ביקורת ספרותית על מר בוטן מאת אדם רוס
ספר בסדר

---

ספר מורכב על חיים זוגיים, תלות בין בני הזוג ואובדן.
לכאורה , מדובר כאן בארבעה זוגות:
משפחת פפין, דויד ואליס אליס נרצחת והבעל חשוד ( ראה את הזוג הרביעי).
הבלש האסטרול ואישתו.
הבלש שפרד שהורשע וזוכה מאשמת רצח אישתו.
והזוג הרביעי מופיע בספר שכותב דיויד. זוג זה הוא בבואה של משפחת פיין.
לא אלאה אותכם בסיפור כי הוא כתוב בצורה "אומנותית". קפיצה בין זוג לזוג, בין סיפור לסיפור, עם הרבה משותף ביניהם וגם דברים שמפרידים.
הבלש שפרד מאשים ברצח את דיוויד כי הוא מסיק מהמקרה הפרטי שלו.
מסובך? נכון.
זה אינו ספר בלשי, מאידך, הוא אינו ווירג'יניה וולף כפי שכתוב בכריכה הקדמית.
הספר חולה במחלה "תפשת מרובה לא תפשת", יותר מדי דמויות, שברי עלילות, קפיצות במרחב ובזמן שלא לצורך.
וירג'יניה וולף ממוקד בזוג אחד ובמיוחד בפריזמה של האישה. זה עוצמתו. הוא גם בישר את הדור שדורש שיוויון זכויות וזכות ביטוי שווה ביחסים המישפחתיים.
לכן, בואו נתמקד בספר זה בפני עצמו.
הזוגות המוצגות בספר נמצאות בתלות הדדית.
מענין כי הנשים מביעות זאת בתנודות קיצוניות, מישקל (אנורקסיה ובולימיה חליפות), מצבי רוח (דיכאון קיצוני מול שלווה ורוגע) וכו.
הגברים מוצגים כמייחלים לחסד נשי. לאותו חיוך , תשומת לב,ואולי גם הסכמה לסקס שניתן במשורה.
הבגידות שלהם "מובנות" לאור מצבם.
הגברים בספר חזרו לתקופת הציידים לקטים. הם יוצאים לעבודה, והם מביאים הצעות לפתרונות המצב: נסיעה לחו"ל,הזמנה של חברים לברביקיו ועוד ועוד.
האישה יכולה לאשר, בשמחה או באי רצון את היוזמות הללו. מובן שיש לה גם זכות דחיה.
היא גם נמצאת בתחרות עם הבעל שמתבטאת בתחרות נפשית ולעיתים פיסית , כמו להעמיד את הבעל על עובדה שהם יוצאים לטרייל ( מסלול נוף מיוחד) בהוואי, למרות משקלה העודף ואי כשירותה לעשות אותו.תוך כדי זה להאשים אותו בכל התקלות הקורות שם.
כפי שאתם רואים העוצמה של הספר היא בחומרים שהוא מורכב מהם.
לצערי, הוא נכתב בצורה שאינה תורמת להעברת המסר.
יותר מדי דמויות, גם דמויות ראי ( זוג חי וזוג בספר), ועוד כמה דברים ששוה לחוות אותם בקריאה.
הנושא חשוב. והספר במאמץ מסויים, קריא.
אני מבקש להצביע על שני מקומות מיוחדים בספר שרק בגללם כדאי לקוראו:
יש קטע המתאר את השביל( טרייל), פארק קייאה בהוואי, יפה מרתק ומזמין ביקור, גם העלילה והדינמיקה בין בני הזוג שם כתובה יפה.
( ע 168-175).
עמודים 219-2200, מציג פיתרון אפשרי לילד צורח באמצע סופר.
מרלין מתרחקת מהילד הבוכה, אחד העובדים מביא את הילד אליה,הוא שואל אותה : "זה הילד שלך?" והיא עונה," אני לא בטוחה" וכו וכו עד שהילד לומד לשתוק.
הקטע מציג גם את השיקולים הפנימיים של מרלין להתנהגותה, היא אינה רוצה שיהיה כמו אביו, והילדה שבה קופצת החוצה באותו רגע.
הערה : לא לנסות זאת בשום פנים ואופן על הילדים שלכם, כי זה גובל במופרעות ושימוש של הילד במלחמה פנימית של מהאם.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מר בוטן