ביקורת ספרותית על בית קדרות - כרך א' מאת צ'ארלס דיקנס

---

על פניו נראה לי שהמחבר בחר בספר זה לעשות דמויות מגוחכות בלבד. יכול להיות שאני טועה אבל מבין עשרות הדמויות שבספר, חלקן מפותחות יותר וחלקן פחות אין דמות אחת שאינה מוצגת עם איזושהי תכונת אופי מרכזית המגיעה לידי קיצוניות ולפיכך עברה את הקו המטושטש בין רצוי למצוי וחצתה את גבול הטעם הטוב למחוזות האבסורד. אפילו הדמות המרכזית של הרומן, שהיא הדמות היחידה הנכתבת בלשון גוף ראשון לעומת שאר הדמויות הנכתבות על דרך מספר כל יודע, מגוחכת במידת מה פשוט משום שהיא טובה מידי. כן כן קראתם נכון. יש גם דמויות כאלו שמרוב שהן בסדר לכאורה כל הזמן פשוט בא לך להקיא. גם נחמדות מוגזמת זה סוג של מחלה נדמה לי.
בספר יש עשרות דמויות שעל חלקן יש פרק אחד או שניים וחלקן מתגלגלות פה ושם לאורך כל הרומן. וכן זה רומן. יש בספר מספר מערכות יחסים רומנטיים. וכל אחת מהדמויות היא כדמות תכונה אנושית אחת או שתיים המובאות לידי הקצנה על מנת להבליט תכונת אופי אנושי זו, ובד בבד גם מביאות את העניין לידי רמה מגוחכת. איך אמר אריסטו? המידה הטובה היא בנקודת האמצע בין שתי מידות הופכיות. כל אחת מהדמויות יציגו וייצגו מעמד חברתי, תכונת אופי, או איזה משלח יד כזה או אחר.
חלק ניכר בספר וחוט עלילה ראשי המקשר בין שלל דמויות הוא בית המשפט. הביקורת של דיקנס על מערכת המשפט ברורה וגלויה לעין. מוסד המייצג נאמנה את הבירוקרטיה השלטונית המייגעת ומעייפת את האדם שבטעות נפל בחיקה והיא מוצצת את חייו בלי רחם. התיק המרכזי בסיפור נמשך כבר יותר מדור ועדיין לא הוכרע. הוא גם לעולם לא יוכרע. דיני ירושה. הסוף לא מפתיע.
לסיכום? הרבה עמודים, מספר רומנים, כמות נכבדת של דמויות מגוחכות, ומערכת אחת שלא ברור על שם מה היא נקראת מערכת הצדק.

» ביקורות נוספות של לא קורא בים
» ביקורות נוספות על בית קדרות - כרך א'