“זוג מהגרים רוסים בניו-יורק, אליק ונינה,הינם מרכז הסיפור. סביבם אנו מתוודעים לשלל דמויות, חברים מהעבר וההווה, שמתכנסים בדירת השניים- להיפרד מאליק שנוטה למות.
אירינה- לוליינית קרקס ואהובתו של אליק בעבר, שהיום הינה עורכת דין מצליחה, וביתה מאייקה (טישרט) בת החמש עשרה.
השכנה האיטלקיה ג'ויקה שנדבקה לחבורה כדי ללמוד רוסית.
פימה-סטודנט לרפואה ודור שלישי לרופאים, שאיך שהוא ענייניו לא הסתדרו באופן מזהיר ובבחינות המקומיות לא עמד ולכן עובד זמנית, כבר חמש שנים, כלבורנט.
מריה איגנטייבנה-זקנה שמנה וארכאית, עם סלים לרוב,שרוקחת תמיסות בבקבוקים כהים,המשמשות להקלה על מה שצריך.
ויש את פייקה, וולנטינה והכומר והרב ולהקת הנגנים הדרום אמריקאים ועוד ועוד, והכל כ"כ דחוס....

זהו ספר אווירה, עם מעט מאד עלילה ואין סוף תזזיתיות ודוחק בעליית הגג הצפופה-דירתם של אליק ונינה.
ואת הדוחק והעומס יוצרות שלל הדמויות בסיפוריהן ויוצרת לא פחות המחברת שבאופן כתיבתה- משפטים שלא תמיד ברורים, ניסוחים מוזרים,עבר והווה שמתערבבים-מקנה הרגשת בלאגן שלם.
מאד מצא חן בעיני שעל אף שנושא המוות עומד ותלוי באוויר,הוא אינו מהווה גורם מרכזי והאווירה (ספר אווירה אמרנו) רחוקה מלהיות אווירת נכאים.
בנוסף-מתאפשרת בספר הצצה לחיי מהגרים,ובזכות שלל הדמויות נפרש המנעד בין מי שנשאר לגמרי רוסי לבין מי שהתאקלם לחלוטין.(ועל הציר הזה מעניינת במיוחד דמותה של טישרט,הצעירה בחבורה)

ציפיתי למשהו אחר כאשר מצאתי את ספרה זה של אוליצקאיה (שכתבה את "מדיאה וילדיה" הנפלא),
ולמרות זאת לא התאכזבתי. הספר טוב בעיני ולמרות שהיה לי קשה בהתחלה,דווקא בגלל סגנון הכתיבה הדחוס,גלשתי לתוכו לאט, ונהניתי ממנו.”