ביקורת ספרותית על לבנון: המלחמה האבודה מאת חיים הר-זהב
ספר טוב

---

באמצע קיץ 1978 ירדנו גדוד 931 של הנחל לאימון בנבי מוסה אשר בהר חברון. היה זה אימון בתנאי חום קיצוניים . עיקר האימונים נערכו לאחר שקיעת השמש ולתוך הלילה ,שאז הטמפרטורות היו ניסבלות.לקראת סוף הקיץ עלינו לקו. גדוד 931 תפס את הקו ממטולה לכיוון מערב כאשר הפלוגה שלנו מבצעת את הסיורים של פתיחת הציר לאורך הגבול ומחזיקה בכמה מוצבים בשטח לבנון שנחשבו בזמן ההוא למוצבים חודרים לתוך אזור הפתחלאנד הידוע. היה לנו מזל.
בזמנו אוייבנו העיקריים היו הפלסטינים עם עראפת בראשם. בדרום לבנון ישבו חוליות של מחבלים שרובם השתייכו לפת״ח. אז לא היה לנו עסק עם השיעים, לעומת זאת השיעים נחשבו לבעלי ברית יחד עם הנוצרים המרונים והדרוזים מכיוון שהפלשתינים הם ערבים סונים ואנשי דרום לבנון אשר לא השתייכו לדת הסונים סבלו קשות מנחת ידם.
הלחימה בארגוני הטרור היתה משחק ילדים לעומת הלחימה באירגונים השיעיים לאחר מלחמת לבנון הראשונה ולאחר שהם התהפכו עלינו. הם היו חדורי מוטיבציה והיו לוחמים מצויינים בעלי אומץ לב ומוכנים להקריב את חייהם בעד המטרה הקדושה.
ממאי 1985 ועד לנסיגה של צה״ל מאזור הביטחון נהרגו מעל 1000 חיילים כאשר רבים מהם בקרבות פנים אל פנים עם הלוחמים השיעים.
אני רוצה לציין שרמת החיילות שהפגינו לוחמי הגרילה השיעים היתה גבוהה, כאשר הם נהנים מכמה יתרונות בולטים : הכרת השטח- בהיותם הילידים המקומיים חיילי החיזבאללה נהנו מהיתרון המשמעותי הזה .
נוכחותם המתמדת: הלוחמים השיעים נכחו 24/7 בשטח הם לא הוחלפו לא יצאו לרגילות. דרגת השחיקה של הלוחמים שהיתה גבוהה מהשחיקה של לוחמינו ולמרות זאת הם המשיכו לגלות נחישות ואומץ לב.
לעומת לוחמינו שהוחלפו במחזורים של 4 חודשים כאשר לוחמים טריים שעולים אחרי אימון חורף או קיץ , מצויידים במיטב האמצעים ולמרות תנאי הפתיחה המצויינים האלה ספגנו אבדות וכמעט כל מארב נגמר בנפגעים שלנו ולעיתים קרובות בהרוגים. לעומת זאת הלוחמים השיעים לרוב יצאו בשלום ובכל דו קרב שלנו איתם יצאנו עם נפגעים.
לחימה באזור מוגבל, תוך הגבלות חפש התנועה שלנו וצמצום חופש הפעולה כתוצאה מהסכמים שנחתמו מול החיזבאללה שהגבילו מאוד את צה״ל ואפשרו לגרילה השיעית חופש פעולה וחופש יציאה משמורות הטבע שנמצאו קרוב או בתוך אוכלוסיה אזרחית.
אימונים: צה״ל לא התאמן בלחימה נגד גרילה. דוגמא מוכרת לכך מובאת על ידי תא״ל צ’יקו תמיר. מארבי כוכב הידועים שכל לוחם חיר צהלי הכיר ואשר לא התאימו וזאת בלשון עדינה
ללחימה מודרנית נגד גרילה מסוג זה.
רמת הקליעה של לוחמי צהל נמוכה ובכל התקלות נוכחנו לדעת כמה שאנחנו גרועים. באימונים התקופתיים כמעט ולא ניתנה תשומת לב לרמת הקליעה כאשר החיילים
שופכים תחמושת ללא הגבלה כמעט ולחינם.
שימוש בטנקים שממוגנים שלא כהלכה כאשר כל מטען גחון של החיזבאללה יכול להעיף לגובה עשרות מטרים בגלל שימוש בטונות של חנ״ם
שלא היתה לנו תשובה לה. כאשר השיעים החלו להכניס טילים אמריקנים ורוסיים שקיבלו מידי הסורים ואיראן, חששו לוחמי השיריון הישראלים לצאת לפעילות בגלל חולשת המיגון שהטנקים נתנו לעומת כושר החדירה של הטילים שהיו בידי החיזבאללה.
עובדה נוספת, חוסר התאמת הכילים הכבדים לתנאי השטח, כאשר הטנקים והכיילים הכבדים האחרים ( דחפורים כבדיםD-9 וזחלמים) נפלו לעיתים כתובות לתעלות ובורות או שעלו על מטענים ויצאו מכלל שימוש.
לבנון הספר עוסק בתקופת הלחימה, במה שקרה במוצבים. בתוצאות של הסיורים ליום או לכמה ימים וכו׳.
כל הסיפור מקרב אותנו לנקודת הקליימקס שהיא אסון המסוקים יום שלישי , 4 בפברואר 1997שבו התרסקו שתי מסוקי יסעור מעל אצבע הגליל. באסון זה נהרגו73 לוחמים
אסון שיזעזע וגרם לתחילת מפעילותן של האירגונים בעד הפסקת הישיבה בלבנון. ככל שהיתמשכה הישיבה וככל שצהל המשיך להיות מקובע במדיניותו הטיפשית הלכה והתחזקה תנועת ההתנגדות להמשך הישיבה בלבנון, עד היציאה ( שהרבה קוראים לה בריחה) ביוני 2000.
כמה שזה היה חכם לצאת משם וכמה שעל צהל להמשיך ולהתכונן למלחמה חדשה עם אירגון כל כך אלים ונחוש מטרה.
ספר מעולה וכתוב היטב ומומלץ לכל.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על לבנון: המלחמה האבודה