“בספרו 'ההפוגה' מתאר פרימו לוי לאורך שני עמודים מקרה עם ילד בן שלוש שהגיע בדרך לא ידועה אל צריף החולים במחנה ההשמדה אושוויץ. ילד נכה רגלים, רזה ועיניו בולטות המלהג הברות לא ברורות שאם מטים אליהן אוזן הן נשמעות כמו 'הורבינק'. הילד לא שורד ימים רבים. 50 שנים לאחר מכן יוצא הסופר אדולפו גרסיה אורטגה למסע לאושוויץ לתחקיר אודות אותו הילד. המסע נקטע באיבו בתאונה בפרנקפורט המרתקת אותו למיטת בית החולים”

“בסוף השאלה היא למה לכתוב. גם למה לקרוא, אבל קודם למה לכתוב. ויש לזה הרבה תשובות בדרך כלל.  סמפרון כתב את "הכתיבה או החיים" הרבה אחרי שהיה בבוכנוולד אולי בניסיון להבין מה הם החיים, למה שווה לחיות אותם ואיך אפשר לעשות את זה אחרי המוות, כי בוכנוולד  הוא המוות. פרימו לוי כתב כדי שנדע אבל אולי גם מפני שלא היתה לו ברירה. ג'ונתן ליטל כתב אולי בניסיון להבין וגם כדי כי להגיד לכולנו שגם אנחנו כאלה, יכולים”

“אדולפו גרסיה אורטגה הוא המו"ל של הוצאת סייש באראל הספרדית. לפני שנים אחדות, כנראה בתחילת המאה הנוכחית, החליט אורטגה לעשות מסע לאושוויץ, למקום בו נולד, חי ומת הורְבִּינֶק, והוא בן 3. מיהו אותו הורבינק? מדוע החליט אורטגה שצריך לקנות לו ימי הולדת? מה מיוחד בילד זה? שמו של הורְבִּינֶק הוזכר בספר |הדגש|ההפוגה|סדגש| של פרימו לוי. הילד הזה חי, אם אפשר לקרוא לזה חיים, בזמן שלוי ניסה להחלים באושוויץ, ומת”

“יותר משאהבתי את הספר, אהבתי את הרעיון והסיפור שמאחוריו. הסופר הספרדי (שהינו גם משורר, מתרגם ומו"ל) שהושפע עמוקות במהלך חייו מאימי השואה בכלל ומספריו של פרימו לוי בפרט, החליט להעניק לילד יהודי, הורנביק, המוזכר בספרו של פרימו לוי "ההפוגה", סיפור חיים ואפשרויות של עתיד, ובכך בעצם להנציחו. הורנביק, מת באושוויץ בהיותו בן שלוש כאשר לא ברור בכלל מיהו, מי הוריו ומה שמו. בדיית סיפור חייו של הורנביק א”

“בספרו 'ההפוגה' מתאר פרימו לוי לאורך שני עמודים מקרה עם ילד בן שלוש שהגיע בדרך לא ידועה אל צריף החולים במחנה ההשמדה אושוויץ. ילד נכה רגלים, רזה ועיניו בולטות המלהג הברות לא ברורות שאם מטים אליהן אוזן הן נשמעות כמו 'הורבינק'. הילד לא שורד ימים רבים. 50 שנים לאחר מכן יוצא הסופר אדולפו גרסיה אורטגה למסע לאושוויץ לתחקיר אודות אותו הילד. המסע נקטע באיבו בתאונה בפרנקפורט המרתקת אותו למיטת בית החולים”

“בסוף השאלה היא למה לכתוב. גם למה לקרוא, אבל קודם למה לכתוב. ויש לזה הרבה תשובות בדרך כלל.  סמפרון כתב את "הכתיבה או החיים" הרבה אחרי שהיה בבוכנוולד אולי בניסיון להבין מה הם החיים, למה שווה לחיות אותם ואיך אפשר לעשות את זה אחרי המוות, כי בוכנוולד  הוא המוות. פרימו לוי כתב כדי שנדע אבל אולי גם מפני שלא היתה לו ברירה. ג'ונתן ליטל כתב אולי בניסיון להבין וגם כדי כי להגיד לכולנו שגם אנחנו כאלה, יכולים”

“אדולפו גרסיה אורטגה הוא המו"ל של הוצאת סייש באראל הספרדית. לפני שנים אחדות, כנראה בתחילת המאה הנוכחית, החליט אורטגה לעשות מסע לאושוויץ, למקום בו נולד, חי ומת הורְבִּינֶק, והוא בן 3. מיהו אותו הורבינק? מדוע החליט אורטגה שצריך לקנות לו ימי הולדת? מה מיוחד בילד זה? שמו של הורְבִּינֶק הוזכר בספר |הדגש|ההפוגה|סדגש| של פרימו לוי. הילד הזה חי, אם אפשר לקרוא לזה חיים, בזמן שלוי ניסה להחלים באושוויץ, ומת”

“יותר משאהבתי את הספר, אהבתי את הרעיון והסיפור שמאחוריו. הסופר הספרדי (שהינו גם משורר, מתרגם ומו"ל) שהושפע עמוקות במהלך חייו מאימי השואה בכלל ומספריו של פרימו לוי בפרט, החליט להעניק לילד יהודי, הורנביק, המוזכר בספרו של פרימו לוי "ההפוגה", סיפור חיים ואפשרויות של עתיד, ובכך בעצם להנציחו. הורנביק, מת באושוויץ בהיותו בן שלוש כאשר לא ברור בכלל מיהו, מי הוריו ומה שמו. בדיית סיפור חייו של הורנביק א”