ביקורת ספרותית על שושנים מאת ליילה מיצ'אם
ספר בסדר

---

חוקית מותר לי לדרג את הספר הזה, אבל מוסרית? קראתי רק 157 עמודים מתוך 617, עם כוונות פרישה שהלכו ותפחו מעמוד לעמוד.

הספר הוא ספר נשים במירעו, אני לא רואה גבר קורא עשרה עמודים וממשיך. למה רכשתי אותו? כי יש לו ניקוד גבוה ושפע של מחמאות. אבל אני מזמן לא קוראת ספרים כאלה. שנת הוצאתו לאור אינה רשומה, אבל בישראל הוא יצא לאור ב-2012. מבחינתי, זוהי כתיבה אופיינית לשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. סאגה ארוכה, גיבורים מסולתה ושמנה של טקסס, אהבה גדולה ומוחמצת, מלחמות גדולות, צרות גדולות. בחיים האמיתיים כמעט כל אחד סוחב על גבו צרה אחת או שתיים, בסאגות מסוג זה, כל גיבור נתקל בחמש-שש טרגדיות איומות. וכמה שיותר עשיר ונחשב חברתית, הטרגדיה תהיה גדולה יותר. כי אין כמו טרגדיה טובה ועסיסית להרנין את נפש הקוראים, במיוחד הקוראות.

הומור? הס מלהזכיר, שנינות, אין בכלל, דימויים מוזרים וטיפשיים, יש ויש, בשפע. אפילו בחלף עם הרוח, אם כל הסאגות, יש יותר חן וציניות עכשווית מאשר בספר הזה.

כנראה שאיבדתי את הסבלנות לספרים מסוג זה. למרות שלא מדובר פה בגיבורה רגישה ושברירית, אלא באשה קשוחה, המסורה למטע הכותנה שלה ומוותרת על אהבתה הגדולה בשבילה.

בינתיים עזבתי, קשה לי להאמין שאחזור, מפני שכדי לקלוט את שפע השמות אצטרך להתחיל לקרוא מהתחלה, וזוהי השקעה שאינני מוכנה להשקיע.

יש ספרי נשים ויש ספרי נשים, אבל שושנים ממש מיושן בעיני.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על שושנים