ביקורת ספרותית על ידעתי את ארצי מאת מתן וילנאי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 בינואר, 2020
ע"י tuvia


וואו, כמה זמן חברים , המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה מילה או שתיים.
טוב, אז קראתי כמה ספרים, לפחות בחלקם. דילגתי מעל אחד עברתי בפליק פלאק לשני וכך הלאה. אולם היחיד שנתפסתי עליו וגמרתי לקרוא היה הספר הזה.
לא מפני שהוא יצא דופן בטיבו, לא שהוא כתוב באורך מעניין ומרתק. זהו דיווח שטוח על הקרירה של מתן וילנאי, ואפשר להודות באמת שיש לי אליו סימפתיה
רבה ולא כל כך בזכותו ויותר בזכות מעלותיו של אביו ההיסטוריון, הגאולוג, הארכאולוג, המטייל ורושם הארצות ובעיקר ארץ ישראל, אביו המנוח של מתן הלוא הוא
זאב וילנאי.
אני לא אתחיל להציף את הביקורת הזאת בעברו העשיר והביוגרפיה המרשימה ללא ספק של אביו, ואסתפק רק במתן וילנאי ואדגיש שהוא בנו של זאב וילנאי.
ולאחר שגמרנו עם הפן הזה בהיסטוריה המשפחתית של מתן וילנאי, אוסיף גם שהוא ירושלמי אשר גדל בבראשית הקמת המדינה ועברו עליו כמו על תושבי ירושלים
ימים קשים של מחסור .
בו נדלק מילדותו לפנימיה הצבאית בחיפה, בה עשה מתן את ימיו ולילותיו בכיתות י׳ עד י׳ב עד להיותו בוגר הפנימה ונשא בגאון דרגת סג׳מ בצה״ל.
מתן התנדב לצנחנים והחל בקרירה כאיש צבא מקצועי. הוא משך בעול בכל תפקידי הפיקוד עד דרגת האלוף והיה בעל תפקיד של סגן הרמטכ״ל עד פרישתו מהשירות.
דגש מיוחד אני מבקש לשים על תפקידו הבכיר בהובלת מבצעי הקומנדו של צה״ל בראש כוח סיירת הצנחנים. הוא הוביל פשיטות למצרים ובהן כאלה שיצאו מהכלל.
לאחר שנחסם בפניו תפקיד הרמטכל , על ידי איציק מרדכי, הוצא לוילנאי לרוץ לכנסת ברשימת העבודה והוא הצליח לזכות במקום השני בפריימריס ולאחר מכן בתפקיד שר
בממשלת המערך.
וילנאי לא התמיד הרבה זמן בפוליטיקה ולאחר הבחירות שבהן זכה נתניהו הוצא לוילנאי תפקיד השגריר בסין כבחירת ראש הממשלה.
את תקופת כהונתו בסין החל וילנאי לאחר סיום תקופתה של אורה נמיר, שלא זכתה להרבה הצלחה במילוי תפקידה ( מכל מיני סיבות ביניהם לחצים חמורים שהפעילה ארה״ב
לביטול כל מיני עיסקאות נשק בין התעשיות הצבאיות של ישראל לסין, ובעיקר סימור מטוסי הפאלקון הזכור לשימצה), מכך ניתן להבין שראשית הדרך לא היתה קלה וילנאי הי צריך לחפור
לא מעט כדי לקדם את יחסי המדינות.
כמה הערות לגבי העריכה.
הספר כתוב בצורה מקוצרת ומקצרת. הוא איננו ניכנס לפרטים ונראה כאילו המחבר פחד להעמיס על הקוראים. אין ספק לדעתי שהיה מקום רב להרחיב, הן בפן הצבאי והן בפן האזרחי.
הקריירה של וינאי מאוד ארוכה ומפותלת כדי להסתפק בפרקים קצוצים דק, ולקוות שלנו הקוראים הצצה תפסיק. אם יכולתי לבחור הייתי מוסיף 100-150 עמודים.
עובדה נוספת שאין הוא מאריך ואפילו מקצר את תקופת הילדות כאשר למרות יחסיו הקרובים עם אביו מתן אינו מעמיק ואיננו מספר על חוויות מהחיים המשותפים בבית כל כך מכובד.
הייתם אומרים שאני מחפס את השטותי והרכילותי, אבל לא כך הדבר . ברור לי שהיינו למדים רבות מאוירת התרבות ומתאור חייו בבית אבא למרות שהיה חסר בבית בתקופת בגרותו.
גם על ימיו בפנימיה הצבאית הוא איננו מכביר דברים , זאת בעוד שכבת תלמידים מפוארת היו בין חבריו , חברים שיגיעו לעמדות בכורה בצהל ובאזרחות.
וילנאי גם מקצר מאוד את התקופה בין המלחמות כאשר עיקר הפעילות שלו כחיל לוחם היתה במלחמת ההתשה ובה גם הגיעו פעולותיו לשיאם.
לקיצורו של עניין ספר טוב אשר גורם לחשק ללמוד עוד הרבה יותר.
טוביה
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
כן, מסכים בהחלט. נוסף לכל , הוא אדם צנוע, לא יהיר ולא זחוח. בהחלט בעל מנהיגות שקטה מן הסוג שאנשים הולכים אחריו בגלל המופת שהוא מראה ולא בגלל ההתלהמות. כזה מנהיג בדיוק ישראלצריכה היום.
רק חבל שעבר זמנו.
חני (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
מתן מפוספס בעיניי. יכל לעשות הרבה יותר.
יופי של סקירה.
tuvia (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
לא כל כך מסכים איתך, ביבי נתן לו צ׳אנס להכנס חזק למשרד החוץ. הוא מינה אותו למשרה חשובה כשגריר בסין בתקופה מאוד קריטית ליחסי שתי המדינות. ווילנאי יכול ביה למנף את זה יופי בתחום יחסי החוץ והביטחון
כנראה צריך גם אמביציה חזקה כדי לעשות דרך בפוליטיקה
רץ (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
וילנאי כמו ביבי שייך לאליטות של ירושלים - האחד בחר בעבודה, ולא הצליח להשאיר חותם כרבים מהאלופים שבחרו בקריירה פוליטית, השני בחר בליכוד, והשאר היסטוריה.
tuvia (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
שלום חברים יקרים ותודה על ההערות וההארות המחכימות.
אברהם, טוב לשמוע מימך לאחר זמן כה רב, ואני מקווה שהכל כשורה אצלך.
צדקת באומרך שבמידה והיה מוסיף , אולי היה גורע. לדעתי יכול להיות שהצנזורה הצבאית
חתכה בבשר הספר, אבל לדעתי היה יכול להוסיף מזכרונות בבית אבא כפי שכבר ציינת לאביו היתה השפעה
רבה על הילד והנער לאחר מיכן, מימיו בפנימיה הצבאית בחיפה, שזה פרק מעניין מהרבה בחינות וביכלל משרותו
הצבאי והאזרחי. היה מקום רב להוסיף ולדעתי הדבר לא היה פוגם בספר.
מצד שני, ניראה לי שוילנאי לא הכתיב את הקצב בספר, אלא היה זה סופר מיטעמו שגם קיצץ בבשר החי
וגם קבע מה ישאר ומה יירד( אני חושב שקוראים לאיש יניב מגל).
פרפר צהוב ידידי, איך אומרים עוד ספר, פחות ספר, זה לא משנה. אני את שלי אמרתי.
בזמנו היתה בדיחה של דן בן אמוץ. תייר מגיע לארץ. במכס עוצרים אותו ומגלים במזוודתו עשרים קילו קפה שחור
משופרא דה שופרא. שואל אותו המוכס, מה זה? אומר התייר אוכל לציפורים, שואל המוכס, איך זה אוכל לציפורים
זה קפה! אומר לו התייר: ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.
גם אני כזה, מציג את. אוכל, ירצו יאכלו ,לא ירצו לא יאכלו.
בתאבון לכולם ויום חורף נהדר וחמים לכולכם.
טוביה
פרפר צהוב (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אני די בטוח שהביוגרפיה של מתן וילנאי לא תצטרף לערימת הספרים שמחכה לי בגלגול הנוכחי, או בגלגול הבא.
הביוגרפיות של לאונרדו דה וינצ'י ואלברט איינשטיין בהחלט נראות לי מעניינות, אבל כתיבת ביוגרפיה של כל מי שהיה קצין בצבא נראית לי ענין די מיותר.
באופן כללי, נראה לי שכתיבת אוטוביוגרפיה ע"י מי שאינו סופר במקצועו איננה מומלצת ביותר, ולפי תיאורך נראה שהיתה כאן קצרנות, יותר מאשר כתיבה מלאה.
אברהם (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
היי טוביה..
ברור שאפשר להוסיף עוד ועוד דפים בספר (כמו בקריירה האמתית שלו)
אבל ספרים רבים של ביוגרפיות, מטרתם להנגיש את הקורא הממוצע.
אריכות יתר מביאה לנטישה באמצע ויצא שכרו בהפסדו.

אולי לך, שאתה עוסק בתחום וקורא הרבה, זה טוב וחשוב להוסיף עוד נדבכים.
ואל תשכח שיש גם צנזורה שלבטח "גילחה" כמה עמודים.
מסכים איתך לגבי תקופת הילדות, ששם עוצבו דמותו תחת אבא מרשים במיוחד, היה מקום להאריך.
אבל אפשר גם להבין את הצורך (אולי, לפעמים) לצאת מהצל של ההורים.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ