ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 במרץ, 2011
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
מעולה. הכתיבה על מלחמת העולם השנייה היא ים שאין לו סוף. ברעם מצליח לכתוב ספר מרתק על שתי דמויות מורכבות משני עברי המתרס: הגרמני והרוסי. שניהם בוחרים ליישר קו עם שלטון התקופה, תומס עם המשטר הנאצי, ואלכסנדה עם שלטון הטרור הקומוניסטי, לא מתוך הזדהות אלא מתוך כורח ואולי חולשה, קשה לקבוע, אבל מסתבר שיש משני הדברים גם יחד.
אחד הצירים המרכזיים של הספר, לטעמי המרכזי שבהם, עוסק בשאלה האם באמת אפשר לעשות מעשים קשים ביותר, האם אפשר לשרת ולסייע למשטר הגורם סבל לאנשים רבים, ובכל זאת להישאר בפנים אדם אחר, להישאר אתה עצמך, שלא מאמין במטרות אותם הוא משרת. להישאר אנשים טובים.
במהלך הספר ברעם מעלה במחשבותיה של אלכסנדרה את הדברים הקשים הבאים:
"נותרו לנו כמה שבבי זיכרון שמרמזים שפעם, מזמן, האמנו שיש בנו גרעין של אמת, דבר שאי אפשר לסחור בו. אנחנו בוחרים להאמין שבחוץ אנו מעמידים פנים, ובחדר השינה עודנו מחזיקים באמת הישנה ההיא, המתוקה כטעם הילדות. אבל אין שניים: בנפש אין מחיצות, כל דבר מתפלש באחר, ביצה רבת גוונים. נדמה לנו שאנחנו מלהטטים, מעמידים פנים, עד שיום אחד, באיזה פיכחון לא רצוני, נבין - ואולי כבר הבנו - שההרגלים שלנו הם אנחנו" (עמ' 287).
ספר לא קל, אבל מומלץ מאוד.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יוֹסֵף
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה לך :)
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
הצלחת במשפטים ספורים
לבטא במדויק את רוח הספר ומהותו. אהבתי.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
