• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מאת ל.נ. טולסטוי

הביקורת של לא קורא בים

תמונה של לא קורא בים
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מאת ל.נ. טולסטוי

הביקורת של לא קורא בים

תמונה של לא קורא בים
הוצאה לאור:ספרית פועלים
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
קרן
לפני 3 שנים

“ת'שמעו סיפור. לפני 8-7 שנים, לכבוד הקריאה של "מלחמה ושלום" של טולסטוי, שאלתי אותו בספרייה העירונית”

2/16
ביקורות על מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]
הבאה
אבק ספרים
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“ניסיתי לקרוא את הספר לראשונה בגיל 14. בעמוד 160 התייאשתי, ולחרפתי הטלתי את האשמה על טולסטוי ('משעמם”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

ספר מפורסם הוא ספר שכמעט כל אחד מכיר את שמו וכמעט אף אחד טרח לקרוא אותו.
מלחמה ושלום הוא אחד כזה.
הספר הוא למעשה אופרת סבון על כל הכללים שלה כפי שאנו מכירים היום... שתים שלוש משפחות עיקריות שסביבן נעה העלילה המרכזית מספר דמויות מפותחות נוספות וקשרים רומנטים מריבות וחברויות בין כל משתתפי הסדרה...
העלילה מתרחשת בתחילת המאה ה 19 והרקע לסיפור הוא פלישת נפוליאון בראש צבא של מאות אלפים לרוסיה... וחלק מהעלילה כמובן הוא הדמויות הראשיות ומעשיהן בשדה הקרב...
אפשר לחלק בגדול את הספר לארבעה חלקים עיקרים...
חלק אחד הוא חיי החברה והסלון של החברה הרוסית באותה תקופה ובו נמצא את עיקר העלילה הרומנטית כמובן... בחלק זה שבו יש שיחות סלון וארועים חברתים כאלה ואחרים יש והדמויות מדברות צרפתית... זה מכריח להפסיק את רצף הקריאה ולרדת להערת השולים על מנת להבין את הנאמר ואז לחזור שוב... זה גורם טירדה לא קטנה... למזלנו כנראה שהדבר העיק גם על טולסטוי עצמו וככל שהספר מתקדם הדבר נעשה פחות ופחות שכיח...
חלק שני הוא הדרמת מלחמה ופעולות גיבורי הספר בחזית... שלל תיאורי מלחמה כאלה ואחרים... מי עשה מה איך וכמה בחלקים העוסקים בקרבות ובצבא...
חלק שלישי יכול להחשב בקלות כעבודת סיום תואר בפילוסופיה של מדע ההיסטוריה והמחבר מנסה להציג לפנינו פארדיגמה חדשה ומשקפים חדשים להסתכל דרכם על כל המהלך ההיסטורי של המלחמה הזו בפרט ושל ההיסטוריה ככלל... החלק השני של האפילוג ממש כתוב כעבודה סמינריונית בחקר ההיסטוריה לכל דבר...
חלק רביעי הוא כמובן כמיטב המסורת הרוסית הגותי אקזיסטנציאלסטי... ודברים אלו יכולים להופיע כמשפט פה משפט שם שמעיר המחבר או דרך מחשבות הדמויות והלכי הרוח שלהן דעותיהן מאמריהן וכו'... אבל לשאלה שמציג טולסטוי "מה מניע בני אדם יום אחד לקום בהמוניהם וללכת לרצוח המוני בני אדם אחרים?" הוא לא מוצא תשובה...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פאוסט
פאוסט
תמונה של מירית
מירית
תמונה של נונו
נונו
מ
מיכאל
תמונה של שוחי
שוחי
תמונה של  ~דניאל~
~דניאל~
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
מ
ממזי
23קוראים|גיל ממוצע48|70%נשים

על המבקר

תמונה של לא קורא בים

לא קורא בים

ותיק
חבר מזה 15 שנים
58 ביקורות•1 נבחרות•344 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•פילוסופיה - כללי
תמונה של לא קורא בים
לא קורא בים
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות58
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל344
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת13ספרות קלאסית7פילוסופיה - כללי6

דיון על הביקורת

8 תגובות
לא קורא בים
לא קורא בים•לפני 13 שנים

תודה רבה

לכל התגובות והתשבוחות
יעל
יעל•לפני 13 שנים

absolutly nothing

יש לי תחושה שהביקורת יותר מעניינת מהספר עצמו, והיסטוריה היא לא מדע. (-:
חמדת
חמדת•לפני 13 שנים

ביום שמצאו את התשובה -יבואו ימות המשיח

ביקורת טובה ,עניינית וממצה.
אנקה
אנקה•לפני 13 שנים

ללא קורא בים, ניתוח די מתמצת ומדוייק לתיאור הספר הנ"ל.

קוראת הכל
קוראת הכל•לפני 13 שנים

"מלחמה, למה זה טוב?"

אז מה, כדאי לקרוא את זה או לא?
yaelhar
yaelhar•לפני 13 שנים

אין תשובה. ועדיין ממשיכים בלי לאות...

Mr. Vertigo
Mr. Vertigo•לפני 13 שנים

יש תשובה? טובה?

•לפני 13 שנים

וואו! מישהו שסיים את הספר הזה!

בטיפשותי התחלתי לקרוא את הספר בגיל 10 (כן, אני יודעת, לא חכם), ובהתחלה הוא ריתק אותי, עד שהגעתי בערך לפרק השלישי או הרביעי, ולא הייתי מסוגלת להמשיך. בעצם, כשחושבים על זה שכל פרק הוא בערך 100 עמ', גם זה לא מעט...
8 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של לא קורא בים

המסות

המסות

מישל דה-מונטן

הכול התחיל שראיתי איזה פרסום בעיתון שיצא הכרך השלישי. אז הלכתי לספריה לחפש את הכרך הראשון. מצאתי אותו במדף של הספרים החדשים. כנראה שהיות והחותמת היחידה על דף ההשאלה היתה משנת 2007 אז הוא מוגדר חדש משום שלא עשו בו שימוש או משהו כזה. עכשיו יש גם את החותמת שלי משנת 2016. מניסיוני עם ספרים שיש להם את ה- מ של הוצאת מופת זה בדרך כלל המצב.
את הספר כתב איזה אציל צרפתי לפני 500 שנה וזה אכן סוג של מופת שהוא שרד עד היום. בספר יש 50 מאמרים וכל מאמר עוסק באיזה עניין אחר כמו ריח או בטלה או ידידות ומביא דעות לכן ולכן על סמך ההגיון ועל סמך מקרים היסטורים.על נושא מסויים יכולים להיות עמוד וחצי ועל נושא אחר 20 עמודים. ברוב המקרים אין איזו הכרעה ברורה. כמו שהסופר מכריז לאורך הספר מספר פעמים ואומר שהוא שואל שאלות ופותח את הנושא יותר מאשר נותן תשובות והוראות הפעלה. לדוגמא הוא יכול לעסוק בשאלה האם לסגת מקרב זה דבר טוב או רע ומעבר לעניין הערכי הוא גם יביא מספר דוגמאות היסטוריות שהצליחו פעמים לצד זה ופעמים לצד זה בשאלה האם לסגת או להישאר תקיפים במקום. יש בכל מאמר גם הרבה פרגמטים של ציטוטים ממקורות אחרים ששזורים לאורך המאמר וקשורים לנושא המדובר.
אין לי מה להוסיף יותר מדי

לפני 9 שנים•לא קורא בים
סימטה בקהיר

סימטה בקהיר

נגיב מחפוז

למה בכלל התחלתי לקרוא את הספר? שאלה טובה. היה איזה רעש תקשורתי על ספר של סופר מצרי שמכר את הזכויות להוצאה אמריקאית שתרגמה לעברית ספר שלו ובדרך זו הוא עקף את האברגו התרבותי שמוטל על ישראל. התעוררה בי הסקרנות... מעולם לא קראתי סופר מצרי... אבל מכיוון שלא הצלחתי עדיין לשים ידי על הספר שדובר בו בחדשות לאחרונה ונזכרתי שיש איפשהו בארון איזה ספר של איזה סופר מצרי החלטתי ללכת על זה כנהוג לומר.
למה החלטתי לכתוב ביקורת על הספר? שאלה קלה. כי אין. או ליתר דיוק כי לא היתה. איך בכלל מצא ספר של תרבות שמחרימה אותנו את דרכו להוצאת עם עובד אי שם בזמנים של בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים אין לי תשובה. אני מניח שיש איזה סיפור מעניין כיצד הוצאה מכובדת מוציאה לאור ספר ממדינת אויב בלי להפר זכויות יוצרים ולקבל את הסכמת המחבר. אבל אני לא מכיר את הסיפור. מצטער.
מה אפשר ללמוד מהספר? את האמת... בכל הקשור למדינת ישראל לא הרבה. לא ברור לי מתי נכתב הספר. ההוצאה העברית משנת 1969. אחת הסיבות שקראתי את הספר היה בשביל לנסות להבין את נקודת המבט של המצרים על ישראל ועל יהודים. עלילת הספר היא בימי מלחמת העולם השנייה וכל האזכור ליהודים הוא מספר משפטים בודדים שמתארים את הבחורות היהודיות כפועלות שעבודות ומרויחות מספיק כסף בשביל לקנות לעצמן בגדים יפים. זהו.
מעבר לזה? רומן פשוט של אנשים פשוטים. מעבר לשינוי התפאורה זה אותו סיפור בכל מקום בעולם. אולי במבט חיצון האנשים הפשוטים בפרבר העוני בקהיר נראים שונה מהאנשים הפשוטים של איזה עיירה במערב התיכון של ארצות הברית אבל בתוכן ובמהות אין ממש הבדל לטעמי. אותם סיפורים אותם אנשים. מקלפים את הקליפה ונשארים עם אותם בני אדם פלוס מינוס... הם לא ממש שונים אחד מהשני וגם לא השתנו הרבה באלפי השנים האחרונות רק התפאורה מתחלפת עם הזמן והמקום.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
גם הדג ישיר

גם הדג ישיר

הלדור לכסנס

ספר קצת יוצא דופן. מלכתחילה כל ספר על איסלנד שנכתב על ידי סופר איסלנדי הוא יוצא דופן אני מניח. כי כבר כמה תושבים יש באיסלנד הזאת? בערך כמו בנתניה נראה לי. אז ספר על איסלנד שנכתב על ידי איסלנדי שזכה בפרס נובל לספרות הוא דבר יוצא דופן. אני לא אכנס כאן לשאלה אם הסופר זכה בפרס נובל לספרות בגלל "פוליטיקה" כי צריך לתת גם לאיזה סופר איסלנדי נובל או משהו כזה. יכול להיות שגם. נובל זה כולל פוליטיקלי קורקט לא? אבל קראתי רק את הספר הזה של הסופר הזה אז אין לי יכולת לשפוט. יכול להיות שמגיע לו. לא רע הסופר. בסדר כזה. לא משהו שצריך להתבייש בו. גם הרעיון בספר נחמד. אני גם מודה שהחלטתי לקרוא את הספר גם בגלל עיטור הנובל. סיבה נוספת היא שלא קראתי שום ספר שהעלילה שלו באיסלנד.
יותר משהספר הוא רומן הרי הוא סוג של אמירה תרבותית. איסלנד. אי שנמצא בסוף הצפון. ביום בהיר רואים את הקוטב הצפוני. הויקינגים פשוט התישבו שם באיזה שלב של ימי הביניים. הגיעו בסירות אלא איך. רחוקים ממרכז התרבות כמו שרק שם אפשר להיות. מה כן אפשר להיות באיסלנד? לאורך שנים ארוכות אפשר היה להיות דייג או דייג. חקלאות זה לא. צפונה מדי. קר. אין מספיק שמש. אפילו לעצים לא כיף. בגלל זה בכל הספר לא יהיה שום תיאור של יער בעלילה. כרתו את כולם. קר. צריך אש. מאות שנים של מדורות לא השאירו לעצים שעוד איך שהוא היו שם שום צ'אנס. רק הדגים בים מרגישים בבית. אבל איסלנד זה לא רק דגים. זה גם בני אדם. יש להם גם קול. רק שלא שומעים את הקול שלהם מהאי שלהם. רחוק מדאי והם גם לא שרים מספיק חזק. אז בבירות התרבות של אירופה לא שומעים. בטוחים שבאיסלנד יש רק דגים. ודגים לא שרים כמובן. בספר הזה גם הדג ישיר.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

כמו הרבה שמות של רחובות בתי ספר וכאלו שכולנו מכירים את שמם אבל מעולם לא טרחנו בעצם לדעת מי האדם שעל שמו קוראים למקום כך גם ברנר. את עלילותיו הפרטיות אני לא מתכוון לפרט בפורום זה כמובן. כל שאני יכול לומר הוא שהוא לא יו"ר הכנסת שעל שמו נקראת השכונה בשירו של ברי סחרוב כמה יוסי.
אבל אני כן יכול לתת כמה עובדות הקשורות לעכשיו מלבד הסטיסטיקות שניתן לראות במסגרת האתר על כל ספר. בספריה המרכזית בעיר שלי יש רק ספר אחד של הסופר.לכן לקחתי את הספר הזה. האדם האחרון שלקח את הספר קודם לי על פי החותמת על דף ההשאלה היה לפני כמה שנים ואין חותמות נוספות. מה הסיבות לכך? איני יודע. מה הסיבות שהחלטתי לקרוא את ברנר? בדיוק זו הסיבה כנראה.
ומה יש בספר? בגדול הספר הוא רומן. העלילה מתארת מספר דמויות "ירושלמיות" במה שאפשר לקרוא "הישוב הישן" בזמן ששעון החול של השלטון התורכי נמצא בגרגיריו האחרונים. העיר העתיקה וקצת שכונות מחוץ לחומות. זה מה יש אז. שם הספר רומז על היותו טרגדיה כמובן. מי שמחפש סוף טוב לאנשים המסכנים שהספר מתאר שיחפש במקום אחר. יש בספר מספר הערות "חברתיות" כמובן. אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתו של הסופר בנושאים הסוציאלים חברתיים האלו אז אני פשוט אשתוק.
רמת הכתיבה טובה. קושי הקריאה קצת יותר מעגנון וקצת פחות מברדיצ'בסקי. שימו לב שיש מילון עזר קטן בסוף הספר.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
מדרגות הברזל

מדרגות הברזל

ז'ורז' סימנון

כתבתי את הביקורת בכדי שאם מישהו יסתכל על הספר ולא יראה ביקורות כלל אז הוא עלול לטעות בשני דברים. וכך, על מנת להציל את הציבור מאי ידיעה, ככתוב, לא תשים מכשול בפני עיוור, החלטתי לזכות את הרבים ולכתוב משהו.
טעות נפוצה סבירה ראשונה יכולה לקרות למי שחושב שאם לספר אין ביקורות מן הסתם הוא ספר גרוע עד כדי כך שאף אחד לא קורא אותו ומי שקרא אותו זנח אותו באמצע וכאלה ולכן לא כתב ביקורת וכו' וכו'. אז בוא נאמר את זה ככה, הספר קריא. אולי פסגת הספרות קצת רחוקה מהמקום שבו הספר הזה נמצא אבל הוא כלל אינו ספר גרוע או כדומה. אז מי שחושב לא לקרוא את הספר מהסיבה הזו יכול להתעלם ממנה.
טעות נפוצה שניה עשויה להתרחש לקורא שכבר מכיר את סדרת הספרים של המחבר בסגנון הבלש עם הגיבור רב פקד מגרה. אז מסתבר שלמחבר מלבד הסדרה המוצלחת והמפורסמת של הבלש משטרה יש גם הרבה סיפורים אחרים בסגנון מתח בלשי רק מזן שונה. מה שונה? נקודת המבט. בסיפורים האלו שהם סיפורי מתח בלשי הגיבורים משתנים. בעוד שבז'אנר של סדרת הבלש מגרה נקודת המבט היא קלאסית בסיפורים אלו נקודת המבט משתנה. הגיבור יכול להיות גם העבריין הקורבן או אפילו אחד העדים. אז מי שמכיר ואוהב את רב פקד מגרה לא יתאכזב גם מסגנון זה של המחבר. כך שמי שחשב שמדובר בבלש המפורסם וטעה יכול להסיר דאגה מלבו כי הוא לא הפסיד שום דבר.
זה מה יש לי להגיד

לפני 10 שנים•לא קורא בים
ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו - כרך ב'

ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו - כרך ב'

רחל אליאור

הכותרת של הספר מטעה במקצת. מי שמצפה לביוגרפיה של הבעל שם טוב או משהו בסגנון הזה צפוי להתאכזב.
זה ספר בתולדות עם ישראל בסגנון אקדמיה ולא ביוגרפיה של דמות רוחנית ידועה כתובה בלשון קלה. מי שיחליט לקרוא את החיבור המסבי הזה על שני כרכיו ולמעלה מאלף עמודיו ואף יצליח בכך יהיה בן המעטים שעשו את זה. הכותרת מזמינה את הקוראים לכאילו ביוגרפיה של הבעל שם טוב ולמעשה מכניסה אותו לעבודת פוסט דוקטורט ארוכה מאוד שלפעמים מספר דפים הם פסקה אחת קשה שגם אם אתה רוצה לעצור ולהניח סימניה איפשהו אין היכן.
תולדות עם ישראל הם גם תולדות זרמים ביהדות. לאורך כל השנים היו כל מיני זרמים וכיתות של יהודים בעם ישראל. איסיים פרושים צדוקים מתיוונים קראים אנוסים וכו'. גם הנוצרים הראשונים היו למעשה חלק מעם ישראל. חלק מהזרמים כיתות נשארים כחלק מעם ישראל חלק נעלמים עם הזמן וחלק יוצאים או מגורשים מעם ישראל.
הספר הזה דן בשני זרמים שצומחים על הקרקע המשוסעת של מזרח אירופה במאות ה 17 וה 18. פרעות פוגרומים שמד עלילות דם כיבושים מלחמות ועוד מיני אסונות שפקדו את כל מה שהיה באזור ואת היהודים היושבים שם בפרט. זרם אחד הוא החסידים שהוא שותה ממימיו של הבעל שם טוב. זרם שני הוא השבתאים הניזונים משבתאי צבי. החסידים והחסידויות נשארו איתנו עם היום. השבתאים נשארו רק על מדף ההיסטוריה. שני כרכים עבי קרס אלו מספרים את ראשית סיפורם והתהוותם של זרמים אלו על הדמויות הראשיות בהם ויחסה של הנהגת הקהילה היהודית המסורתית כלפיהם.

לפני 11 שנים•לא קורא בים
אל עלמיין

אל עלמיין

סטיוון באנגיי

וידוי. הספר שכב אצלי בספריה המון זמן מבלי שקראתי אותו.
נו טוב, אז מה הביא אותי להחליט לקרוא אותו בכל זאת לאחר תקופה ארוכה שפשוט התעלמתי מקיומו?
אז ככה... שמעתי מישהו טוען כי ארץ ישראל והישוב היהודי בצפון אפריקה ניצלו ב "נס" במלחמת העולם השניה. לא ידעתי מה להשיב לו היות וכל מה שידעתי היה בערך שהגרמנים היו באמת בצפון אפריקה איזה שנתיים, כמעט הגיעו וכבשו את ארץ ישראל ושיהדות צפון אפריקה לא סבלה מידי ימ"ש כמו יהדות אירופה. אז החלטתי לבדוק. קראתי את הספר הזה. היום אני יודע פחות או יותר מה לענות לטענה כזו.
האמת? הגרמנים בכלל לא תכננו לכבוש את ארץ ישראל או להלחם בבריטים במצרים. האיטלקים שרצו להראות לגרמנים שגם הם נלחמים ועושים משהו תקפו את הבריטים ונכשלו בגדול. הגרמנים שלחו את הגנרל המפורסם שלהם רומל להציל את המצב ולבלום את הבריטים מלרמוס לחלוטין את האיטלקים. הוא גם קיבל פקודה רק להשאר במקום ולהדוף את הבריטים. אבל רומל התעלם מהפקודה. אם הגרמנים היו מעבירים אפילו רק חמישה אחוז מהכוח שלהם שתקף ברוסיה לטובת צפון אפריקה והמלחמה בבריטים שם הם היו מנצחים. אבל הם לא. הם נתנו לרומל בקושי 50,000 חיילים בשתי אוגדות משורינות ואת הפיקוד גם על שאריות הצבא האיטלקי שנשאר והוא לא היה מרובה או איכותי במיוחד. ברוסיה תקפו הגרמנים עם 300 אוגדות ושלושה מיליון חיילים, יחי ההבדל הקטן. הבריטים לעומת זאת עשו כל שביכולתם להגן על תעלת סואץ והמעבר של הנפט מהמזרח התיכון. הגנרל הבריטי מונטגומרי קיבל את הפיקוד על הכוחות בקו אל עלמיין אחרי שרומל כבר נכשל פעם אחת בניסיון לפרוץ אותו. היה לו יחס כוחות עדיף על-"הציר". הבריטים רצו ניצחון בכל מחיר. הביאו אותו כדי לתקוף ולנצח. הוא הצליח.

לפני 11 שנים•לא קורא בים
בית קדרות - כרך א'

בית קדרות - כרך א'

צ'ארלס דיקנס

על פניו נראה לי שהמחבר בחר בספר זה לעשות דמויות מגוחכות בלבד. יכול להיות שאני טועה אבל מבין עשרות הדמויות שבספר, חלקן מפותחות יותר וחלקן פחות אין דמות אחת שאינה מוצגת עם איזושהי תכונת אופי מרכזית המגיעה לידי קיצוניות ולפיכך עברה את הקו המטושטש בין רצוי למצוי וחצתה את גבול הטעם הטוב למחוזות האבסורד. אפילו הדמות המרכזית של הרומן, שהיא הדמות היחידה הנכתבת בלשון גוף ראשון לעומת שאר הדמויות הנכתבות על דרך מספר כל יודע, מגוחכת במידת מה פשוט משום שהיא טובה מידי. כן כן קראתם נכון. יש גם דמויות כאלו שמרוב שהן בסדר לכאורה כל הזמן פשוט בא לך להקיא. גם נחמדות מוגזמת זה סוג של מחלה נדמה לי.
בספר יש עשרות דמויות שעל חלקן יש פרק אחד או שניים וחלקן מתגלגלות פה ושם לאורך כל הרומן. וכן זה רומן. יש בספר מספר מערכות יחסים רומנטיים. וכל אחת מהדמויות היא כדמות תכונה אנושית אחת או שתיים המובאות לידי הקצנה על מנת להבליט תכונת אופי אנושי זו, ובד בבד גם מביאות את העניין לידי רמה מגוחכת. איך אמר אריסטו? המידה הטובה היא בנקודת האמצע בין שתי מידות הופכיות. כל אחת מהדמויות יציגו וייצגו מעמד חברתי, תכונת אופי, או איזה משלח יד כזה או אחר.
חלק ניכר בספר וחוט עלילה ראשי המקשר בין שלל דמויות הוא בית המשפט. הביקורת של דיקנס על מערכת המשפט ברורה וגלויה לעין. מוסד המייצג נאמנה את הבירוקרטיה השלטונית המייגעת ומעייפת את האדם שבטעות נפל בחיקה והיא מוצצת את חייו בלי רחם. התיק המרכזי בסיפור נמשך כבר יותר מדור ועדיין לא הוכרע. הוא גם לעולם לא יוכרע. דיני ירושה. הסוף לא מפתיע.
לסיכום? הרבה עמודים, מספר רומנים, כמות נכבדת של דמויות מגוחכות, ומערכת אחת שלא ברור על שם מה היא נקראת מערכת הצדק.

לפני 11 שנים•לא קורא בים
נפשות מתות [מהדורת 2013]

נפשות מתות [מהדורת 2013]

ניקולאי גוגול

נתחיל מהסוף? בבקשה...
אין כזה בספר
הספר מעולם לא הושלם...
קצת קשה לי להבין על מה מהללים יצירה לא גמורה... הסופר לא השלים את הספר... הוא חשב לעשות שלושה חלקים... אחד מהם הוא סיים זה נכון... החלק הזה אפילו לא רע... הגיבור קונה אריסים שמתו בפועל אך לא מתו בכוח... איך יכול להיות? בגלל שעדיין לא מחקו את שמם מהרישום אוכלוסין ולפיכך הם עדיין חיים ואף נדרש לשלם עליהם מס גולגולת... מבחינת השלטון הם נחשבים חיים.
לא ברור לי מה ההתלהבות מהיצירה הזו... חלק אחד נחמד... חלק שני בחתיכות ורסיסים לא מושלמים לאחר שגם המחבר עצמו כנראה שרף את מה שכתב... חלק שלישי נמצא אולי על ענן אי שם באזור חיוג דמיון...
קצת משעשע אותי לומר על אוטו שאין לו דלתות גיר מנוע וכסאות "איזה אוטו נהדר"... איך אוטו נהדר איך? הוא לא נוסע ולא קרוב לנסוע לשום מקום... כמו לדבר ברצינות על מה התכוון המחבר בכל אותם דברים שבעצם לא נמצאים בשום מקום פרט לדמיון של האנשים שמדברים על זה... ניתוח ספרותי רציני ליצירה שלא הגיעה לחצי... יופי... אז יש לאוטו הגה נחמד ולוח שעונים מגניב... יופי
להציג את הספר (ואני מצטט) "כפסגת יצירתו של האמן" ולהציג את שברי הקטעים שמתחברים לא מתחברים לאיזה משהו לא ברור ומקוטע כ- "לראשונה עם החלק השני" זה לפי דעתי קרוב למשהו שעשוי להיחשב הונאת הציבור...
מי שנהנה לקרוא יצירה שבקושי הושלם ממנה שליש ורבע שיקרא... אני אבין לחלוטין את אלו שיבחרו לוותר על התענוג

לפני 12 שנים•לא קורא בים

ביקורות נוספות על "מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]"

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

ת'שמעו סיפור.
לפני 8-7 שנים, לכבוד הקריאה של "מלחמה ושלום" של טולסטוי, שאלתי אותו בספרייה העירונית (אז עדיין היו ספרים בספרייה העירונית של חדרה. כמה שנים אחר כך הם החלו להיעלם אחד אחרי השני, אבל זה כנראה כבר סיפור לאת"א הופמן או לקונן דויל...). כמובן שלאחר שעבר זמן כזה וכזה, הייתי צריכה להאריך את ההשאלה. התקשרתי לספרייה, ולטלפון ענתה הספרנית היחידה שאינה ממוצא רוסי (לא, אין כאן גזענות, יש עובדות). "וואו", קראה הספרנית בשמחה, "את קוראת את 'מלחמה ושלום'! ת'שמעי סיפור".
כאשר בנה היה בגיל התיכון, הוא השתתף באיזו-שהיא תוכנית טריוויה טלוויזיונית. כמקובל, ההפקה הזמינה לו מונית, ובשביל החיזוק המוראלי הצטרפו אליו אמו (קרי, הספרנית הכבודה) ואחד מחבריו. והנה, אחת השאלות שעלו בתוכנית היתה - "מי כתב את 'מלחמה ושלום'?", והנער חטף בלק אווט, ולא הצליח לזכור את שם הסופר. בדרך חזרה במונית, כשאמר המתחרה הנבוך לנוכחים שהוא ממש מתבייש בזה שבתור בן של ספרנית הוא שכח מי כתב את הספר, נזף בו חברו ואמר, "איך אתה לא יודע מי כתב את 'מלחמה ושלום'?!". הספרנית שהופתעה מגילוי הבקיאות שהגיע מכיוון כל-כך לא צפוי, שאלה, "נו, ומי כתב את 'מלחמה ושלום'?", ובן התשחורת ענה לה בביטחון מלא, "טולסטוייבסקי!".
הנה לכם סיפור שהיה מסוגל לגרום לשתי גוויות נכבדות וותיקות לסשן של תרגילי אקרובטיקה בקברן. אף על פי ששני הסופרים הידועים והמוערכים חיו באותה התקופה, הם מעולם לא נפגשו ואף לא התכתבו בינהם. דוסטוייבסקי הסתייג מ"מלחמה ושלום", אבל שיבח את "אנה קרנינה", טולסטוי טען שהוא לא הצליח לסיים אף ספר של דוסטוייבסקי, ומ"האחים קרמזוב" הוא ממש התפלץ. בכל-זאת, שני אלה הבינו כנראה שהם שייכים לליגה משלהם, ופשוט שמרו על מרחק מנומס זה מזה.
יש שטוענים שמי שאוהב את טולסטוי, לא יאהב את ספריו של דוסטוייבסקי, ומי שאוהב את דוסטוייבסקי - ישתעמם מטולסטוי. אני נהנית יותר בדרך-כלל מהכתיבה של טולסטוי, ועדיין "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי, "הכפיל" וחלקים נרחבים מ"האחים קרמזוב", גרמו לי להנאת קריאה גדולה.
ו"מלחמה ושלום"? זה מסוג חומר הקריאה שאני אוהבת יותר מכל: מתחיל לאט וקשה, שואב כמו דייסון ולא משחרר, כמו רוטווילר.

לא כל אחד יתחבר, לא לכל אחד יהיה את הכוחות ואת הכשירות לקרוא אותו ולהנות ממנו, בדיוק כמו שלא כל טייל מקצועי יבחר להעפיל לפסגת האוורסט. מהבחינה הזאת, קריאה זה סוג של ספורט, במובן של אימון המוח.

לפני 3 שנים•קרן
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

ניסיתי לקרוא את הספר לראשונה בגיל 14. בעמוד 160 התייאשתי, ולחרפתי הטלתי את האשמה על טולסטוי ('משעמם עד בחילה! זה לא ספר קריאה, זה ספר היסטוריה!') ולא על עצמי. לא הבנתי אז, שלצורך קריאת יצירת מופת מורכבת-עלילתית ועמוקה-הגותית כמו זו, יש צורך בבגרות מסויימת. שנים רבות לאחר מכן, יש לי שמחה לא קטנה בלב, והודאה לא פחותה לכותב הספר. סוף סוף אני יכול לומר, כן, התבגרתי. כן, הצלחתי לקרוא את מלחמה ושלום, ואפילו להנות מכך עד כדי אי-יכולת להרפות מהספר. אשוב אליו ללא ספק, כי אולי בפעם הבאה אהיה בוגר אף יותר, ואבין אותו אחרת, ואהנה ממנו אפילו יותר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

ספר מדהים, אם כי דורש מידה של בגרות והתמדה.
אתוודה ואגיד כי התחלתי לקרוא אותו לפני שנים מספר, עוד לפני הצבא ולא הצלחתי לסיים אותו בזמנו. ריבוי הדמויות היה מיגע.
בנסיון שני שלי של הספר, לפני כשנה, הפעם כאשר הייתי מוכן לכך שיהיה יותר דמויות ממה שאני אוכל לעקוב בראש ותוך רישום שלהן בדף קטן ובתמצות עד כמה שיכולתי - הקריאה היתה לי לאחת החוויות היותר זכורות לטובה.
קראתי בשפת המקור (עד כמה שאפשר - מהבנתי רוב הספרים ברוסית עברו עדכון של השפה אחרי המהפכה ברוסיה) ואחד הדברים המוזרים היה השילוב של הצרפתית, תוך תרגום מינימאלי אם בכלל לרוסית. ספויילר: מופע הצרפתית קטן עם הזמן, לטובת הרוסית שמשתלטת יותר.
מהדברים שהקשו לי על הקריאה היו:
* ריבוי הדמויות - רישום של שם, קשר שלו לאחת הדמויות האחרות ומשפט מתאר בהחלט הספיקו כדי לעקוב.

* השפה - היו לא מעט מילים שהייתי צריך מילון בשבילן בעיקר כאשר הדבר נגע לצרפתית, הצורך ללכת לתרגום ולעיתים ההנחה כי אם התרגום הופיע לפני אין צורך לתרגם את המילה שוב - שבר קצת את רצף הקריאה - כפי שאמרתי הצרפתית הולכת ופוחתת והקריאה נהייתי יותר קולחת ותופסת את הקורא עם ההתקדמות בקריאה.

* ההיקף וכמות העמודים - זה לא דבר שהפריע לי ספציפית אבל אני מניח שאולי יפריע לאחרים - אם מקפידים לקרוא מעט בתדירות קבועה ולא ממהרים לסוף, לא מרגישים את ההיקף - להיפך ההנאה נמשכת לאורך זמן ומבחינתי זה אולי היה יתרון.

מומלץ לכל אחד בעל טיפה כח רצון.

לפני 13 שנים•YMe
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

פנטסטי! איזה רומן יוצא מן הכלל, חד אבחנה ורגישות.
כמו שאומרת מירי מסיקה בכוכב נולד "כשזה זה אז זה זה!!", וסליחה על ההשאלה...
חצי שנה לקח לי לקרוא את הספר (בהפוגות כמובן). מלא תובנות חכמות על טבע האדם. הכל נכון ומדוייק. אנשים הם אנשים, גם אם לפני 1000 שנה... פחות התחברתי למסות ההסטוריות אבל גם שם למדתי והרגשתי שקיבלתי משהו מקריאת הספר.
שמחה שהשקעתי הזמן לקרוא את יצירת המופת הזו. ברור שאם היתה נכתבת כיום, אף אחד לא היה מפרסם אותו וזה נורא עצוב - "לא טרנדי, ארוך מדיי, מייגע".
אבל זאת ספרות אמיתית, רבותיי, אומנות. שמטרתה גם ללמד/ להעניק לרוח/לנשמה/לשכל משהו מעבר, ולא עוד אייטם מבדר שמעביר את הזמן...
זה ספר!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ממזי
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

כשאתה קורא ספר שנחשב שכיית חמדה, יש בתוכך לחץ פנימי סמוי ללכת עם הזרם ולהמליץ עליו אפילו אם אתה לא מת עליו. לעתים, הדבר גורם לך להתמרד, ולתת חוות דעת כנגד הזרם. ומה להקדמה זאת ולספר מלחמה ושלום? כלום, מאומה. זה פשוט ספר מעולה. טולסטוי יודע לגעת במהות הקיומית של האדם, זאת הרלוונטית כבר מסיפורי התנ"ך ושתמשיך להיות כזאת כל עוד יש בני אדם על פני האדמה. תיאורי החיים המשפחתיים כמו תיאורי חוויות הקרבות מרתקים. האנלוגיות לימינו מוסיפות עניין. המסות הפילוסופיות וההיסטוריות מוסיפות עוד רמה של חוויות לקורא את הספר. לדוגמה, ההשקפה של טולסטוי (שאינני מסכים איתה כלל, אגב) שמנהיגי עמים, הנחשבים דגולים ככל שיהיו, כמו נפוליאון בונפרטה, נמצאים שם רק כדי לתרץ את מעשיהם של ההמונים, ואין להם כמעט כל השפעה על מהלך ההסטוריה. משתקפות מהספר גם ידיעותיו המדעיות של טולסטוי, והפתיע אותי לא פעם לגלות בספר כמה מן האמיתות המדעיות שנחשבות מודרניות.
התרגום של הספר נכתב ע"י המשוררת לאה גולדברג בשנת 1952, והספר נערך ע"י המשורר אברהם שלונסקי. וזוהי הבעייה היחידה של הספר – התרגום ארכאי ופוגם בחוויית הקריאה. הלוואי שפטר קריקסנוב יתרגם אותו באחד הימים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אחד
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם ומבטא גאונות ספרותית. בניגוד לתדמית הכבדה של הספר, זהו לא ספר של בחינות בגרות, זהו גם לא ספר מלחמה, על אף שהמלחמה היא חלק מן העלילה שבו. טולסטוי, ביד אמן, יודע לעצב כל דמות ודמות כעולם ומלואו, אנושית ומופלאה, ולגרום לקורא להבין ולהרגיש כל אחת ואחת על אף פגמיה, בשל אותה אנושיות טבעית שיש בכל אחת מן הדמויות. ספר שהוא אקטואלי תמיד ובכל זאת מכניס לאווירת התקופה. ספר ארוך שלא צריך למהר לסיימו אבל בכל זאת קשה כשהוא נגמר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורית
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

את הספר הזה קראתי במעונות של המוסד בו למדתי בו.הוא היה כ"כ כבד שכל 100 עמודים הוא הועבר לשותף אחר(היינו 4 שותפים ,אבל אחד לא היה מוכן לעבור את הסבל).
מסוג הספרים שאתה קורא כדי להגיד שקראת.ארוך מדי מייגע ,החלק של סוף דבר מתפרס על כ-150 עמודים.אין סיום ברור לספר.בקיצור לחשוב פעמיים לפני שקוראים .
(יצאו מספר מיני סדרות מצוינות שמבוססות על הספר)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הנסיך הקטן
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

קראתי אותו לפני 13 שנים בערך בשפת המקור, דלגתי על כל התיאורים של המלחמה, ויותר התרכזתי בדמויות.לפני שנה בערך קבלתי ת'ספר במתנה בשפה העברית וקראתי שוב, הפעם הבטחתי לעצמי שאני לא מדלגת על שום פרט.נהנתי בטרוף.לדעתי זה אחד הספרים שחובה לקרוא אותו.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•say_yes
מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012]

ל.נ. טולסטוי

קראתי את הספר לפני מספר חודשים... התחושה שעורר בי הייתה שונה בכל פעם שהרמתי את הספר. פעם הוא זרם לי ויכולתי לשבת שעה מבלי להרגיש את הזמן שחולף, ופעם תוסכלתי מאי היכולת לשקוע בו. תרגום לקוי או לא - אבל הייתה לי בדיוק את אותה התחושה כשקראתי את אנה קארנינה, אז האשמה היא בי או בטולסטוי. ומכיוון שהוא כל כך מוערך ומן הסתם לא בכדי - אטיל את האשמה עלי ואחזור על הקריאה בעוד מספר שנים.

*
זה מה שאני עונה כששואלים אותי אם אני ממליצה על הספר -במהלך הקריאה דילגתי על חלק שלם מהספר, והיה מדובר במאה עמודים בערך - והייתי מסוגלת להמשיך בקריאה ללא כל בעיה... דילגתי על חלק שלם - אבל הייתי מסוגלת להנות מחלקים מסויימים אחריו. תסיקו כאוות נפשכם.

לפני 13 שנים•בריסאיס