• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מר בוטן

מר בוטן

מאת אדם רוס

הביקורת של בת-יה

תמונה של בת-יה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
מר בוטן

מר בוטן

מאת אדם רוס

הביקורת של בת-יה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של בת-יה
הוצאה לאור:כנרת, זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מרים
לפני 10 שנים

“אני אוהבת כשהמתרגמים באים לקראתנו. כמו למשל המתרגמת של הספר הזה, שחשה צורך לספר לנו שסרטים של היצ'קו”

3/9
ביקורות על מר בוטן
הבאה
סבטלנה כהן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 5 שנים

“אחד הספרים הגרועים שקראתי בשנה האחרונה. מפתיע המשפט המופיע על כריכת הספר מפי סטיבן קינג (לא שהוא הס”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

על כריכת הספר כתוב ש"מר בוטן חוקר באופן מתוחכם, מסעיר ומהפנט את הלב האנושי" ובכן, מי שמחפש חקירה באופן הזה צריך לקרוא את הספר עם מיקרוסקופ, כי הספר מתאר, בשלווה די נינוחה שתי מערכות יחסים, של שני זוגות, בהפרש של שנים, בלי יותר מידי דרמות, ועם מצבים שכמעט כל זוג חווה אותם בחייו בשלב מסויים. הספר כתוב מנקודת המבט של הבעל, וזה הופך אותו ליחודי משהו, בזכות הטענה שגברים לא כל כך עוסקים ברגשות, בעוד שכאן יש עיסוק אינטנסיבי ברגשות הגבריים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של הקוסמת
הקוסמת
תמונה של רונית
רונית
תמונה של עולם
עולם
תמונה של יעל
יעל
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של cujo
cujo
7קוראים|גיל ממוצע51|71%נשים

על המבקרת

תמונה של בת-יה

בת-יה

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
234 ביקורות•2 נבחרות•4,020 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של בת-יה
בת-יה
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות234
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה4,020
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת95ספרות מקורית30מתח ריגול והרפתקאות19

דיון על הביקורת

2 תגובות
עולם
עולם •לפני 13 שנים

גברים בהחלט עוסקים ברגשות. של עצמם. והם לא מודעים לזה. המממ

yaelhar
yaelhar•לפני 13 שנים

מה שמאשר את ההנחה

שהכתוב על גב הספר אינו קשור לכתוב בתוכו...
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של בת-יה

גינת בר

גינת בר

מאיר שלו

החוחית היא ציפור שיר קטנה, צבעונית, שגרה בין גבעולי קוץ החוח, וראיתי אותה גם בין גבעולי הברקנים והגדילנים. אהבתי לצפות בה. יכולתי לעמוד זמן רב ולהסתכל עליה שרה ומקפצת בשלל צבעים בין החוחים. לרוב עם חבריה ללהקה, אבל מדי פעם גם לבד. לפעמים היה לי נדמה שהיא עושה הצגה במיוחד למעני. שרה, קופצת, מסתכלת עלי, וחוזר חלילה. היום כבר לא רואים אותה. היא נעלמה. מאיר שלו מזכיר אותה במשפט קצר אחד, וכותב שהיא נעלמה בגלל שצדים אותה. זה נכון שצדים אותה, אבל לא בגלל זה היא נעלמה. היא נעלמה כי אנשים "תרבותיים" העלימו את הקוצים מהארץ. הפחד מהטבע הוליד השמדה של כל חלקת בור שמצמיחה קוצים. וגם אם החלטת לגדל קוצים בחלקתך הקטנה - העירייה מיד שולחת הודעה על תשלום קנס. למה? כי השטח לא נקי. גם ב'גינת הבר' של מאיר שלו לא צומחים קוצים. הוא מגדל פרחי בר אבל עוקר כל 'עשב שוטה' שמופיע בגינתו. אז האם זו באמת גינת בר? אישית חושבת שזו פשוט גינה עם פרחים, אבל לזכותו של שלו יאמר שהוא כותב את זה. מסביר שגינתו היא לא גינת בר של ממש.
מה שכתבתי כאן זאת הסיבה העיקרית שלי לכתיבת הביקורת על הספר. כי כבר נכתב עליו כל מה שאפשר היה לכתוב. אבל כמי שאוהבת לגמרי את כל צמחיית הבר, ושונאת את כל צמחיית התרבות, ההשמדה הזאת של הבר הורגת גם אותי, במובן מסויים. כי אין מה לעשות, כשאוהבים משהו והוא נעלם מהחיים גם הלב מתרגז או מתעצב.
הספר הזה היה מונח אצלי על המדף כשלוש שנים. קניתי אותו בזכות הביקורות הטובות, אבל היססתי לקרוא אותו, כי ספריו הקודמים של שלו די שעממו אותי. הוא כותב טוב, אבל הסיפורים היו, איך לומר, לא משהו.
הספר הזה היה לי מעניין מאוד. הזכיר לי את ילדותי, ואת מה שהיה ומה שכבר לא יהיה. כי אפילו עציצים הפסקתי לגדל במרפסת, ורק מסתכלת על העצים ושאר הצמחייה שגדלה בחצר הבית המשותף שלנו. והקוצים שגדלים בה קטנים ונמוכים.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]

מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]

ג'ק לונדון

יש ספרים שכשמסיימים לקרוא אותם ההזדהות אתם כל כך גמורה, עד שאי אפשר לכתוב עליהם בלי לפרט כמעט את כל תולדות החיים שלנו. זה קורה לי והיו כאן ביקורות (על כל מיני ספרים) שהבנתי שזה קורה גם לאחרים. הזדהות כזאת אני מרגישה כרגע עם הספר הזה, למרות שסיימתי לקרוא אותו כבר לפני שבוע. אבל כפועל יוצא מזה - אני גם בבעיה. למה? כי, למשל, בדומה לספר הזה, הזדהתי, לפני הרבה מאוד שנים עם הספר 'כמעיין המתגבר' שכתבה איין ראנד. הסכמתי אז עם כל מילה שנכתבה בו. ראיתי בו מאור לחיי. והנה, עברו כמה שנים וסדקים החלו להופיע באמונה שלי בספר הזה, והיום אני מוכנה להצהיר שיש בו כל כך הרבה דברים "מקולקלים" שאין לי מושג מה מצאתי בו אז. וזה קרה לי עם עוד כמה ספרים. האם זה יקרה לי גם עם 'מרטין עדן'? לא יודעת. ובהתייחס לשנות חיי לא בטוח שיהיה לי זמן לדעת.
מרטין עדן מגיע משכונת עוני. לפרנסתו, כנער, הוא עובד כספן. עובד קשה אבל גם רואה עולם. יום אחד כשהוא חוזר לעיר מולדתו, הוא מציל בחור צעיר ממכות שהוא חוטף מכמה צעירים. הצעיר מזמין אותו לביתו. בית בורגני רגיל. ושם פוגש מרטין את אחותו של הצעיר, ומתאהב בה. מרטין מתאהב גם ברמה התרבותית של המשפחה, ומחליט שגם הוא יכול. והוא עושה. מתחיל ללמוד. מתחיל לכתוב. וחי בעוני מרוד. כמעט אף אחד לא מתייחס אליו, אבל הוא ממשיך.
רוצה הגורל ויום אחד הוא מתפרסם...
הספר הזה הוא ביקורת נוקבת על החברה שאנו חיים בתוכה. וכל כך הרבה מלחמות ניהלתי כמו מרטין עדן, שכמו שכתבתי למעלה: אני מסכימה עם כל מילה שלו.
חוץ מזה אופן הכתיבה של הספר מרתק. לפעמים היה לי קשה לדעת אם אני קוראת סיפור או שירה. קראתי בעבר גם את 'קול מיער' שכתב ואת 'פנג הלבן', אבל בהתייחס לנוסח של הספר הזה כנראה שהם היו "מעובדים" היטב. וחבל.
מקווה לקרוא עוד ספרים שלמים ומלאים שכתב.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
העוזרת של הנבל

העוזרת של הנבל

האנה ניקול מאהרר

קומדיה שחורה כייפית, עם קצת קסמים (שמחליפים את המצלמות של היום) עם דרקונים (שאפשר להשוות למטוסי ריסוס) אבל בעיקר עם תיאור של יחסים בין בני האדם. ובני אדם, למרבה הפלא או שלא, תמיד נשארים אותו הדבר. יש טובים ויש רעים, השאלה היא רק מי הם הטובים ומי הם הרעים, ומי קובע מה זה רע ומה זה טוב.
איווי נפגשת עם טריסטן 'הנבל' במקרה. כששניהם מסתתרים מצבא המלך. כשאיווי מספרת לנבל שהיא מחפשת עבודה, הוא מציע לה לעבוד אצלו. היא לא לבד. הנבל מחזיק צוות של עובדים באחוזה, שאנשים מבחוץ מפחדים להתקרב אליה.
וכמו בכל מקום עבודה (רק שכאן יש גם ראשים תלויים בכניסה ועוד דברים בלתי נעימים) העיקר הוא מה שקורה בין העובדים, ובטח בין איווי לבוס שלה, שמעסיק אותה כעוזרת האישית שלו.
למען האמת עד עכשיו אין לי מושג למה בכלל קניתי את הספר הזה. זה לא סוג הספרים שאני אוהבת לקרוא. גם ספרות דימיונית וגם רשע הם נושאים שאני מתרחקת מהם. אבל כנראה שלפעמים צריך לצאת קצת מהגבולות.
וגם כדאי לדעת את מה שגיליתי באמצע הקריאה. הסוף הוא לא ממש סוף. על הכריכה רשום 1. אבל גם את זה לא ראיתי בחנות, ואני מתחילה לחשוב שבאותה קנייה בטוח ריחפתי קצת באוויר. אבל הסך הכל יצא טוב. הספר מהנה. בתנאי שהטוב והרע, בזמן הקריאה, נדחקים לתא צדדי מאוד במוח.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]

למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]

ארנסט המינגוויי

פתאום קם אדם, בטוח שהוא העם, ומחליט לשלוט על העם הזה. בתחילה הוא אוסף סביבו את החברים שלו ומשכנע אותם במשנה שלו. אחר כך הוא ממשיך ללקט את כל מי שלא מוצא את מקומו בחברה העכשווית, מתחיל להטיף את משנתו ומלמד שכל מי שמתנגד לתורתו ראוי להעלם מהעולם הזה, ורכושו זמין לכל מי שרוצה בכך. אנשים חכמים, ואולי גם טובים, לא מתערבים כי בסך הכל מדובר בחבורת שוליים, עד שלחבורה מצטרפים עוד ועוד אנשים שנפגעו מעניין כזה או אחר ושסביר להניח שהם בטוחים שמישהו גזל הם משהו, ופתאום מאוחר מדי. וכשמאוחר מדי מתחילה מלחמה.
יש די הרבה מקומות בעולם שמלחמות כאלה קיימות בהם גם היום, למרות שלא ממש מדברים עליהן. כי הרי מה שקורה בישראל מעניין יותר ממלחמת אזרחים בלוב או סוריה או איי פפואה. וברור שאם שלטון העריצים כבר התקבע באיזשהו מקום, אין טעם להתייחס לנושא. וכך אנחנו מקבלים עולם שבו גם שבדיה ודנמרק נכנסות לסוג של מלחמה, שבה דנמרק צריכה לשמור על עצמה.
ועכשיו, על ארנסט המינגוויי, שמתרכז ב- 5 ימים במלחמת האזרחים בספרד, בתוספת של תיאורים על אירועים שהיו וגם תקוות לעתיד.
קצין חבלה אמריקאי מגיע לעזור לצבא הרפובליקני בספרד. הצבא הרפובליקני מורכב בעיקר מאיכרים שנלחמים בהרים כמו אנשי גרילה. הוא מצטרף לאחת הקבוצות שסמוכה לגשר שעליו לפוצץ. בקבוצה טיפוסים שונים של אנשים שרק כורח המלחמה חיבר אותם בייחד, ובקבוצה גם מריה, שבה הוא מתאהב ברגע שהוא רואה אותה, וגם היא מתאהבת בו, כך פתאום.
היה לי קצת קשה עם הספר הזה, כי הסוף הרי ידוע. פרנקו עם הפשיסטים שלו נצחו, בעיקר בגלל עזרתם האדיבה של הגרמנים והאיטלקים ששלחו המון נשק, בזמן שרוסיה עזרה לרפובליקנים, אבל כמעט כל העולם החופשי התעלם ממה שקורה בספרד, כי רוסיה הרי הייתה קומוניסטית.
גם השלווה הפסטורלית שבה מתאר המינגווי את הקרבות המתרחשים הפריעה לי. אבל אולי זה באמת היה ככה במלחמה הזאת, כשאנשים קיבלו את גורלם, מפני שהעיקר זו המטרה.
ואולי זה גם לא היה הזמן המתאים בשבילי לקרוא ספר כזה. להוסיף מלחמה על מלחמה. כי התעייפתי לגמרי.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
שירו של אכילס

שירו של אכילס

מדלין מילר

ספר מתעתע, שלכאורה מספר את קורות חייהם של אכילס ובן זוגו פטרוקלוס, אבל בעצם מעביר ביקורת סמויה על המלחמה שבין יוון וטרויה.
אכילס הוא בנם של מלך ונימפת ים. ככזה הוא זוכה בכוחות מיוחדים, שהופכים אותו ללוחם הטוב ביותר בין בני האדם. פטרוקלוס הוא נסיך שהוגלה מארצו של אביו, בעודו ילד, אחרי שהרג בשוגג ילד אחר שהתעמת אתו. השניים נפגשים בארצו של אכילס ולא נפרדים עד המוות.
מלחמת טרויה התחילה בגלל כעסו של אגממנון היווני על חטיפתה של אשת אחיו, בחזרה לארצה. מלחמה שנמשכה כ 20 שנה, ורק הדגישה את טירופו של אגממנון, פעם אחר פעם. לי קשה עוד יותר להבין את כל אלה שהלכו אחריו, אלא אם נקבל את ההסבר שמופיע בספר, שזאת הפעם הראשונה שבה כל היוונים מתאחדים במקום להילחם האחד בשני.
האיחוד הזה הוא גם הסיבה שאכילס מצטרף לקרבות, למרות שהייחסים בינו לבין אגממנון גרועים. וכשאכילס נלחם חברו עוסק בריפוי.
אבל כמו בכל שדה קרב - גם אם המקום הפך במשך השנים שלסוג של עיר - מלאך המוות מרגיש נפלא.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
כהרף עין

כהרף עין

יואב בלום

חז"ל כתבו באגדותיהם על 'קפיצת דרך'. זה נשמע נחמד ותמוה, ולמרות חוסר האמון, מי שקרא את האגדות האלה - חייך והמשיך הלאה. היום כמעט כל ילד יודע מה זה 'חור תולעת' או 'קפיצה בזמן', ומאז התיאוריה של איינשטיין על מרחב - זמן, מדענים חוקרים את הנושא ברצינות, ויש כבר מספיק הוכחות כדי ללמוד שמצב כזה אכן קיים.
יואב בלום לקח את התיאוריה הזאת וכתב ספר טוב בנושא, אבל מה שבספר הזה עוד יותר טוב, אלה התיאורים שלו את האופי של בני האדם והתנהגותם לאורך השנים. הוא לא מהסס 'לשחוט כמה פרות קדושות' כשהוא מניח מול המראה את המחשבות של הדמויות לעומת המעשים שלהם.
פרופסור יוני ברנד נרצח בחדר שלו, כשהכל סגור מבפנים. ברנד המציא קודם לכן מכונת זמן שאתה אפשר היה לראות את העבר. כדי למנוע פרדוקס הוא קבע כללים ברורים לאפשרויות של מעבר לעבר. על מכונת הזמן ידעו רק קומץ חבריו מהעבר ועוד מממנת שהיה לה עניין במכונה. יומיים לפני הרצח שלו הוא הזמין אליו צמד חוקרים בגלל כתבה שתוכננה להתפרסם באחד העיתונים. כשהחוקרים הגיעו המשטרה כבר הייתה במקום. ובכל זאת צמד החוקרים המשיך לחקור.
וכאן מתחיל סיפור קצת פתלתל, אבל מעניין מאוד.
ובכל מקרה אחרי שהתאכזבתי לאחרונה מכמה ספרים - כולל סרט - בנושא הזה, בלום הוכיח לי שאפשר אחרת.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
סודו של וסיליו

סודו של וסיליו

ז'ורדי יוברגאט

"רומן ביכורים שהפך לרב מכר ... שוזר תפאורה מסעירה ומסתורין לתופעה חוצת ז'אנרים" נכתב על כריכת הספר. יפה. אלא שמסתבר שעניין ה'חוצה ז'אנרים' זה סגנון של 'העתק הדבק' של כל מיני ספרים שיצאו לאור לפני הספר הזה. ובקיצור, קחו קצת מפרנקנשטיין, תשלבו עם שרלוק הולמס, תוסיפו מסיפורי אדגר אלן פו, עוד קצת מצופן דה וינצ'י ועוד מכל מיני ז'אנרים דומים אחרים, והרי לכם סיפור. אלה שהתוצאה יצאה משעממת. משהו בסגנון הכתיבה הבטיח שהנה, בעמוד הבא יהיה מעניין יותר, וזאת הסיבה שקראתי עד הסוף, אבל גם העמוד הבא וזה שאחריו וכך הלאה המשיכו להיות משעממים לגמרי.
נקודת האור היחידה בספר היא הפרק שמספר את סיפורו של אנדריאס וסיליו, רופא מצויין שעבד במאה ה 16, שיצא נגד המגמה שמנעה ניתוח גופות כדי ללמוד על גוף האדם. באותה תקופה רווחה התופעה שאפשר לטפל באנשים על סמך ניתוח של בעלי חיים, ואם בכל זאת מנתחים גופה של אדם, הרי שאת הגופה מנתח 'פועל שחור' שאין לו שום ידע באנטומיה והרופאים רק מתבוננים, מתוך הנחה שזו פחיתות כבוד ואפילו בושה שאדם מכובד כרופא ינתח גופות. וסיליו טען ההפך ועשה. הוא ניתח עשרות גופות וכתב אנציקלופדיה אנטומית שהפכה ל'אבן דרך' ברפואה בכל העולם של אז. הבעיה היתה שהופיעו שמועות שהוא גם עשה ניסויים עם החייאה בחשמל, ומכאן הרעיון לספר הזה.
יתכן שמי שלא קרא את הספרות שציינתי לעיל - יאהב את הספר הזה. אני הרגשתי בכל רגע כמו בדז'ה וו שקופץ מספר לספר.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
החדרנית

החדרנית

ניטה פרוס

החיים יכולים להתהפך אצל כל אדם ברגע. וזה לא משנה מי אתה או מה אתה. מהפך טוב - תמיד נעים, עם מהפך רע צריך לדעת להתמודד. וכאן מתחילה הבעיה, כי לא לכולם יש כלים להתמודד עם מה שקורה. בטח למי שמאותגר חברתית.
מולי גרי היא בחורה חכמה, אבל היא לא מבינה הבעות פנים של אנשים, ומסתמכת על מה שסבתא שלה הסבירה לה. זה מקשה עליה להבין כוונות של אנשים וגם מבודד אותה חברתית. החריצות שלה בעבודה כחדרנית מחפה על כישורי החברות שלה.
יום אחד היא מגלה בחדר המלון מיליונר מת, וכאן מתחילה מהומה בחייה.
אי אפשר לכתוב יותר על הספר הזה בלי לגלות את תוכנו. אבל זה ספר טוב, למרות העלילה הפשוטה. הוא כתוב במהודק, והפלא ופלא אין בו מילה אחת על יחסי מין, למרות שכל תוכנו מספר על יחסים בין אנשים. ולמען האמת זאת גם הסיבה שהוא קיבל ממני ארבעה כוכבים ולא שלושה, כי הגיע הזמן שגם סופרים עכשוויים חדשים יתחילו לכתוב כך.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה
הבן

הבן

פיליפ מאייר

טקסס, ארצות הברית; "דם, אש ותמרות עשן" כמו שאמר הנביא יואל, או "דם, יזע ודמעות" כמו שהבטיח וינסטון צ'רציל, ובקיצור: "ארץ אוכלת יושביה" כמו שדיווחו המרגלים בספר במדבר. וכל זה רק לפני כ 100 שנים. לא היסטוריה כל כך רחוקה.
להבנתי, פגם קטנטן בכריכה של הספר שכנע את 'צומת ספרים' לתת אותו חינם. וזכיתי. ורק חבל לי, עפ"י מה שראיתי על הכוננית, שקוראים מיהרו לקחת מתוך "החינם" רומנים רומנטים, במקום להתייחס לאיכות הספרים.
הספר מתרכז בסיפור ארבעה דורות של משפחת מק'קאלה. ומתחיל בחטיפתו של איליי על ידי שבט קומאנצ'ים אינדיאני. אילי מתבגר בשבט אבל בהמשך חוזר לעולם "הלבנים" ומתחיל לחפש את דרכו. באותה דרך מצטלבות מלחמת האזרחים ולאחריה המלחמה עם מקסיקו, ובתוך זה גם מלחמות בין אנשים פרטיים שרוצים עוד, ועוד ועוד. ולא מהססים גם לגנוב האחד מהשני, אפילו אם זה כולל רצח.
בנו של איליי, פיטר, שונה לגמרי מאביו. גם באופיו וגם בהתנהגותו. השוני הזה ניכר גם אצל הבנים האחרים וגם אצל הנינה (שהיא הדור הרביעי) וכאשר על כל מה שקורה מנצח, כמעט כל השנים, ה"פטריארך" אילי, לא חסרות התנגשויות. בעיקר בין גידול הבקר ושאיבת הנפט. או במילים אחרות בין איכות החיים לכסף, המון כסף. שעל פי הספר הזה לא ממש תורם לשלווה. ובטח לא תורם לאהבה.

לפני שנה•
★★★★★
•בת-יה

ביקורות נוספות על "מר בוטן"

מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

בליל הסדר העלינו את השאלה הבאה: אם במקום ארבעה בנים היו ארבעה ספרים, אז איזה ספר היה מתאים לכל תפקיד? נניח "האסופית" או "פוליאנה" הן בלי ספק בתפקיד התם. יש כל מיני ספרים שממלאים בטבעיות את תפקיד "החכם", למשל "קדמת עדן". אבל איזה ספר הוא הרשע? שאלה לא ברורה. מה כבר יכול להיות בספר שהופך אותו להיות רשע?

הדור שלנו הוא תוסס ותזזיתי. מידע זורם במהירות לאנשים, ואנשים עוברים במהירות על פני מדע, ולמי יש זמן וסבלנות לקרוא עד הסוף ולהתעמק במשהו בודד? הומצאו לכך גם ראשי תיבות הולמים, "אמ;לק" שהם הגירסה העברית ל"tl;dr" היינו "ארוך מדי, לא קראתי" ומזמינים תקציר בן שורה או שתיים של המאמר או של הכתבה או של הספר.

ובכן, קבלו אמ;לק לספר הזה, וזו אזהרת קלקלנים חריפה. כל גבר נשוי, אומר אדם רוס, הוא רוצח בפונטציה. לא כלפי כל אדם שהוא, אלא רוצח-אשתו בפוטנציה. אם זו לא הגדרה לספר רשע, אני לא יודעת מה יכול יותר להתאים.

את המסר הזה מעביר רוס דרך שלושה סיפורים שונים שמתערבבים זה בזה. דייוד פפין מואשם ברצח אשתו אליס. שני הבלשים שחוקרים את נסיבות המוות שלה נמצאים גם הן במסכת סבוכה, כל אחד מול אשתו. הסיפור כתוב בצורה מתעתעת בכוונה. ואם לא שמנו לב לצורה המתעתעת שבה הוא נכתב, הוסיפה ההוצאה ציור של אשר על הכריכה הפנימית, שבה אנשים שחורים ולבנים משתרגים זה בזה ברצועת מביוס שבה האחד הופך בהדרגה לרקע של האחר. ואם גם זה לא מספיק, הרי שבספר משתלב גם רוצח שכיר ששמו, איך לא, מביוס. רוס מנסה להגיד בדרכו הפתלתלה ומלאת הסמלים שכל אדם הוא טבעת מביוס, שבה הצד הנכון של רצועת נייר מסובב ומתחבר לצד הלא נכון, וכך הם הופכים להיות צד אחד ללא הפרדה. מעין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, אבל בדר מפחידה יותר משום שזה לא שיקוי או קסם שבהם אדם מעביר את עצמו, אלא שתי פנים שקיימות בטבעיות אצל אותו אדם, וברוע שרק מנסה להגיח אל פני השטח.

לא שואלים אותי, אבל בעיני זה ספר חולני.

לפני 10 שנים•נצחיה
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

אחד הספרים הגרועים שקראתי בשנה האחרונה.
מפתיע המשפט המופיע על כריכת הספר מפי סטיבן קינג (לא שהוא הסופר האהוד עלי, אך בכל זאת ציפיתי ממנו ליותר).
"הספר המרתק ביותר על הצד האפל של הנישואים?" - הספר אכן אפל ותפל!
עלילה לא ברורה, קפיצות בין זמנים וסיפורים. דמויות הזויות, שטוחות ולא מובנות, מעוררות אנטי.
הצד האפל של הנישואים? - לא צד ולא נישואים, אלא דברים הזויים, חולניים מפי מישהו שחושב שהוא סופר.
ספר מיותר וממש לא מומלץ משום בחינה. לזה יקרא - בזבוז זמן!!!

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

אני אוהבת כשהמתרגמים באים לקראתנו. כמו למשל המתרגמת של הספר הזה, שחשה צורך לספר לנו שסרטים של היצ'קוק מהווים מוטיב חוזר בספר. מאוד אדיב מצדה, במיוחד בשביל אלה מבין הקוראים שלא יכולים לזהות מוטיב גם אם הוא חוזר ומתפרש על עשרים עמודים בצורה של שיעור מתמשך ומייגע על סרטיו של היצ'קוק. קצת חבל, כי היופי האמיתי במוטיבים גלום בהסתתרות שלהם. מוטיב חוזר צריך להתפזר כמו אבנים שבצד הדרך, לא להתנוסס כמו שלטי חוצות מעל הכביש.
חוץ מהחלק הזה שצרם לי (ושיעמם אותי למוות כמעט. עשרים. עמודים. על. שיעור. אחד.) אפשר לסכם שהספר הזה כתוב בצורה גאונית.
אלמנטים גאוניים: 1. התייחסות עצמית. 2. ספר בתוך ספר. 3. שילוב של 1 ו2.
כל אחד מהאלמנטים הוא חכם וקשה בפני עצמו, בייחוד לספר ראשון, אבל אין ספק שמספר 3 הוא החלק הגאוני ביותר והקשה ביותר לכתיבה.
למה אני מתכוונת? קצת קשה להסביר, אני אקדיש לזה משפט אחד: הגיבור של הספר "מר בוטן" הוא זה שכותב את הספר "מר בוטן".
(ואז היקום קרס אל תוך עצמו.)
העיצוב הזה של הספר הוא גאוני, גאוני, גאוני, מרשים ביותר בשביל ספר ראשון ובלי ספק יחיד במינו מבין כל הספרים שהיה לי הכבוד (או הבושה) לקרוא. זה הזכיר לי ציור שראיתי פעם- שתי ידיים שמציירות אחת את השנייה. זה ציור של אשר, שהוא- איזה צירוף מקרים- עוד מוטיב כאן. אני אומרת את זה בשביל הקוראים שלא יכולים לזהות מוטיב גם אם הוא חוזר בצורת ציור של אשר שמתפרש על שני העמודים הראשונים בספר.
וכאן אנחנו מגיעים לחלק המטריד והחולני. חיפשתי עוד מילות תואר מתאימות: מרתיע, דוחה, מעורר חלחלה, מצמרר, מעלה קבס, מבעית, מזוויע, גורם-לנו-להתקשר-לשירותי-הרווחה וכולי.
הציור של אשר אשר מודפס בתחילת הספר (חחח קלטתם?) מתאר איש לבן ושדון שחור המרוצפים אחד בתוך השני, יוצאים החוצה והולכים במעגל מביוס (שהוא עוד מוטיב וגם הוא חוזר) עד שהם נפגשים ולוחצים ידיים. בלי להיות גזענית (למרות שזאת בעצם אמירה מאוד גזענית אבל לא אני המצאתי אותה אז אני בסדר), הלבן מייצג את הטהור, הטוב והנעלה בעוד שהשחור הוא הטמא, הרע והפחות. יש בנו רוע, אומר אשר, ואנחנו יכולים לנסות להסתיר אותו כמה שנרצה אך בסופו של יום הוא טבוע בנו. האיש הלבן והשדון השחור משולבים ביחד לעולם. ולכן, מרחיב אדם רוס, כל בן אדם בעצם רוצה לרצוח את אשתו.
החלק המפחיד ביותר הוא מה שכתוב בצד הכריכה. מסתבר שהאיש הזה נשוי. האם סופר יכול להיות ממש מנותק מתפיסת העולם אותה הוא מתאר בספרו? לדעתי ממש לא. גם אם כן, מדובר בסופר שנתן לגיבור שלו לכתוב את הספר שלו עצמו, מה שמטשטש את ההבדלים בינהם עד חוסר יכולת להבדיל מי מבינהם הוא הפסיכופט (כנראה ששניהם). ובכל מקרה, בן אדם שמסוגלת לעלות על דעתו משפט כמו "ואולי זה ההבדל הדק הזה שיש בנישואים, בין אהבה לאלימות" ראוי לטיפול צמוד עם פסיכיאטר. מיותר לציין שלעולם לא הייתי מקבלת אדם כזה כבעל. לא מיותר להוסיף שלא הייתי מקבלת אותו גם בתור שכן של בן דוד של אמא שלי. בהחלט לא בתור סופר של ספרים שאני אמליץ עליהם. הנה באה האנטי-המלצה: אל תקראו את הספר הזה. הוא מטריד וחולני וכולי.

(מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר מוטיב חוזר)

המוטיב החוזר בביקורת הזאת הוא המוטיב החוזר, ואני אומרת את זה לטובת הקוראים שלא יכולים לזהות מוטיב חוזר גם כאשר הוא נושא תגית 'מוטיב חוזר'.

לפני 10 שנים•מרים
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

רק הדבר הכי דוחה ומעוות שקראתי בחיים שלי. אחרי 70 עמודים כל כך כעסתי שלא יכולתי להביא את עצמי להמשיך יותר. פשוט מביך שנתנו לספר הזה לצאת לאור בכלל ומביך שהגעתי למצב שאני עוצרת ספר כי בא לי לזרוק אותו מהחלון.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•PenguinSan
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

מקריאת הכתוב בעטיפה האחורית מצטייר שמדובר בספר מתח, אני אוהבת ספרי מתח טובים, אז התחלתי לקרוא.

חיש מהר התברר , כפי שקורה לפעמים, שהמתח אינו אלא מעטפת חיצונית, ושעיקרו של הספר, הם חיי הנישואין.

שלושה "גיבורים" יש בספר - נאשם אחד ושני בלשים. לכל אחד מהם יש, או היתה, אישה, ולכל אחת מהנשים האלה קורה משהו בתוך מסגרת חיי הנישואין. וה"משהו" הזה הוא המניע את הגברים לפעול ולנוע בדרך מסוימת.

הספר כתוב ,כמעט כולו, מזוית הראיה הגברית שהיא, איזה פלא, מליאת חששות, תהיות, אהבה, כעס ובעיקר הרבה אי הבנה.

הגברים פשוט לא מבינים את הנשים. בלי שום פסיכולוגיה, עובדה פשוטה וכואבת.

אני מוכרחה להודות שפה ושם גם אני לא הבנתי אותן... כלומר אולי כן הבנתי אבל לא הסכמתי עם דרך ההתמודדות שבחרו.

אינני רוצה לחשוף יותר מדי, רק זאת אומר - קראתי כבר לא מעט ספרים בחיי. מסוגים שונים. בספר כזה לא נתקלים לעיתים תכופות.
לא רק הנושא, גם אופן וסגנון הכתיבה. זהו ספר לא פשוט עם הרבה מילים, אבל הוא שווה כל רגע שמקדישים לו.
בהתחשב בכך שלסופר זהו ספר ראשון - ציון 100.
כדאי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•טל
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

מזעזע. באמת. אני זוכרת שקראתי אותו ופחדתי.
בגלל שהעלילה לא הייתה מעניינת במיוחד אני לא ממש זוכרת מה קראתי, אבל הטעם שנשאר לי מהספר הזה הוא מר.
מבחינתי הוא קיבל ציון גבוהה אך ורק משום שהצליח לזעזע אותי ואני לא זוכרת למה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Noga
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

ספר מורכב על חיים זוגיים, תלות בין בני הזוג ואובדן.
לכאורה , מדובר כאן בארבעה זוגות:
משפחת פפין, דויד ואליס אליס נרצחת והבעל חשוד ( ראה את הזוג הרביעי).
הבלש האסטרול ואישתו.
הבלש שפרד שהורשע וזוכה מאשמת רצח אישתו.
והזוג הרביעי מופיע בספר שכותב דיויד. זוג זה הוא בבואה של משפחת פיין.
לא אלאה אותכם בסיפור כי הוא כתוב בצורה "אומנותית". קפיצה בין זוג לזוג, בין סיפור לסיפור, עם הרבה משותף ביניהם וגם דברים שמפרידים.
הבלש שפרד מאשים ברצח את דיוויד כי הוא מסיק מהמקרה הפרטי שלו.
מסובך? נכון.
זה אינו ספר בלשי, מאידך, הוא אינו ווירג'יניה וולף כפי שכתוב בכריכה הקדמית.
הספר חולה במחלה "תפשת מרובה לא תפשת", יותר מדי דמויות, שברי עלילות, קפיצות במרחב ובזמן שלא לצורך.
וירג'יניה וולף ממוקד בזוג אחד ובמיוחד בפריזמה של האישה. זה עוצמתו. הוא גם בישר את הדור שדורש שיוויון זכויות וזכות ביטוי שווה ביחסים המישפחתיים.
לכן, בואו נתמקד בספר זה בפני עצמו.
הזוגות המוצגות בספר נמצאות בתלות הדדית.
מענין כי הנשים מביעות זאת בתנודות קיצוניות, מישקל (אנורקסיה ובולימיה חליפות), מצבי רוח (דיכאון קיצוני מול שלווה ורוגע) וכו.
הגברים מוצגים כמייחלים לחסד נשי. לאותו חיוך , תשומת לב,ואולי גם הסכמה לסקס שניתן במשורה.
הבגידות שלהם "מובנות" לאור מצבם.
הגברים בספר חזרו לתקופת הציידים לקטים. הם יוצאים לעבודה, והם מביאים הצעות לפתרונות המצב: נסיעה לחו"ל,הזמנה של חברים לברביקיו ועוד ועוד.
האישה יכולה לאשר, בשמחה או באי רצון את היוזמות הללו. מובן שיש לה גם זכות דחיה.
היא גם נמצאת בתחרות עם הבעל שמתבטאת בתחרות נפשית ולעיתים פיסית , כמו להעמיד את הבעל על עובדה שהם יוצאים לטרייל ( מסלול נוף מיוחד) בהוואי, למרות משקלה העודף ואי כשירותה לעשות אותו.תוך כדי זה להאשים אותו בכל התקלות הקורות שם.
כפי שאתם רואים העוצמה של הספר היא בחומרים שהוא מורכב מהם.
לצערי, הוא נכתב בצורה שאינה תורמת להעברת המסר.
יותר מדי דמויות, גם דמויות ראי ( זוג חי וזוג בספר), ועוד כמה דברים ששוה לחוות אותם בקריאה.
הנושא חשוב. והספר במאמץ מסויים, קריא.
אני מבקש להצביע על שני מקומות מיוחדים בספר שרק בגללם כדאי לקוראו:
יש קטע המתאר את השביל( טרייל), פארק קייאה בהוואי, יפה מרתק ומזמין ביקור, גם העלילה והדינמיקה בין בני הזוג שם כתובה יפה.
( ע 168-175).
עמודים 219-2200, מציג פיתרון אפשרי לילד צורח באמצע סופר.
מרלין מתרחקת מהילד הבוכה, אחד העובדים מביא את הילד אליה,הוא שואל אותה : "זה הילד שלך?" והיא עונה," אני לא בטוחה" וכו וכו עד שהילד לומד לשתוק.
הקטע מציג גם את השיקולים הפנימיים של מרלין להתנהגותה, היא אינה רוצה שיהיה כמו אביו, והילדה שבה קופצת החוצה באותו רגע.
הערה : לא לנסות זאת בשום פנים ואופן על הילדים שלכם, כי זה גובל במופרעות ושימוש של הילד במלחמה פנימית של מהאם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
מר בוטן

מר בוטן

אדם רוס

הספר מאוד מעניין מבחינת חיבור העלילות הקפיצות בזמן ובדמיון, הסופר מיומן והקריאה מרתקת בייחוד עקב סגנון הכתיבה.
העלילה עצמה קצת מביכה, בתור גבר גרוש היה לי חבל על הגברים שמתרפסים כלפי שיגעונות נשותיהן ואף מאבדים את עולמם המקצועי והחברתי בניסיון נואש לשקם את הנישואים. הסופר מנסה להביא את הקורא להזדהות עם גיבוריו אך כאמור התוצאה מביכה כמו גם השימוש המוגזם בסצנות מיטה. למרות האמור קראתי את הספר ברצף ואין ספק שהסוף המפוצל וההכנה אליו הם מלכת מחשבת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חיית טוטם