אנשים טובים, כמו בכל מקום, יעשו את מה שאפשר לעשות באופן אישי על מנת לשמור על הביטחון האישי שלהם ( שכולל את כל המרכיבים שמשפיעים על צורת ורמת החיים), במשטר דמוקראטי, או כל משטר אחר, מכוון שכולנו שואפים לחיות בשקט בשלווה ובשלום.
אך מה קורה כשהלחץ המשטרי במדינות טוטליטריות מכריע את הרצון לעשות את הטוב והנכון לגבי הפרטים ולגבי החברה?
האם האנשים הטובים שבעת שלום, ישמרו על הפרטי הקטן שלהם וידאגו לטפח אותו, יחליפו אותו תחת לחץ המשטר לרצון הטוב הכללי, הציבורי, של המדינה?
בספרו עידן הקיצוניות , מתאר אריק הובסבאום מצב שבו גרמניה ורוסיה עברו תהליך של הקצנה כאשר האדם הקטן ״ נלחץ״ על ידי השלטון והופך מאדם קטן, שדואג לפרטי שלו לאדם שהוא
חלק מהכלל- אטום בציבור שרצונו מכוון על ידי המדינה.
במשטר טוטליטרי, חבורת האנשים שמופעל עליהם לחץ הופכים לאטומים אחידים, כולם נוהגים באותה הדרך ומקיימים את אותם החוקים כמו אחידות האטומים בחומר כל שהוא בטבע.
בספרו אנשים טובים, מתייחס , ניר ברעם בדיוק למצב אותו תיארתי לעיל.
שני אנשים טובים, בעלי רקע חברתי דומה, בעלי השכלה רחבה, מבית טוב, נלחצים על ידי משטר אשר הופך אותם לאטומים בודדים בחברה מכוונת, כמו אטומים בחומר.
לשני גבוריו, אין דרך להמלט מגורלם, ועליהם לציית ולהכנע למשטר ולקבל עליהם את גורלם, שאם לא פשוט יאבדו את חייהם.
כך קורה שסאשה מוכרת את הוריה לאובדנם , ותומס הופך למשת״פ של משרד החוץ הגרמני ועליו מוטל התפקיד לבנות פרדיגמה ולהטוות את הדרך לטיפול באוכלוסיה הפולנית על כל מרכיביה.
בהמשך , האנשים הטובים האלה, שכל מה שבעצם רצו זה לחיות חיים נורמאליים, נגררים על ידי המערכת ונמשכים איתה לגהנום.
האם הם ימצאו דרך להתחמק ולברוח מהגורל הצפוי להם?
האם יש בידם את הכוח והרצון למנוע את הצפוי לקרות?
ניר ברעם נוגע בספרו בתובנות רבות , שהמרכזית בעיני היא
היא יש לנו , לאנשים הטובים את הכוח לשנות את הקו , הגורל שצפוי לנו?
האם לנו, האטומים הקטנים יש את הכוח להתנגד ללחץ של השלטון ולכוון
את התנהגותו כלפינו על ידי התנגדותינו אנו.
ספר טוב!

















