בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 ביוני, 2016
ע"י rachis
ע"י rachis
בספריה הקטנטונת שקרובה אליי הביתה, יש מעט מאוד ספרים מעניינים שעדיין לא קראתי. מה שמחייב אותי להתנסות בספרים שלא נראים מעניינים ו/או התקציר הכריכה האחורית לא נראה מבטיח בכלל (ולרוב, הם באמת לא משהו).
אני סוג של 'קוראת הכל' החל מרומן רומנטי ושירה, וכלה באקשן ומתח ומד"ב ופנטזיה, אבל בגלל ש(לפחות אצלי) ספרי פנטזיה ומד"ב (בעיקר מד"ב, אבל לא רק) מאתגרים את המחשבה הרבה יותר מאשר סתם רומן רומנטי, אני נוטה לקחת לפחות ספר אחד מהסוגות הנ"ל, לא משנה כמה לא מושך התקציר שלו.
אז ביום שישי, נתקלתי בספריה בספר יושרה שניונית/אן לקי. התקציר לא היה מלהיב, אבל על הכריכה הקדמית צוין שהספר זכה בכמעט כל פרסי המד"ב הקיימים (חלק מהם לא ידעתי שקיימים בכלל)- הוגו, נובלה, ארתור סי קלארק, האגודה הבריטית למד"ב, לוקוס - וממילא הייתי צריכה ספרים לשבת, אז חשבתי 'מה כבר יכול להיות'?
מה שהיה בפועל- פשוט שעמום.
וזה לא שאין פוטנציאל עלילתי לספר- אימפריה כובשת בעלת מנהגים מעניינים שמתחילה לחרוק, ספינות חלל שנשלטות ע"י בינות מלאכותית השולטות בחיילות מתות, ובינה מלאכותית אחת בעלת רגשות במסע נקמה רצוף פלשבקים לעבר.
וזה לא שאפשר להאשים את התרגום - עמנואל לוטם באמת השתדל (עד כדי כך שיש נספח של התכתבות שלו עם אן לקי המחברת בענייני תרגום ומושגי זכר/נקבה בספר) והוא מתרגם מוצלח ביותר,
והספר הוא חלק מטרילוגיה, שאת החלק השני שלה יש בספריונת שליד הבית -
אבל סגנון הכתיבה פשוט *מייגע*.
לקח לי שעתיים וקצת לקרוא את הספר הלא ארוך הזה, ובאמת שרק חיכיתי שהוא יסתיים.
לא ממליצה, וככל הנראה לא אקרא את ההמשכים.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
