#
פעם היו המון ספרים מהסוג הזה: סאגה ארוכת-שנים, מלאה בדפים ומלים, עמוסה בבעיות משפחתיות. הסיפור מסופר, לרוב, מבעד לעיניה של הגיבורה, עדיף כשהיא כבר ישישה. שניים כאלה שאני זוכרת כעת – "חלף עם הרוח" של מיטשל, במלחמת האזרחים בארה"ב ו"ענק" של פרבר, בטקסס, בחוות ענקיות שלוקח שעות רבות לחצות אותן ברכב, תיבול של נפט, רומנטיקה ובעלי הון חדש.
הספר הזה עוסק בכמה משפחות, שהקימו באמצע שממות טקסס עיירה עם שם לא מתקבל על הדעת [מי שמדברת. אני חיה בעיר שהוקמה על ידי הגרלת מגרשים באיזור שכוח-אל מחוץ לעיר, שאף אחד לא רצה לגור בו, ונקראה בשם המוזר "אחוזת-בית"]. המשפחות חילקו ביניהן טריטוריות ותחומי עיסוק, והפכו "אצולה". בטקסס להפוך אצולה זה תהליך קצר, יחסית. שלא כמו במדינות אירופה האיטיות. סיפור (617 עמודים) של כמה עשרות שנים, המתובל, איך לא, ברומנטיקה, טרגדיות, חברוּת, אתיקה וסוף טוב. מה עוד נחוץ?
פעם, לפני שהחיים הפכו לטוויטר, אפשר היה להנות מהסיפור הזה. הוא לא דרש – ולא קיבל – תחקיר מעמיק מהסופרת. ובאמת, מי שרוצה להתעמק, יקבל כמה קטעים שלא יכולים היו להיות. אז מה? יש בו גיבורים גדולים מהחיים – גם יפים, גם חרוצים, שאפתנים ו ע ש י ר י ם. שאמנם ידעו ימים קשים כולל קשיים כלכליים, אם כי לא רעב ללחם. לא מגורים מתחת לגשר. הרבה יותר כייף, מסתבר, לקרוא סיפורים על אנשים עשירים. עוני הוא לא סיפור טוב.
ספר שהוא בידור, ללא יומרות או תובנות גדולות. מרומם ערכים שמרניים, מעלה על נס משפחתיות, חברוּת ושאפתנות. למרות אורכו הוא קריא וקולח וממלא את עמודיו בעוד ועוד התרחשויות דרמטיות. הסופרת מכירה את נפש קוראיה ומספקת להם בנדיבות את מה שהם אוהבים לקרוא. 3.5 כוכבים עוגלו כלפי מעלה בזכות הסיפור המעניין גם אם מופרך, והזכרונות שהוא העלה בי על ספרים עבי כרס, שנקראו בהתלהבות לפני שהעולם התמקד בציוצים.
