צבאו של היטלר יוצא מנקודת ההנחה שהוורמכט היה צבאו הפרטי של היטלר ועיקר הספר בנוי כך כדי להוכיח את ההנחה היסודית הזאת.
כדי לעשות זאת ברטוב עוסק בשלושה בסיסים עיקריים שכל אחד מהם מהווה נקודת מוצא לשני וממנו לשלישי.
הראשון. השינוי באופיו הבסיסי של היחידה העיקרית- פלוגת הקרב, אשר עוברת שינוי עמוק ביחסים הקרובים בין אנשיה אשר היו מאז ימי מלחמת העולם הראשונה , בני אותו מקום כך שיחס היניהם התבסס על מוצא
משותף, היסטוריה , שפה ודת אחידה.קראו לזה בשפה המקצועית הקבוצה הראשונית.
ברטוב מוכיח שאכן בתחילת המלחמה בספטמבר 1939 עד הפלישה הגרמנית לברית המועצות, מבצע ברברוסה, אכן הקבוצות הראשונית אכן התקיימה בוורמכט באוגדות הקרב, אולם , ככל שהתקדמה המלחמה ברוסיה וכוחות הוורמכט ניכתשו, הצבא הגרמני נאלץ יותר ויותר למלאת את החוסרים בחיילים שנלקחו מהרזרווה ולהם ולאנשי הקבוצה הראשונית לא היה בסיס משותף כמו זה שהתקיים בראשית המלחמה.
עובדה זאת שאותה מוכיח ברטוב בעזרת מספר האבדות ביחידות השונות לעומת מצבת כח האדם בראשית המלחמה ברוסיה.
עובדה שניה היא השחיקה בטכנולוגיה המודרנית ( טנקים לדוגמה), ודה- מודרניזציה של הצבא הגרמני שיחקה לידיו של הצבא האדום, שבשלבים מתקדמים של המלחמה היה בעל עדיפות בכיילים המודרניים, גם בכמותם וגם באיכותם לדוגמה, הטי 34 הרוסי לעומת הפנצר 4 או 5 של הגרמנים שהיה נחות מהטנק הרוסי.
עובדה נוספת שחיזרה את היתרון הטכנולוגי של הצבא האדום היה הסיוע האמריקני שהגיע בשיירות היישר מארצות הברית וכלל טנקים ומשאיות ענק אמריקניות.
רק לשם השוואה האמריקנים הוציאו מהמפעלים שלהם יותר טנקים מאשר הוציאו הרוסים, הגרמנים והבריטים גם יחד. הרוסים הוציאו 30000 טנקים
בריטניה ייצרה 36,720 וארצות הברית 88,410. גם ייצור המטוסים עלה פלאים למרות העליה הפלאית של ייצור המטוסים בגרמניה ל40,993 ב1944 , ארה״ב ייצרה קצת פחות מ 100,000 מטוסי ירוט ויותר מ90,000 מפציצים כאשר יותר ממחציתם בעלי 4 מנועים וארוכי טווח. היתרון ביצור ובכמויות היה אחד הגרמנים לכתישת כוחם של הגרמנים בעיקר בחזית המזרחית אך גם בחזית המערבית לאחר הפלישה לצרפת.
הגרמנים שכתיבת האמצעים הטכנולוגיים שלהם היתה אחת הסיבות לתהליך ארוך של חזרה לעבר, הסתמכות על מרכבות וסוסים, ומעבר למלחמת חפירות כמו במלחמת העולם הראשונה.
הריסת ושחיקת הצבא הטכנולוגי גרם לשתי תוצאות חשובות עוות עקרון המשמעת של חטיבות הקרביות כאשר יחידות לא עומדות בלחץ התקיפות הסובייטיות ומתפזרות בבהלה. החל ממלחמת החורף של 1942-43 סופג הוורמכט יותר ויותר אבדות והלחץ הסובייטי גורם לגרמנים לבצע יותר ויותר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כמשקל נגד לעליונות הרוסית שהגיע בשיאה לאחר תבוסת הארמיה השישית ב סטלינגרד .

בשלב זה הצבא הגרמני שם את כל יהבו על הפירהרר ועל גאונותו וכושר מנהיגותו. ממכתבים שנשלחו לגרמניה יש אחדות דעים כמעט מוחלטת בין החיילים לתקוות שהם תולים בהיטלר ובהסכמה הכמעט מוחלטת שרק הפירהרר יכול להוציא את צבא המזרח מהסיוט שאליו נכנס.
מעניין שאין שום שלב של התערערות האמונה ביכולת המנהיגות של היטלר וכמעט הסכמה כוללת בכך שהוא הוא האיש הנבחר, כמעט עילוי רוחני שאצבע אלוהים עצמה נגעה בו.
הקשר הבלתי יאומן הזה יכול להתנתק רק עם מותו של היטלר ויש אף עדויות לכך שהוא נמשך גם לאחר מותו.
השלב השלישי והאחרון הוא אחדות האידיאולוגיה בין הצבא וחייליו למנהיג ואנשיו אחדות המטרה ואחדות הדיעה בין הנאציונל סוציאליזם למטרות המלחמה, דבר שגורם לכך שהחיילים הגרמנים לא חשו כל נקיפות מצפון על. מעשיהם ועל הפשעים שהם עשו לאויבי האנושות על פי האידיאולוגיה הנאצית.
כמה הערות כלליות.
א) בר טוב לא נוגע כלל החופן אס אס שהיה כוח חשוב ומרכזי הן בלחימה והן בביצוע פשעי המלחמה ופשעים נגד האנושות.
ההשוואה בין שני הגופים האלה חשובה להבנת ההידרדרות של הוורמכט ולנפילתו לעומק הברבריות ולעומק מעשי הפשע שעל פיהם יש להחשיבם כפושעי מלחמה .
שני גופים נוספים חיל האוויר הגרמני וחיל הים הגרמני שביצעו מצידם פשעי מלחמה הן נגד האזרחים ( כגון הפצצות על כפרים אזרחיים בפצצות נאפלם והפצצת ערים ימיות על ידי אוניות חיל הים הגרמני חוץ מהטבעות על ידי הצוללות וירי והרג הניצולים לאחר מכן).
ב) הספר שפורסם ב1998 חסר מקורות רבים שניתן היה להוסיפם לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי כן ממקורות רוסיים והן ממקורות של גרמניה המזרחית
מקורות אלה יכלו. לסתום את פיותיהם של ההיסטוריונים החדשים שממשיכים להפיץ את השקרים בנוגע לצבא המזרח ולעובדה שהם היו נאצים לא פחות טובים
מיחידות האס אס שלגביהן יש הסכמה כוללת לגבי מעשיהם.
לסיכום ,
ספר טוב אשר מבהיר את ההתמוטטות האנושית והידרדרות הצבא במזרח לשפל של אנושיות שלא זכור לפניכן.

טוביה

בשנות השלושים המאוחרות איבד אבי את אביו ואת אימו. כנער צעיר הוא נשלח על ידי סבו, שכבר היה זקן ובא בימים לכפר הנוער מאיר שפיה ( ואשר היה בעצם בית ספר ופנימיה) ללמוד את תורת החקלאות.
אחד מבני כיתתו היה עזרא עפגין, יתום מאימו אשר נשלח על ידי אביו לפנימיה.
יש לי בייתי תמונות רבות מתקופת שהותו של אבי ואחיו הצעיר פנמיה ומטיולים שעשו ילדי הפנימיה ברחבי ארץ ישראל של שנות ה30-40. תמונות בשחור לבן וביניהם תמונות של חברי הכיתה עם עזרא לבוש בבגדי חלבן כנראה מהרפת של בית הספר. תמונות אחרות משעורי הקפ״ק שעברו הנערים במסגרת אימוניהם כלוחמי הגנה בעתיד.
ברציפי לציין שבין 1936-39 היתה תקופת המרד הערבי והיה חשש שהישוב יותקף על ידי כנופיות של ואדי ערה שהסתובבו באזור לעיתים קרובות ומידי פעם בפעם תקפו ישובים יהודיים בסביבת שפיה כגון בת שלמה , זיכרון יעקב וכו.
עזרא עפגין יליד אריתראה, היה במקור ממוצא תימני, עורו היה שחור ובמראו ניראה כילד ערבי ממש.
אבי ז״ל נהג לספר לי רבות על זכרונות מבית ספרו והזכיר לעיתים קרובות את עזרא שהיה חבר קרוב שלו.
אבי סיפר לי על התגייסותו למחלקת השחר של הפלמח, על הפעולה שהוא יצא אליה עם חברו ועל תפיסתם בידי הצבא המיצרי בקרבת עזה ועל הוצאתם להורג לאחר תקופה קצרה של חקירות ועינויים.
מסתערבים, זה הכינוי שניתן בימים ההם ללוחמי הסתר האלה שהיו ממוצא יהודי ואשר גדלו או נולדו לתרבות האיסלאם, ואשר לאחר תקופת אימונים קצרה נשלחו
לפעולות ריגול וחבלה במדינות ערב .
ספר זה מספר את תולדותיהם של ארבעת לוחמי הסתר הראשונים שיצאו מאוהלי הפלמח וחדרו ללבנון בתקופת מלחמת העצמאות.
הם היו הראשונים בהחלט ואחריהם הגיעו אחרים, דור אחד אחרי וביניהם המרגל בהא הידיעה של ישראל אלי כהן הי״ד.
הפעולה הראשונה שלהם היתה נסיון לטבע את היכטה של היטלר שנרכשה על ידי מיליונר לבנוני ועמדה להמסר למלך מצרים ( פרוק) כשהיא מצויינת בכמה טונות של נשק ותחמושת שהיו מיועדים לצבא המיצרי.
פרטים על פעולות הריגול והחבלה של המסתערבים הראשונים תקראו בספר זה תוך כניסה לעומק היריעה ולתפיסה שעמדה במהות השימוש במסתערבים אז, בתקופה של טרום המדינה ולתובנות העמוקות מעצם השימוש בלוחמי סתר שהוחדרו לארצות אוייב תוך סיכון עצום לחייהם ואשר התועלת בהפעלתם לא תמיד היתה שוות ערך לסיכון חייהם.
ספר חשוב . ומעניין. מומלץ מאוד לכולם.
טוביה.

אבי ז״ל שירת בגדוד 9 לאחר מלחמת השחרור. לאחר שנפצע בקרב משמר הירדן שוחרר אבי מהצבא בשל פציעתו, משהחלים לאחר שהמלחמה הסתיימה גוייס שוב לצבא והיה הרל״ש של מג״ד 9.
מסיפוריו של אבי זכורים לי בעיקר סיפור בקרבות בין צה״ל והצבא הירדני בסוף שנת 1949 בד״מ ה79 על הדרך לאילת.
הירדנים בשיא חוצפנם שלחו כוחמשוריין לתקוע. את הדרך לאילת תוך שהם תוקפים כל כלי רכב אזרחי או צבאי שנסע על כביש 90 לאילת. גד׳ 9 שהיה כוח משוריין נשלח לפתיחת החסימה וכשהגיעו הטנקים לחסימה פתחו באש על הכוח הירדני פגעו בשיריון שלהם וגרמו לבריחת הכוח הירדני לכיוון המזרחי זאת אומרת מעבר לגבול הירדני.
על פעולה זאת חזרו הירדני גם בחודש הראשון של 1950 וחסמו מחדש את הכביש, נפתח משא ומתן בין הצד הירדני לצד הישראלי תוך שהירדנים טוענים שהכביש עובר נולד ב1948כחלק מחטיבה 8 של הפלמ״ח ונחשב לגדוד שנלחם על הנגב . חלק מחטיבת הנגב של הפלמח ועד היום סמל הגדוד מראה את החרב והשבילים שייצגו את סמל הפלמח.
במלחמת העצמאות השתייכו לגדוד פלוגת סיור הג׳יפים ,פלוגת נגמשים אמריקנים מעודפי מלחמת העולם השניה וכמה טנקים : שני קרומוולים שנגנבו מהצבא הבריטי, וכמה הוצקינסים שנלקחו שלל מידי הצבא המיצרי.
מלחמת שחרור היתה ארוכה וגדוד תשע נטל בה לכל אורכה.
משתמה המלחמה הפך גד׳ 9 לגדוד שריון כולו והוא צויד בטנקי M-40 שרמנים, גם הם מעודפי מלחמת העולם השניה.
הגד׳ השתתף בכל מלחמות ישראל ובספר נמצאים תאורים מעולים של כל הקרבות בהם השתתף הגדוד בכל מלחמות ישראל.
התאור מחמיר הלב ביותר הוא תיאור פעילותו של הגדוד במלחמת יום הכיפורים בה גדוד הטנקים נמחק כמעט כולי בקרבות הבלימה בתעלת סואץ כאשר מעל ל70 לוחמים ומפקדים נהרגו בקרבות. מכל הגדוד שרדו שני טנקים . לאחר המלחמה הוקם הגדוד מחדש וצויד בטנקי מרכבה ישראלים דשדשים היישר מהתעשייה הישראלית.
הגדוד השתתפו בקרבות מלחמת לבנון הראשונה והשניה כגדוד שיריון סדיר.
הספר בדרך המדבר והאש מספק תאור מעולה של הגדוד מאז הקמתו. התאור מחמיץ הלב ביותר הוא התפקיד המרכזי בה נטל חלק במלחמת השחרור וכמות הנפגעים העצומה שספג הגדוד במלחמה אבל גם את התרומה העצומה לכיבוש הנגב והסגת הצבא המיצרי וחיסול הכוחות הפורצים לתוך המדינה הצעירה.
במלחמת סיני מילא הגדוד תפקיד חשוב בפריצה ללב סיני וכיבוש מתחמי אבו עגלה. רציתי לציין שבשלב הזה הגדוד צויד בטנקים -13AMXחדשים שהגיעו מצרפת בעלי תותחי 90 מ״מ וכוח חדירה מעולה .
ספר כתוב היטב ומדוייק בדרך כלל, פה ושם מצאתי שגיאות קלות אבל ממש לא כאלה שהורסות סיפור טוב.
טוביה.

עשרת אלפים ק״מ מביתם יצאו חיילי צבא ארצות הברית לעשות מלחמה לא להם, אבל כרגיל לא היו החיילים עצמם בעלי הכוח להחליט אלא חבורה של פוליטיקאים נתונים בלחץ בלתי פוסק של בעלי אינטרסים
ובעלי עינין שראו רק את שורת הרווח שלהם כשהחיילים , שבאו מכל רחבי ארצות הברית הגדולה, מהכפרים והעיירות המרוחקות אך בעלי אמונה פטריוטית עזה שהחזיקו בדעה שהם יוצאים להציל את אמריקה מהסכנה הקומוניסטית בעקבות תאוריית הדומינו שהכניסו לפוליטיקאים כל מיני בעלי עיניין ו״ מבינים״ לכאורה.
הפוליטיקאים האמריקנים שהרימו את אצבעותיהם בעד המעורבות של צבא ארה״ב בוייטנאם , לא העלו בדעתם שהם פותחים את השער לעשרות אלפים הרוגים, ופצועים ושתי מיליון אמריקנים שעברו בוייטנאם
ורבים מהם חזרו לארצם פגועי נפש ובעלי נכות נפשית לתמיד.
חיילים היינו ... וצעירים הוא סיפרו של האל הרולד מור, מפקד הגדוד הראשון בחטיבה השביעית של דיביזיית. הפרשים הראשונה.
כוח רגלי זה נבחן בפעם הראשונה בקרב רב , מול צבא צפון וויאטנאם הסדיר והמצויד בנשק סובייטי מעולה ( שגם הצבא הישראלי חש בנחת ידו במלחמת יום הכיפורים 1973).
ההיסטוריה של דביזריית הפרשים הראשונה הולכת רחוק עד אחרי מלחמת העולם הראשונה, אבל חטיבת הפרשים השביעית ידועה בקרב הטרגדי של ג׳נראל קסטר נגד האינדיאנים בני שבטי הסיו ושבטים רבים אחרים בקרב ליטל ביג הורן שבו נטבחו מעל 300 מחיילי גדודו עד האחרון שבהם. ובשם זה ניקרא גדודו של קולונל מור , ועמוק בליבו הוא חשב על אחריתו של קסטנר ואנשיו.
הקרב המוסק הראשון בהיסטוריה נפתח בעמק יא-דראנג בשטח נחיתה שנקרא ״קרני רנטגן״.
גדודו של קולונל האל תוגבר בכוחות מסוקים בעלי תותחים 20מ״מ וכוורות של רקטות. את הסקת כוחותיו ביצעו 16 מסוקי יואי כאשר כל מסוק מעלה בין עשרה לעשרים אנשי חי״ר מצויידים בנשק קל ופלוגת מרגמות
81 מ״מ.
הקרב נמשך שלושה ימים כאשר בשלב מסויים פרצו כוחות הצפון את הטבעת ההגנתית של האמריקנים דבר שאילץ את אחד ממפקדי הכוח לזעוק בקשר ״ברוקן ארו ״ Bricken Arrow ״ סיסמא שעל פיה על כל הכוחות האוויר האמריקניים שנמצאים בטריטוריה של דרום וויאטנאם לבוא ולהפציץ את מתחם הכוח האמריקני שנמצא בצרה צרורה.
בשלב השלישי של הקרב נשלחו פלוגות פרשים נוספות לתגבר את הכוחות בקרני רנטגן שעמדו בפני התמוטטות, והיו זקוקות לחיזוק על ידי כוחות טריים שלא נמצאו בקרב עד אז.
לתמונת הקרב של קרני רנטגן נתוסף רקב נוסף שנערך בשטח הנחיתה אולבני , כשני ק״מ משם. כאשר תמונת הקרב היתה שונה לחלוטין ושבה נלחמו כוחות פרשים של גדוד 2/7 ו2/5 אבל כוחות שהיו פרוסות על שטח ארוך של לפחות ק״מ אורכו ואשר כוחות הצפון קיצצו בו. קרב זה נסתיים בניצחון ברור של הווייטנאמים כשהם גורמים להרג של 155 לוחמים אמריקנים , ורציחתם של הפצועים האמריקנים חסרי האונים.
דרך אגב, מעשי רצח של פצועים שהם פשע מלחמה , בוצעו על ידי הוויאטנמים בשתי הקרבות , כשמעשיך אלו מצביעים על עוצמת השינאה והזוועה של המלחמה בין ארצות הברית וויאטנאם הצפונית.
ספר מעולה , מומלץ לכל חובבי היסטוריה צבאית ולכל אוהבי ההיסטוריה כולם.
טוביה

באמצע קיץ 1978 ירדנו גדוד 931 של הנחל לאימון בנבי מוסה אשר בהר חברון. היה זה אימון בתנאי חום קיצוניים . עיקר האימונים נערכו לאחר שקיעת השמש ולתוך הלילה ,שאז הטמפרטורות היו ניסבלות.לקראת סוף הקיץ עלינו לקו. גדוד 931 תפס את הקו ממטולה לכיוון מערב כאשר הפלוגה שלנו מבצעת את הסיורים של פתיחת הציר לאורך הגבול ומחזיקה בכמה מוצבים בשטח לבנון שנחשבו בזמן ההוא למוצבים חודרים לתוך אזור הפתחלאנד הידוע. היה לנו מזל.
בזמנו אוייבנו העיקריים היו הפלסטינים עם עראפת בראשם. בדרום לבנון ישבו חוליות של מחבלים שרובם השתייכו לפת״ח. אז לא היה לנו עסק עם השיעים, לעומת זאת השיעים נחשבו לבעלי ברית יחד עם הנוצרים המרונים והדרוזים מכיוון שהפלשתינים הם ערבים סונים ואנשי דרום לבנון אשר לא השתייכו לדת הסונים סבלו קשות מנחת ידם.
הלחימה בארגוני הטרור היתה משחק ילדים לעומת הלחימה באירגונים השיעיים לאחר מלחמת לבנון הראשונה ולאחר שהם התהפכו עלינו. הם היו חדורי מוטיבציה והיו לוחמים מצויינים בעלי אומץ לב ומוכנים להקריב את חייהם בעד המטרה הקדושה.
ממאי 1985 ועד לנסיגה של צה״ל מאזור הביטחון נהרגו מעל 1000 חיילים כאשר רבים מהם בקרבות פנים אל פנים עם הלוחמים השיעים.
אני רוצה לציין שרמת החיילות שהפגינו לוחמי הגרילה השיעים היתה גבוהה, כאשר הם נהנים מכמה יתרונות בולטים : הכרת השטח- בהיותם הילידים המקומיים חיילי החיזבאללה נהנו מהיתרון המשמעותי הזה .
נוכחותם המתמדת: הלוחמים השיעים נכחו 24/7 בשטח הם לא הוחלפו לא יצאו לרגילות. דרגת השחיקה של הלוחמים שהיתה גבוהה מהשחיקה של לוחמינו ולמרות זאת הם המשיכו לגלות נחישות ואומץ לב.
לעומת לוחמינו שהוחלפו במחזורים של 4 חודשים כאשר לוחמים טריים שעולים אחרי אימון חורף או קיץ , מצויידים במיטב האמצעים ולמרות תנאי הפתיחה המצויינים האלה ספגנו אבדות וכמעט כל מארב נגמר בנפגעים שלנו ולעיתים קרובות בהרוגים. לעומת זאת הלוחמים השיעים לרוב יצאו בשלום ובכל דו קרב שלנו איתם יצאנו עם נפגעים.
לחימה באזור מוגבל, תוך הגבלות חפש התנועה שלנו וצמצום חופש הפעולה כתוצאה מהסכמים שנחתמו מול החיזבאללה שהגבילו מאוד את צה״ל ואפשרו לגרילה השיעית חופש פעולה וחופש יציאה משמורות הטבע שנמצאו קרוב או בתוך אוכלוסיה אזרחית.
אימונים: צה״ל לא התאמן בלחימה נגד גרילה. דוגמא מוכרת לכך מובאת על ידי תא״ל צ’יקו תמיר. מארבי כוכב הידועים שכל לוחם חיר צהלי הכיר ואשר לא התאימו וזאת בלשון עדינה
ללחימה מודרנית נגד גרילה מסוג זה.
רמת הקליעה של לוחמי צהל נמוכה ובכל התקלות נוכחנו לדעת כמה שאנחנו גרועים. באימונים התקופתיים כמעט ולא ניתנה תשומת לב לרמת הקליעה כאשר החיילים
שופכים תחמושת ללא הגבלה כמעט ולחינם.
שימוש בטנקים שממוגנים שלא כהלכה כאשר כל מטען גחון של החיזבאללה יכול להעיף לגובה עשרות מטרים בגלל שימוש בטונות של חנ״ם
שלא היתה לנו תשובה לה. כאשר השיעים החלו להכניס טילים אמריקנים ורוסיים שקיבלו מידי הסורים ואיראן, חששו לוחמי השיריון הישראלים לצאת לפעילות בגלל חולשת המיגון שהטנקים נתנו לעומת כושר החדירה של הטילים שהיו בידי החיזבאללה.
עובדה נוספת, חוסר התאמת הכילים הכבדים לתנאי השטח, כאשר הטנקים והכיילים הכבדים האחרים ( דחפורים כבדיםD-9 וזחלמים) נפלו לעיתים כתובות לתעלות ובורות או שעלו על מטענים ויצאו מכלל שימוש.
לבנון הספר עוסק בתקופת הלחימה, במה שקרה במוצבים. בתוצאות של הסיורים ליום או לכמה ימים וכו׳.
כל הסיפור מקרב אותנו לנקודת הקליימקס שהיא אסון המסוקים יום שלישי , 4 בפברואר 1997שבו התרסקו שתי מסוקי יסעור מעל אצבע הגליל. באסון זה נהרגו73 לוחמים
אסון שיזעזע וגרם לתחילת מפעילותן של האירגונים בעד הפסקת הישיבה בלבנון. ככל שהיתמשכה הישיבה וככל שצהל המשיך להיות מקובע במדיניותו הטיפשית הלכה והתחזקה תנועת ההתנגדות להמשך הישיבה בלבנון, עד היציאה ( שהרבה קוראים לה בריחה) ביוני 2000.
כמה שזה היה חכם לצאת משם וכמה שעל צהל להמשיך ולהתכונן למלחמה חדשה עם אירגון כל כך אלים ונחוש מטרה.
ספר מעולה וכתוב היטב ומומלץ לכל.
טוביה

חברים יקרים שלום וברכת שלום לכולכם.
רכבת הזהב הינו ספר שואה , אבל יוצא דופן מרוב הספרים מהז׳אנר הזה.
הספר עוסק בתולדותות שואת יהודי הונגריה ושוד אוצרותיה על ידי ממשלת צלב הברזל ההונגרית.
שואת יהדות הונגריה היתה המהירה מכול השואות בכל המדינות ושוד רכושה היה הכולל והמוחלט מכל החמס הממשלתי של כל המדינות ששלטו בהן ממשלות פרו נאציות או נציונאל סוציאליסטיות.
השואה בהונגריה התחילה בכיבוש הונגריה על ידי הגרמנים במרץ 1944. עם הכוחות של הוורמכט נכנסו גם כוחות של האס אס ומארגני הפיתרון הסופי אייכמן ואוטו ווינקלמן מפקד האס אס והמשטרה
בהונגריה.
כוח. הזונדרקומנדו של אייכמן מנה בין 200-300 איש וזכה לעזרה אבסולוטית של הז׳אנדרמיה והמשטרה ההונגרית. בלעדיהם לא היה מצליח הפיתרון הסופי בהונגריה.
תפקידם של ההונגרים היה לזהות, לבודד לרכז להפחיד ובסופו של התהליך לגרש את 725000 יהודי הונגריה.
מספרם של היהודים טפח ועלה עם התפשטות הרייך וסיפוח שטחים הונגרים לשעבר להונגריה החדשה. ביניהם צורפו יהודי טרנסילבניה מרומניה, יהודים סלובקים ויהודים מאוקראינה.
מספרם של היהודים הגיע בסופו של הסיפוח לשמונה מאות אלף. היתה זאת הקהילה השניה בגודלה לאחר קהילת יהודי פולין.
בין היהודים תושבי הונגריה היו בעלי מקצועות חופשיים רבים, מהמעמד הבינוני, שכבה לא קטנה של עשירים ובעלי רכוש רב ( מפעלי תעשיה. בתי עסק גדולים וכוי),
שיטת הפעולה של הממשלה ההונגרית שהחליפה את. ממשלת הימין הזעיר בורגנית בממשלת ימין קיצוני נאצי ,שהיה ממשלת בובות של ברלין.
היהודים נכלאו בגטאות ובתהליך מהיר של בידוד כליאה ושוד כלכלי שכלל את כל יהדות הונגריה חוץ מיהודי בודהפסט שנכלאו בשלב מאוחר יותר אך גם הם נרדפו ונשדדנו מכל רכושם.
לאחר כליאתם של יהודי הפרובינציות בגטאות. החל גירושם לאושוויץ. בתוך ממאי 1944 ועד לנובמבר 1944גורשו והושמדו כ750 אלף יהודי הפרובינציות. יהודי בודהפסט נכלאו. בגיטו אולם גירושם לאושוויץ
לא יצא לפועל היות והצבא האדום התקרב מאוד לאושוויץ והגרמנים פוצצו את תאי הגזים כך שיהודי בודהפסט ניצלו מחיסול בגזים. אולם גם הם לא יצאו בשלום. כ70 אלף מהגברים נשלחו לוינה כדי לבנות ביצורים ותעלות אנטי טנקים , וחלק מהיהודים שלא מצאו מיסתור בבתי המחסה תחת הגנתם של השבדים והפורטוגזים או במחסות אחרים ואשר נתפסו על ידי אנשי הז׳אנדרמיה ואנשי חץ הברזל וחוסלו בחורף 1944-45 על גדות הדנובה.
הרכוש היהודי השדוד שכלל טונות של זהב, תכשיטים. כלי כסף ויודאיקה נלקחו על ידי מארגני השוד ונתמנו במקומות מסתור על גבול הונגריה ואוסטריה ( שהיתה חלק מהרסייך הגרמני).
לקראת כיבוש הונגריה בידי בצבא האדום הוטען הרכוש השדוד על רכבת. משא של חמישים קרונות שעליו נמצאו ראשי האחראים לשוד וכוח חמוש של 20-30 איש שנועד לאבטח את הרכוש ואת הרכבת שכללה גם כמות גדולה של מזון ביגוד, פרוות וכל ארגזי האוצרות שנשדדו מן היהודים.
בהערת אגב רציתי לציין שכל הרכוש היהודי נלקח על פי חוק שנחקק על ידי הממשלה והיה אמור להיות פיצוי למדינה על הנזקים שגרמו כביכול היהודים למדינה ההונגרית.
מרגע עזיבת הרכבת את תחנת הרכבת של בודהפסט מתחיל סיפורה של רכבת הזהב שהולך ומסתבך בתקופת סוף המלחמה וכולל כל מיני טוויסטים ושינויים בתוכניות בהתאם להתפתחויות המקומיות והתקדמות צבאות בעלות הברית.
בחלק האחרון של הספר מסופר סיפור מציאתו של האוצר והחזרת חלקו לידיים יהודיות אבל זהו כבר סיפור אחר ורחב יריעה בספר שלא אכנס לתוכו בביקורת זאת.
סיכום.
פרשת שוד הרכוש היהודי הוא סיפור עצום וגדול ופרק חשוב בשואה שאיננו נילמד בבתי הספר ועל כן הוא מפתיע בדרך התנהלותו ובתגובה היהודית אליו ובעיקר בתגובת המעצמות המנצחות.
היה נסיון של המדינות למנוע את חלוקת הנכסים היהודיים ליורשים החוקיים או לארגונים היהודיים שרכזו את הטיפול בפליטים ובשרידי המחנות וניסו לקחת את האוצרות לשם כיסויי הוצאות המלחמה.
הצרפתים שגילו בשטח שליטתם באוסטריה חלק ממטמון רכבת הזהב סחרו ברכוש היהודי על מנת לאלץ את ההונגרים להחזיר להם 4000 קרונות וקטרים צרפתיים שנמצאו על אדמת הונגריה.
צווייג כותב בצמידות רבה. בכמה שלבים בקריאה הרגשתי שכל פרק מכסה חלק מהפרק הקודם תוך יצירת סוג של מניפה סינית ששלביה מכסים חוליה לצד חוליה. בדרך זאת מנסה המחבר לבנות סיפור צמוד וצפוף
אשר מעתיק את הנשימה במתח כמעט בלתי נסבל. אבל יש בצמידות הזאת חזרה מסויימת על הדברים שדי מבאסת.
בסך הכל זהו ספר היסטורי טוב הכתוב בקצב גבוה ובמידה מסויימת די מרגשת.
מומלץ בהחלט.
טוביה

וואו, כמה זמן חברים , המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה מילה או שתיים.
טוב, אז קראתי כמה ספרים, לפחות בחלקם. דילגתי מעל אחד עברתי בפליק פלאק לשני וכך הלאה. אולם היחיד שנתפסתי עליו וגמרתי לקרוא היה הספר הזה.
לא מפני שהוא יצא דופן בטיבו, לא שהוא כתוב באורך מעניין ומרתק. זהו דיווח שטוח על הקרירה של מתן וילנאי, ואפשר להודות באמת שיש לי אליו סימפתיה
רבה ולא כל כך בזכותו ויותר בזכות מעלותיו של אביו ההיסטוריון, הגאולוג, הארכאולוג, המטייל ורושם הארצות ובעיקר ארץ ישראל, אביו המנוח של מתן הלוא הוא
זאב וילנאי.
אני לא אתחיל להציף את הביקורת הזאת בעברו העשיר והביוגרפיה המרשימה ללא ספק של אביו, ואסתפק רק במתן וילנאי ואדגיש שהוא בנו של זאב וילנאי.
ולאחר שגמרנו עם הפן הזה בהיסטוריה המשפחתית של מתן וילנאי, אוסיף גם שהוא ירושלמי אשר גדל בבראשית הקמת המדינה ועברו עליו כמו על תושבי ירושלים
ימים קשים של מחסור .
בו נדלק מילדותו לפנימיה הצבאית בחיפה, בה עשה מתן את ימיו ולילותיו בכיתות י׳ עד י׳ב עד להיותו בוגר הפנימה ונשא בגאון דרגת סג׳מ בצה״ל.
מתן התנדב לצנחנים והחל בקרירה כאיש צבא מקצועי. הוא משך בעול בכל תפקידי הפיקוד עד דרגת האלוף והיה בעל תפקיד של סגן הרמטכ״ל עד פרישתו מהשירות.
דגש מיוחד אני מבקש לשים על תפקידו הבכיר בהובלת מבצעי הקומנדו של צה״ל בראש כוח סיירת הצנחנים. הוא הוביל פשיטות למצרים ובהן כאלה שיצאו מהכלל.
לאחר שנחסם בפניו תפקיד הרמטכל , על ידי איציק מרדכי, הוצא לוילנאי לרוץ לכנסת ברשימת העבודה והוא הצליח לזכות במקום השני בפריימריס ולאחר מכן בתפקיד שר
בממשלת המערך.
וילנאי לא התמיד הרבה זמן בפוליטיקה ולאחר הבחירות שבהן זכה נתניהו הוצא לוילנאי תפקיד השגריר בסין כבחירת ראש הממשלה.
את תקופת כהונתו בסין החל וילנאי לאחר סיום תקופתה של אורה נמיר, שלא זכתה להרבה הצלחה במילוי תפקידה ( מכל מיני סיבות ביניהם לחצים חמורים שהפעילה ארה״ב
לביטול כל מיני עיסקאות נשק בין התעשיות הצבאיות של ישראל לסין, ובעיקר סימור מטוסי הפאלקון הזכור לשימצה), מכך ניתן להבין שראשית הדרך לא היתה קלה וילנאי הי צריך לחפור
לא מעט כדי לקדם את יחסי המדינות.
כמה הערות לגבי העריכה.
הספר כתוב בצורה מקוצרת ומקצרת. הוא איננו ניכנס לפרטים ונראה כאילו המחבר פחד להעמיס על הקוראים. אין ספק לדעתי שהיה מקום רב להרחיב, הן בפן הצבאי והן בפן האזרחי.
הקריירה של וינאי מאוד ארוכה ומפותלת כדי להסתפק בפרקים קצוצים דק, ולקוות שלנו הקוראים הצצה תפסיק. אם יכולתי לבחור הייתי מוסיף 100-150 עמודים.
עובדה נוספת שאין הוא מאריך ואפילו מקצר את תקופת הילדות כאשר למרות יחסיו הקרובים עם אביו מתן אינו מעמיק ואיננו מספר על חוויות מהחיים המשותפים בבית כל כך מכובד.
הייתם אומרים שאני מחפס את השטותי והרכילותי, אבל לא כך הדבר . ברור לי שהיינו למדים רבות מאוירת התרבות ומתאור חייו בבית אבא למרות שהיה חסר בבית בתקופת בגרותו.
גם על ימיו בפנימיה הצבאית הוא איננו מכביר דברים , זאת בעוד שכבת תלמידים מפוארת היו בין חבריו , חברים שיגיעו לעמדות בכורה בצהל ובאזרחות.
וילנאי גם מקצר מאוד את התקופה בין המלחמות כאשר עיקר הפעילות שלו כחיל לוחם היתה במלחמת ההתשה ובה גם הגיעו פעולותיו לשיאם.
לקיצורו של עניין ספר טוב אשר גורם לחשק ללמוד עוד הרבה יותר.
טוביה

לכל החברים שבוע טוב.
לפני הרבה שנים , אולי עוד כשהייתי בתיכון, קראתי ספר מאלף שנקרא ״ הכל היה חפוז כל כך״. הספר עסק הקרבות חטיבת הנגב נגד האוייב המצרי. אז נלחמנו באמת מעטים מול רבים, בלי נשק כבד כאשר הנשק האנטי טנקי היחידי היו מטילי הפיאט, כלי נשק שירה פגזים חלולים כנגד הטנקים והנגמשים המצריים. הכל היה חפוז כל כך מכיוון שצהל הצעיר ובן גוריון לא ממש התכוננו לפלישת שבע צבאות ערביים לארץ ישראל ואז באמת חטפנו חזק והמחיר היה יקר הן בחיי אדם והן בציוד שכמעט ולא היה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים והמצרים חצו את התעלה, היתה זאת הפתעה והתגובה הישראלית היתה חפוזה כל כך. כל כך חפוזה שהכוחות יצאו בכלי נשק שלא וציידו כהלכה, בלי מקלעים, בלי ציודים למפקדים ולחיילים, טוב שהיה להם מנות קרב כי היה זה יום כיפור ולא היה לחברה אוכל חם לאכול!!
בנתיבי האש של חטיבה 600 שבראשה עמד טוביה רביב, היו שלושה גדודים : 409, 410 ו407.
החטיבה יצא. ביום שבת בלילה משדה תימן בנגב, ( ששם היה הימ״ח), וירדה על שרשראות לבסיס טסה בסיני מרחק של כמעט 500 ק״מ. הכל היה חפוז כל כך, הלחץ היה אטומי , הכוח היה צריך להגיע מהר ככל האפשר לזירת הקרבות לעזרת הכוחות הסדירים, כך שלא היו מובילי טנקים, אותם משאיות ענקיות שנושאות את הטנקים במהירות ליעדם.
הכל היה חפוז כל כך שהטנקים חסרו מקלעים , הנשק האולטימטיבי למלחמה בחיר. הכל היה חפוז כל כך ומכוון שלא היתה התרעה של 48 שעות שאותן הבטיח אמ״ן ואלי זעירא בראשו , שטנקים לא היו מצויידים, טנקים עשו תאום כוונות בדרך, תוך כדי נסיעה , והמחטים והמגדים עמדו בלחץ אימים להגיע מהר מהר לשטח שם לחמה חטיבה 14 ונשחקה עד דק.
והכל היה חפוז כל כך שחיל האוויר לא נמצא באוויר, לא היו כוחות ארטילריה וכו׳ לא היה מי שיעמוד בין הכוחות המצריים התוקפים ובין ארץ ישראל. לא פלא שדיין שר הביטחון אמר באחת ההזדמנויות שאלה הימים האחרונים של הבית השלישי...
הכל היה חפוז כל כך שהעיקר, מודיעין שטח טוב ואקטואלי שיעשיר את המפקדים במידע אלמנטרי, איפה האוייב? מה הם כוחותיו? איפה הם מסתתרים ואיפה המאמץ המרכזי שלו, כל זה לא היה בידי המפקדים
וצהל שילם על זה בהמון דם וציוד( טנקים ורכב רך אחר).
לא אעיף את הקוראים בפרטים על הלחימה, כי זאת הם צריכים לעשות בעצמם, רק אביע כמה רעיונות מרכזיים:
א) הכל היה חפוז כל כך , שהימחים סבלו מחוסר עצום בציוד. האם זאת אשמת המודיעין? לא חושב, לדעתי צהל סובל כבר שנים רבות מחוסר אירגון, מזילזול של אנשי האחזקה שלא מוכנים להשקיע מאמץ
בעבודתם וכמו תמיד מחכים שהעבודה תעשה על ידי אחרים. תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושעליה מתריע נציב התביעות של החיילים שכולם קראו לו משוגע במה אתה עוסק?
ב)הכל היה חפוז כל כך, שאפילו צילומי אוויר מזירת הקרבות שהיו בידי מודיעין חיל האוויר , לא יצאו ממנו לדרג הכוחות ובעצם חיל האוויר שמר לעצמו על השמנת, כמו שראשי אמן שמרו לעצמם את המידע על המלחמה העומדת לפרוץ אוטוטו.
ג) הכל היה חפוז כל כך, שבין דרג המפקדים או כמו שקוראים להם הקודקודים, שררה מלחמת הכל בכל. שרון לא מילא פקודות, אבל אלוף הפיקוד היה כל כך חלש ( אופי חברים, אופי) ששרון אפילו לא חשב שהוא צריך למלא את הפקודות של גורודיש, מה עוד שהוא ידע שיש לו גב של דיין ושל סגן הרמטכל שבאמת אהב אותו מאוד ( האלוף טל , כמובן).
ד) הכל היה חפוז כל כך, ואיזה מטומטמים עמדו אז בראש הצבא שכבר ב8 לאוקטובר , יום שני יצאה אוגדה 163 של ברן להתקפת נגד!!! בלי מודיעין , בלי תוכניות מוגדרות ועם מפות סריוס שלמצרים היה עותק שלהם והכל היה פרוס לפניהם כאילו הם עצמם ישבו בישיבת המטה הכללי שתכנן את ההתקפה.
ה) הכל היה חפוז כל כך, שלמזלינו עמדו לצהל מפקדים בדרג הנמוך עד רמת מחטים, שהיו בעלי מוטיבציה אדירה, אומץ לב וניסיון ענק והם שהובילו את הגדודים והפלוגות לאותו ניצחון שהושג במאמץ אדיר ושעלה בדמים רבים. איך כתבתי, הכל היה חפוז כל כך ...

שבוע טוב וקריאה נעימה לכל החברים.
טוביה

שבוע טוב לכל החברים.
רציתי להביא לידיעתכם את אחד מהספרים היותר טובים שמנתחים את תרבות המלחמה בעיקר האירופאית מתחילת המאה ה-18, ובעצם עוסקת במלחמות נפוליאון והתפתחות הטקטית והטכנולוגית באופי המלחמות.
הספר מורכב מאסופה של מאמרים שנכתבו בידי ההיסטוריונים המעולים ביותר ביניהם ניתן למנות את הפרופסורים ג׳רמי בלאק, ג׳ון בורן, ג׳ון צ׳יילד, דיוויד פראנץ, ריציארד הולמת, ריציארד אוברי, דאגלאס פורץ אדם רוברטס ,ציארלס טאוב נד ומרטין ון קרפלד הישראלי.

הספר מתחיל בניתוח הרפורמה הצרפתית שהוכנסו בצבא הצרפתי בעקבות הגיוס ההמוני, מה שנקרא בצרפתית לווה דה מאס, ואת השינויים שהוכנסו על ידי נאפוליאון באופי הצבא בביצועים שלו ובכישלון הנוראי במסע לרוסיה וחיסולו של הגראנד ארמה.
הניתוח של הפרקים ההיסטוריים נעשים בקיצור אך לעומק, בשפה פשוטה אך עניינית .
הפרק שאני מעוניין להכנס לעומק הדברים האמורים בו נקרא נשים ומלחמה ונכתב על ידי הד״ר להיסטוריה ג’יין בתקה אלשטיין.
אלשטיין מתארת את התפקיד הנשי בזמן המלחמות החל מהתפקיד הפסיבי שלהן בזמן מלחמת מאה השנים ומלחמת הדתות באירופה שבהם הצטמצם תפקידם לתפקיד פסיבי והן היו חלק עיקרי בקורבנות ביחד עם הילדים והזקנים , כולם בלתי לוחמים. היא ממשיכה לתאר את תפקיד הנשים במאות ה-19 וה-20 ובמיוחד במלחמת העולם הראשונה, שבה מילאו הנשים תפקיד מכריע במילוי השורות באולמות התעשיה בהם החליפו את הגברים שיצאו לקרב, ונשים רבות שמילאו תפקידי עזרה ראשונה מאחורי הקווים הראשונים ובבתי החולים שטיפלו בפצועים.
לשיא תפקידם הגיעו הנשים בזמן מלחמת העולם השניה בעיקר בברית המועצות ששם הן מילאו תפקידי לחימה בקווים הראשונים, בים באוויר וביבשה.
הנשים גם מילאו תפקידים חשובים בתוך פלוגות הפרטיזנים וגם פה בתפקידי לחימה, עזרה ראשונה לפצועים, קשר וכתמיד גם בתפקידים הקלאסיים של הכנת ארוחות, טיפול בהספקה ( למשל, תיקון ביגוד ותפירת מדים וכו׳).
לשיאים חדשים הגיעו הנשים ששרתו כטייסות קרב והפצצה, כשהן משלמות מחיר רב כתוצאה מעליונות הטכנולוגיה האווירית הגרמנית לעומת זאת הסובייטית.
הנשים תפסו מקום של כבוד בצבא האדום , הן היוו כ10 אחוזים בכוחות הלוחמים ותפסו מקום של כבוד בתעשייה הצבאית בנוסף לילדים שהיו מתחת לגיל הגיוס אבל מילאו תפקיד חשוב בתעשייה הצבאית הסובייטית. אין ספק שמלחמת העולם השניה היתה טוטלית, ולא רק במחיר החיים שאבדו אלא גם מבחינה חברתית, כלכלית וסוציאלית.
כאמור, המלחמה היתה השיא ולאחריה חלה שחיקה במעמד הנשים ובתפקידים שהן מילאו. בצבא האמריקני ירד מספרם עד כדי 7000 נשים בכל הזרועות כשרובן עסקו בתפקידי פקידות ומטה.
בכל אירופה המערבית אך גם בצבאות הקומוניסטיים חלה ירידה תלולה במספר הנשים המשרתות, בזמן שהצבא האדום הסיני גייס נשים רבות לשורותיו בזמן מלחמת האזרחים הסינית , אך גם בסין חלה ירידה תלולה במספר הנשים לאחר הניצחון הקומוניסטי והן חזרו לתפקידיהן הישנים.
דוגמה נוספת להשתתפות נשים בלחימה פעילה אפשר לציין את הנשים שהשתתפו בלחימה במלחמת העצמאות בשורות הפלמ״ח ולאחר מכן בצהל כי כללו .
גם בישראל חלה ירידה תלולה בהשתתפות נשים בלחימה פעילה אולם הן נשלחו לשמש בתפקידים אחרים בהתאם לדרישות המדינה.

מהפכה חדשה החלה בשנות השיבעים והשמונים . תפקידי לחימה נפתחו בפני נשים בצבא ארה״ב בתפקידי לוגיסטיקה ואף כטייסות קרב בחיל הים ובחיל היבשה האמריקניים.
גם בישראל נפתחו תפקידי לוחמה בפני נשים, אולם בישראל כמו בצבא האמריקני נשארו הכוחות המיוחדים סגורים בפני נשים כשהדבר מוסבר הכך שהמבנה הפיסי של הנשים איננו יכול לשאת עומסים שרק גברים יכולים לעמוד בהם.
פרק מעניין מאוד עוסק בלחימת גרילה ובלחימה אנטי טרוריסטית שגם בו ישראל ממלאת תפקיד חשוב בלחימה נגדו.

לדעתי זהו ספר ראוי לשבח העובדה שהוא בנוי ממאמרים שנכתבו על ידי חוקרים מובילים בתחום , לכל פרק מצורפת ביבליוגרפיה באנגלית והערות שמופיעות בגוף המאמר.
מומלץ לקוראים שנושא הצבאי מעניין אותם ומרחיב מאוד את הידע בתחום הצבאי בהיסטוריה המודרנית .
טוביה