“ת'שמעו סיפור.
לפני 8-7 שנים, לכבוד הקריאה של "מלחמה ושלום" של טולסטוי, שאלתי אותו בספרייה העירונית (אז עדיין היו ספרים בספרייה העירונית של חדרה. כמה שנים אחר כך הם החלו להיעלם אחד אחרי השני, אבל זה כנראה כבר סיפור לאת"א הופמן או לקונן דויל...). כמובן שלאחר שעבר זמן כזה וכזה, הייתי צריכה להאריך את ההשאלה. התקשרתי לספרייה, ולטלפון ענתה הספרנית היחידה שאינה ממוצא רוסי (לא, אין כאן גזענות, יש עובדות). "וואו", קראה הספרנית בשמחה, "את קוראת את 'מלחמה ושלום'! ת'שמעי סיפור".
כאשר בנה היה בגיל התיכון, הוא השתתף באיזו-שהיא תוכנית טריוויה טלוויזיונית. כמקובל, ההפקה הזמינה לו מונית, ובשביל החיזוק המוראלי הצטרפו אליו אמו (קרי, הספרנית הכבודה) ואחד מחבריו. והנה, אחת השאלות שעלו בתוכנית היתה - "מי כתב את 'מלחמה ושלום'?", והנער חטף בלק אווט, ולא הצליח לזכור את שם הסופר. בדרך חזרה במונית, כשאמר המתחרה הנבוך לנוכחים שהוא ממש מתבייש בזה שבתור בן של ספרנית הוא שכח מי כתב את הספר, נזף בו חברו ואמר, "איך אתה לא יודע מי כתב את 'מלחמה ושלום'?!". הספרנית שהופתעה מגילוי הבקיאות שהגיע מכיוון כל-כך לא צפוי, שאלה, "נו, ומי כתב את 'מלחמה ושלום'?", ובן התשחורת ענה לה בביטחון מלא, "טולסטוייבסקי!".
הנה לכם סיפור שהיה מסוגל לגרום לשתי גוויות נכבדות וותיקות לסשן של תרגילי אקרובטיקה בקברן. אף על פי ששני הסופרים הידועים והמוערכים חיו באותה התקופה, הם מעולם לא נפגשו ואף לא התכתבו בינהם. דוסטוייבסקי הסתייג מ"מלחמה ושלום", אבל שיבח את "אנה קרנינה", טולסטוי טען שהוא לא הצליח לסיים אף ספר של דוסטוייבסקי, ומ"האחים קרמזוב" הוא ממש התפלץ. בכל-זאת, שני אלה הבינו כנראה שהם שייכים לליגה משלהם, ופשוט שמרו על מרחק מנומס זה מזה.
יש שטוענים שמי שאוהב את טולסטוי, לא יאהב את ספריו של דוסטוייבסקי, ומי שאוהב את דוסטוייבסקי - ישתעמם מטולסטוי. אני נהנית יותר בדרך-כלל מהכתיבה של טולסטוי, ועדיין "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי, "הכפיל" וחלקים נרחבים מ"האחים קרמזוב", גרמו לי להנאת קריאה גדולה.
ו"מלחמה ושלום"? זה מסוג חומר הקריאה שאני אוהבת יותר מכל: מתחיל לאט וקשה, שואב כמו דייסון ולא משחרר, כמו רוטווילר.
לא כל אחד יתחבר, לא לכל אחד יהיה את הכוחות ואת הכשירות לקרוא אותו ולהנות ממנו, בדיוק כמו שלא כל טייל מקצועי יבחר להעפיל לפסגת האוורסט. מהבחינה הזאת, קריאה זה סוג של ספורט, במובן של אימון המוח.”
![עטיפת הספר מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012] מאת ל.נ. טולסטוי](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczAvNjA0Ny5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
