“ממש במקרה יצא לי לקרוא את "אורז" די בסמיכות לקריאת "האדמה הטובה", ולמרות שזו תקלה בתכנון סדר הקריאה (אני אוהבת לשוטט עם הספרים במקומות שונים) הפעם שמחתי על כך. אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון. "אורז" מספר את סיפורו של וו לונג, נער כפרי שמתגלגל העירה, בעקבות שיטפון הרסני בכפר מולדתו,ובעצם מתחיל לבנות חיים חדשים במקום חדש, שעושה רושם שחוקי המשחק הבסיסיים בו שונים ולא מוכרים לו.(התקופה בערך תחילת המ”

“האורז הוא סוג של דגן המזין למעלה ממחצית מאוכלוסיית העולם. במזרח אסיה גידול האורז הוא לא רק דרך חיים, אלא הוא החיים עצמם. סו טונג בחר לקרוא לספרו "אורז" למרות שלא האורז הוא העקר בספר, אבל בואו נחתיל בהתחלה. סו טונג לוקח אותנו אל סין של פעם: תחילת המאה הקודמת, אז חיה רוב אוכלוסייתה של סין בכפרים והתפרנסה בדוחק מחקלאות. בעקבות פגעי הטבע, עוזב גיבור הספר את כפרו ונודד לבד לעיר שם לאחר שהוא נתקל לרא”

“קראתי את הספר הזה בעיקר משום שאני מוקסם מהזר. לא הכרתי את המחבר ולא היו לי ציפיות ולכן גם לא אכזבה. הספר היה סיפור מעניין ודי מרתק על סין היסטורית בדיונית, אם כי איני יכול לומר שהנאתי מהספר הייתה שלמה. המכשול העיקרי בהנאה מהספר הזה הוא שהדמות העיקרית היא, במכוון, כזאת שכמעט בלתי אפשרי להזדהות איתה. בן 14 אכזרי ומשוגע למחצה נהפך לקיסר. בשני השלישים הראשונים של הספר הדמות מצוירת כמפלצת על גבול הא”

“וו לונג הצעיר היתום, מתפלח לרכבת משא ועושה את דרכו אל העיר הגדולה על גבי ערימת פחם בימי החורף הקפואים של תחילת המאה הקודמת (משהו בסביבות שנת 1900). מרגע שברח מכפרו בצפון סין, מוכה העוני וזרוע הרס השיטפון הגדול, שהפיל חללים רבים, לא בא לפיו כל מזון, למעט כמה גרגרי אורז שפרנסו אותו 3 ימים בדרך. עם ירידתו בקפיצה מהרכבת הוא נתקל לראשונה במוות, שמזעזע אותו עמוקות ובריצת בהלה הוא מגיע, מורעב, למזח”

“ממש במקרה יצא לי לקרוא את "אורז" די בסמיכות לקריאת "האדמה הטובה", ולמרות שזו תקלה בתכנון סדר הקריאה (אני אוהבת לשוטט עם הספרים במקומות שונים) הפעם שמחתי על כך. אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון. "אורז" מספר את סיפורו של וו לונג, נער כפרי שמתגלגל העירה, בעקבות שיטפון הרסני בכפר מולדתו,ובעצם מתחיל לבנות חיים חדשים במקום חדש, שעושה רושם שחוקי המשחק הבסיסיים בו שונים ולא מוכרים לו.(התקופה בערך תחילת המ”

“האורז הוא סוג של דגן המזין למעלה ממחצית מאוכלוסיית העולם. במזרח אסיה גידול האורז הוא לא רק דרך חיים, אלא הוא החיים עצמם. סו טונג בחר לקרוא לספרו "אורז" למרות שלא האורז הוא העקר בספר, אבל בואו נחתיל בהתחלה. סו טונג לוקח אותנו אל סין של פעם: תחילת המאה הקודמת, אז חיה רוב אוכלוסייתה של סין בכפרים והתפרנסה בדוחק מחקלאות. בעקבות פגעי הטבע, עוזב גיבור הספר את כפרו ונודד לבד לעיר שם לאחר שהוא נתקל לרא”

“קראתי את הספר הזה בעיקר משום שאני מוקסם מהזר. לא הכרתי את המחבר ולא היו לי ציפיות ולכן גם לא אכזבה. הספר היה סיפור מעניין ודי מרתק על סין היסטורית בדיונית, אם כי איני יכול לומר שהנאתי מהספר הייתה שלמה. המכשול העיקרי בהנאה מהספר הזה הוא שהדמות העיקרית היא, במכוון, כזאת שכמעט בלתי אפשרי להזדהות איתה. בן 14 אכזרי ומשוגע למחצה נהפך לקיסר. בשני השלישים הראשונים של הספר הדמות מצוירת כמפלצת על גבול הא”

“וו לונג הצעיר היתום, מתפלח לרכבת משא ועושה את דרכו אל העיר הגדולה על גבי ערימת פחם בימי החורף הקפואים של תחילת המאה הקודמת (משהו בסביבות שנת 1900). מרגע שברח מכפרו בצפון סין, מוכה העוני וזרוע הרס השיטפון הגדול, שהפיל חללים רבים, לא בא לפיו כל מזון, למעט כמה גרגרי אורז שפרנסו אותו 3 ימים בדרך. עם ירידתו בקפיצה מהרכבת הוא נתקל לראשונה במוות, שמזעזע אותו עמוקות ובריצת בהלה הוא מגיע, מורעב, למזח”