ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 במרץ, 2025
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הפילוסופית חנה ארנדט ביקרה בארץ בזמן משפט אייכמן, ואחרי שראתה את הפקיד האפור המועמד לדין בגין פשעים נגד האנושות, כתבה את התזה שלה על "הבנאליות של הרוע". שישים שנה מאוחר יותר כתבה נועה ידלין על משפחה שבאה לגור במקום זול יחסית אך בעל פוטנציאל, שכונה אמנם מוזנחת אבל עם "אנשים כמונו" ומגיעים למקומות מפוקפקים עד מאוד. רוע הוא רוע, אומר לנו ניר ברעם. או לפחות רוצה לומר, גם אם לפעמים מגיעים אליו מתוך הכוונות הטובות ביותר.
עלילת הסיפור מתרחשת בין ההשנים 1938 ל- 1941 ובין גרמניה לברית המועצות. בגרמניה נמצא תומס הייזלברג, שהוא פרסומאי שעובד בחברה בבעלות אמריקאית-גרמנית, שעסקיה עם גרמניה האצית לא מסתדרים כל כך. תומס מפוטר מעבודתו אבל מעוניין להמשיך ולהתקיים ולכן מוצא עבודה בתור פרוייקטור למשרד החוץ הגרמני ומכין מסמך שהוא איפיון הלאום הפולני. ברוסיה נמצאת אלכסהדרה וייסברג, הלא היא סאשה, ביתם של אינטלקטואלים ממוצא יהודי. הוריה של סאשה, יחד עם קבוצת משוררים וסופרים מוגדרים כאויבי המשטר, והאחים התאומים שלה מבקשים ממנה שתיקח עליהם חסות כדי שלא ייזרקו לבית יתומים, וסאשה מתחתנת עם חבר מהתיכון שיש לו משרה במשטרה החשאית. כדי לנסות לגלות מה עלה בגורלם של אחיה היא מקבלת משרה בכתיבה ועריכה של וידויים של אסירי משטר, ובהם החברים של הוריה.
כמו כל אדם, גם סאשה ותומס משכנעים את עצמם שהבחירות שעשו היו הרע במיעוטו, אבל היו הטוב שהיו יכולים לעשות במסגרת האילוצים. אף אחד מהם לא הרג אדם בידיים חשופות וגם לא בעזרת רובה. הם ישבו מאחורי שולחן כתיבה וכתבו, אבל עבודת הניירת של כל אחד מהם שלחה אנשים אל מותם, ושניהם מגלים את תוצאות המעשים שלהם עןד במהלך הספר. תומס וסאשה נפגשים בעמוד ארבע מאות, ולמרות הפרומו המבטיח על הכריכה האחורית של הספר לא קורה ביניהם הרבה. למעשה עלילת הספר לא יוצאת נשכרת מהפגישה שלהם, וזה אפילו נהיה קצת קלישאתי מדי. שם הספר מטעה כי תומס הוא לא "איש טוב" הוא אופורטוניסט מכף רגל ועד ראש וזה עולה כבר בתחיל הספר ולא איזה שינוי לאור המאורעות, וגם סאשה עם כל אהבתה לאחים שלה עושה כבר בהתחלה דברים שקצת מוציאים אותה מקטיגוריית "אדם טוב".
חוץ מזה הספר מעניין, מביא את האווירה הנכונה - הן הגרמנית והן הרוסית. לטעמי דמותה של סאשה עגולה ומעניינת יותר וגם העלילה שלה טובה יותר והאיפיון מדויק יותר, כולל ציטוטים מספרות רוסית קלאסית ומודרנית. יש כאן זווית שונה על מלחמת העולם השנייה, בעיקר כזו שמזכירה שבעודה עומדת לצד בנות הברית במלחמתן מול הדיקטטור היטלר, גם רוסיה תחת הדיקטטור סטאלין עשתה פשעים איומים. עם זאת למרות הכוונות הטובות הספר ארוך מדי ולפרקים ממש מתיש, ולא מבהיר את הנקודה שאותה רצה, כך נראה לי, לומר.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
