ממש במקרה יצא לי לקרוא את "אורז" די בסמיכות לקריאת "האדמה הטובה", ולמרות שזו תקלה בתכנון סדר הקריאה (אני אוהבת לשוטט עם הספרים במקומות שונים) הפעם שמחתי על כך.
אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.
"אורז" מספר את סיפורו של וו לונג, נער כפרי שמתגלגל העירה, בעקבות שיטפון הרסני בכפר מולדתו,ובעצם מתחיל לבנות חיים חדשים במקום חדש, שעושה רושם שחוקי המשחק הבסיסיים בו שונים ולא מוכרים לו.(התקופה בערך תחילת המאה העשרים)
אנו נלווה את וו לונג ואת משפחת פנג- בעלי חנות אורז ומעסיקיו, שיהפכו עם הזמן למשפחתו-במשך שני דורות, ונחשף לאורחות חיים, התנהגויות, חוקים, מניעים ורגשות שאין לנו שום יכולת להבין אם נשווה למוכר לנו, אבל יש לנו יכולת ללמוד, לקבל ולהכיל-אם נשתדל לבוא לקריאה מצומצמים עד כמה שאפשר בנקודת הייחוס שלנו.
"אורז" נכתב ע"י סופר סיני. סו טונג.
לא יכולתי, במהלך הקריאה, שלא לחשוב על ספרה של פרל בק "האדמה הטובה" שמספר אף הוא סיפור מסגרת מאד דומה (מהלך חייו של איכר צעיר, בניית משפחה ומאבקיהם היומיומיים) ועד כמה שונים שני הספרים, האחד שנכתב ע"י אמריקאית שחיה פרק זמן ניכר בסין והשני שנכתב ע"י סיני.
וההשוואה שעלתה לי בראש כל הזמן הייתה ההבדל בין מזון מעובד לבין מזון בלאדי.
ספרה של פרל בק מותאם לחך המערבי, הוא נכתב משם , עם או בלי שימת לב של הכותבת, ואנו יכולים ללעוס אותו וטעים לנו כי ניתן להשוותו למוכר, לעומת ספרו זה של סו טונג שקשה לנו ללעוס כי הטעמים (לא כולם, כמה בסיסיים יש גם לנו) לא תמיד מוכרים ונסיון להשוואה למוכר הוא בעצם עיוות.
"אורז" בעיני הוא ספר מעולה.
ממליצה לקרוא לאחר לעיסת ג'ינג'ר מוחמץ או ליקוק פיסת סורבה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
