ביקורת ספרותית על אורז מאת סו טונג
ספר מעולה

---

האורז הוא סוג של דגן המזין למעלה ממחצית מאוכלוסיית העולם. במזרח אסיה גידול האורז הוא לא רק דרך חיים, אלא הוא החיים עצמם. סו טונג בחר לקרוא לספרו "אורז" למרות שלא האורז הוא העקר בספר, אבל בואו נחתיל בהתחלה.

סו טונג לוקח אותנו אל סין של פעם: תחילת המאה הקודמת, אז חיה רוב אוכלוסייתה של סין בכפרים והתפרנסה בדוחק מחקלאות. בעקבות פגעי הטבע, עוזב גיבור הספר את כפרו ונודד לבד לעיר שם לאחר שהוא נתקל לראשונה בחייו במוות, הוא בונה לו חיים חדשים: מוצא פרנסה, נושא אישה, מביא ילדים לעולם ונשאר בעיר למשך כל חייו הבוגרים.

האורז כל הזמן נמצא ברקע לא רק כמזון אלא כמקור פרנסה: כל זמן שהמשפחה מנהלת את החנות לממכר אורז, עתידה הכלכלי מובטח והם עושים זאת כבר שנים ארוכות כאשר העסק עובר בירושה מדור לדור.

הספר עוסק באנשים, ביצרים ובטבע האדם: אהבה, קנאה, שנאה, סקס, נאמנות, בגידה, בצע כסף, קמצנות, יצר שליטה, אגו, מעמד חברתי ויחסים בתוך המשפחה: בעל ואשה, הורים וילדים, אחים ואחיות. בשם כל אלו נעשים לעיתים מעשים אכזריים אך אלו מתגמדים לעומת אכזריותם של היפנים הפולשים לסין בתחילת שנות ה-30 וזו התקופה בה מסתיימת העלילה.

אני מניח שכל מי שקורא את הספר יכול למצוא דמויות איתן יהיה לו קל יותר להזדהות וכאלו שיזכו לתחושה של תעוב וזו בעייני אחת מגדולותיו של הספר. למרות שהעלילה מתרחשת בעיר, שולטים בה חוקי הג'ונגל ולפיהם רק החזקים מצליחים לשרוד.

סו טונג לא חס עלינו גם כשהוא צריך לתאר סצינות קשות אך בעייני זה לא פוגע בהנאה מהספר.

5 כוכבים בסולם גורן.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על אורז