה כלום פשוט!! כבייכול המערכת יחסים של סם וגרייס נתונה בסכנה על ידי כך שההורים שלה לא מסכימים לזה יותר! - תעשי לי טובה מגי.
ואז ממש לקראת הסוף מתגלה כל הפואנטה של הספר השני בסדרה- כמובן שמגי חייבת שיהיה לה סיבה לכתוב עוד ספרים חסרי פואנטה! ולכן לאחר שסם קיבל את הזכות להיות בן אדם, גרייס איבדה אותה.

~~ספויילר~~~

אז בעיקרון אני יכולה לסכם את כל הספר במשפט:
גרייס הופכת לזאבה, סם וגרייס אובססיביים אחד כלפי השני, איזבל וקול 'נדלקים' אחד על השני.

עם כל הכאב שבעניין, אני יכולה להגיד בלב מלא שאפשר וגם רצוי לוותר על הספר השני בסדרה.

» ביקורות נוספות של ~דניאל~
» ביקורות נוספות על שהות - הזאבים של גרייס #2