הביקורת נכתבה ביום שני, 23 בינואר, 2023
ע"י קרן
ע"י קרן
ת'שמעו סיפור.
לפני 8-7 שנים, לכבוד הקריאה של "מלחמה ושלום" של טולסטוי, שאלתי אותו בספרייה העירונית (אז עדיין היו ספרים בספרייה העירונית של חדרה. כמה שנים אחר כך הם החלו להיעלם אחד אחרי השני, אבל זה כנראה כבר סיפור לאת"א הופמן או לקונן דויל...). כמובן שלאחר שעבר זמן כזה וכזה, הייתי צריכה להאריך את ההשאלה. התקשרתי לספרייה, ולטלפון ענתה הספרנית היחידה שאינה ממוצא רוסי (לא, אין כאן גזענות, יש עובדות). "וואו", קראה הספרנית בשמחה, "את קוראת את 'מלחמה ושלום'! ת'שמעי סיפור".
כאשר בנה היה בגיל התיכון, הוא השתתף באיזו-שהיא תוכנית טריוויה טלוויזיונית. כמקובל, ההפקה הזמינה לו מונית, ובשביל החיזוק המוראלי הצטרפו אליו אמו (קרי, הספרנית הכבודה) ואחד מחבריו. והנה, אחת השאלות שעלו בתוכנית היתה - "מי כתב את 'מלחמה ושלום'?", והנער חטף בלק אווט, ולא הצליח לזכור את שם הסופר. בדרך חזרה במונית, כשאמר המתחרה הנבוך לנוכחים שהוא ממש מתבייש בזה שבתור בן של ספרנית הוא שכח מי כתב את הספר, נזף בו חברו ואמר, "איך אתה לא יודע מי כתב את 'מלחמה ושלום'?!". הספרנית שהופתעה מגילוי הבקיאות שהגיע מכיוון כל-כך לא צפוי, שאלה, "נו, ומי כתב את 'מלחמה ושלום'?", ובן התשחורת ענה לה בביטחון מלא, "טולסטוייבסקי!".
הנה לכם סיפור שהיה מסוגל לגרום לשתי גוויות נכבדות וותיקות לסשן של תרגילי אקרובטיקה בקברן. אף על פי ששני הסופרים הידועים והמוערכים חיו באותה התקופה, הם מעולם לא נפגשו ואף לא התכתבו בינהם. דוסטוייבסקי הסתייג מ"מלחמה ושלום", אבל שיבח את "אנה קרנינה", טולסטוי טען שהוא לא הצליח לסיים אף ספר של דוסטוייבסקי, ומ"האחים קרמזוב" הוא ממש התפלץ. בכל-זאת, שני אלה הבינו כנראה שהם שייכים לליגה משלהם, ופשוט שמרו על מרחק מנומס זה מזה.
יש שטוענים שמי שאוהב את טולסטוי, לא יאהב את ספריו של דוסטוייבסקי, ומי שאוהב את דוסטוייבסקי - ישתעמם מטולסטוי. אני נהנית יותר בדרך-כלל מהכתיבה של טולסטוי, ועדיין "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי, "הכפיל" וחלקים נרחבים מ"האחים קרמזוב", גרמו לי להנאת קריאה גדולה.
ו"מלחמה ושלום"? זה מסוג חומר הקריאה שאני אוהבת יותר מכל: מתחיל לאט וקשה, שואב כמו דייסון ולא משחרר, כמו רוטווילר.
לא כל אחד יתחבר, לא לכל אחד יהיה את הכוחות ואת הכשירות לקרוא אותו ולהנות ממנו, בדיוק כמו שלא כל טייל מקצועי יבחר להעפיל לפסגת האוורסט. מהבחינה הזאת, קריאה זה סוג של ספורט, במובן של אימון המוח.
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מאז שהתחלתי לקרוא ספרים דיגיטליים אינני מוצא סיבה והיגיון לחזור לפרינט, אלא אם אין מהדורה דיגיטלית..
|
|
קרן
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
לזאב קציר
אני לא קוראת ספרים בפורמט דיגיטלי ולא יודעת איך זה נראה ומסודר על המסך, אבל אני מניחה שעל מסך קל יותר לארגן את הטקסט של מקור מול תרגום. |
|
קרן
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אודי
תודה, לא ידעתי על תרגומו של טריוואש. מתי האיש הזה הצליח לתרגם כל-כך הרבה לעברית של תחילת המאה ה-20?! ב-1921 הוא פרסם את "אנה קרנינה" של טולסטוי.
כנראה שלפני עידן הרשתות החברתיות, הטלוויזיה וכל היתר, אנשים באמת הספיקו לעשות דברים. |
|
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
קרן, במהדורות הדיגיטליות התרגום לעברית צמוד לפסקות בצרפתית
|
|
אודי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
קיים תרגום אחר. של י.א. טריוואש משנת 1920 בארבעה כרכים. עדיין נמכר בחנויות יד שנייה.
תרגום יפה אבל מיושן ביותר. |
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
לשני קוראים, סקאוט?
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אני תוהה למה לא מתרגמים את הספר מחדש. כך גם היה עם אנה קרנינה.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
משעשע להזכיר שם אחד מתוך עשרות בספר ויחד עם נגזרותיהם, זה מאות.
|
|
קרן
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אין תרגום של "מלחמה ושלום" לעברית, מלבד התרגום של לאה גולדברג. עם השנים, ערכו מחדש את התרגום ועדכנו אותו מעט, אבל אין תרגום אחר.
לאה גולדברג בחרה כמו במקור הרוסי, להשאיר את המשפטים בצרפתית ולתרגם אותם בתחתית העמוד. לא הכי נוח, אבל זה הספר. לגבי נטשה - דווקא אהבתי אותה יותר בתחילת הספר מאשר בסופו, אבל היא בהחלט דמות שעוברת שינוי והתפתחות לאורך הספר. לגבי צייד - בתקופה שנכתב הספר, טולסטוי היה צייד נלהב. לאחר כמה שנים הוא נגמל מכך. גם אני לא מתה על צייד ותיאורים שכאלה, אבל הם מאוד מתאימים לרוח התקופה ולמה שהיה מקובל אז. |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
נטע אורן- הבעיה אינה רק של גולדברג.
גם בוילט הוא משופע משפטים בצרפתית ועוד בלי תרגום עברי. |
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אז אולי יש סיכוי שאוהב את טולסטוי.
|
|
גלית
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
את דוסטויבסקי אני לא אוהבת
אני מניחה שזה לא הוגן כי קראתי ממש מעט ממנו, בטח בהשוואה לטולסטוי.
עם זאת את מלחמה ושלום עדיין לא קראתי, זה בתוכנית. גם את הסדרה של הבי בי סי לא ראיתי עדיין למרות שהורדתי כבר לפני די הרבה זמן.איכשהו הסגנון של טולסטוי יותר נעים לי. |
|
נטע אורן
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אני גם מעדיפה את טולסטוי. את מלחמה ושלום קראתי לפני כמה חודשים בתרגום של לאה גולדברג (יש תרגום נוסף לעברית של מלחמה ושלום?). לגבי התרגום- העברית מאוד ארכאית אך הבעיה העיקרית היא שגולדברג בטקסט תרגמה רק את התוכן ברוסית והשאירה את כל המשפטים בצרפתית כתובים בצרפתית (התרגום שלהם לעברית מופיע בהערת שוליים למטה). מאחר ויש חלקים רבים בספר שכל משפט שני בהם הוא בצרפתית, זה מקשה על הקריאה כי העיין כל הזמן צריכה לקפוץ מגוף הטקסט לתחתית העמוד ואז למצוא שוב את המקום בטקסט.
קרן, מה דעתך על הדמות של נטשה? אני לא סבלתי אותה בחלק הראשוןבחלק הראשון של הספר היא מתוארת כבחורה ריקנית, יהירה ומלאה בעצמה. במיוחד לא אהבתי את התיאור שלה מתמוגגת באושר כשהיא צופה בכלבי ציד הורגים שועלה וגוריה. טולסטוי מציג זאת כדבר חיובי – עדות לכך שהיא נערה אמיצה ללא חת כמו דיאנה אלת הציד, אני פחות מתרשמת. נטשה משתפרת בחלק השני של הספר. למשל, כאשר בבריחה ממוסקבה למקום מבטחים היא משכנעת את הוריה להשאיר את הרכוש שלהם מאחור ולמלא את הכרכרות שנועדו להובלת הרכוש בפצועי מלחמה. |
|
אודי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
נהניתי לקרוא קרן.
ממחנה דוסטוייבסקי אבל זה לא משנה את העובדה שטולסטוי סופר אדיר. |
|
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
2 סופרים דגולים ושונים זה מזה.
את מלחמה ושלום טרם קראתי ומעניין אותי מה דעתכם על התרגום של לאה גולדברג, שזה התרגום שברשותי. |
|
קיבוצניק
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סיכמת יפה קרן. שתי פסגות של ספרות, כל אחת אחרת. וגם לטעמי טולסטוי הראשון מבין שניהם. ההסתכלות של טולסטוי על החיים נעשית ממקום נעלה יותר. דוסטוייבסקי חוקר את המחשכים.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אני מתעב את דוסטויבסקי וקראתי לא מעט ממנו.
|
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה קרן. מעניין.
|
|
אושר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
בשנות ה-20 שלי קראתי דוסטוייבסקי וטולסטוי ואני אוהב את שתיהם.
מלחמה ושלום לא קראתי, אבל ראיתי סדרה מ2016 על הספר של הbbc
|
26 הקוראים שאהבו את הביקורת