בשנתיים האחרונות כל מי ששמע את שמי (אנסטסיה) אמר לי - אוי ממש כמו בחמישים גוונים
וכך הכרתי את הספר.
ברשותכם אני אגיב על כל הטרילוגיה וגם על הביקורות שקדמו לי:
קראתי את הספרים באנגלית אז לשפה ולרמת הכתיבה אין לי טענות.
רק התחלתי לקרוא את הספר הראשון ואני מוצאת את עצמי באמצע הספר השלישי ולא יכולה לעצור
לוקחת אותו איתי לכל מקום, וקוראת בכל שניה פנויה.
(הפסקתי לקרוא באוטובוסים אחרי שתפסתי את עצמי מסמיקה ומחייכת לעצמי בצורה מחשידה מדי)
את הספר הזה צריך לקחת כפי שהוא, רומן אירוטי קליל, לשבת בסוף היום,לנוח ולהנות מקריאה בלי לחשוב
ובתור אנסטסיה אני רק רוצה לציין- אני שונאת שקוראים לי אנה!












