לא מקורי במיוחד, אני יודעת, להעלות ביקורות על הארי ב31 ליוני, אבל הייתי חייבת. בשנה שעברה בתאריך הזה לא הייתי פעילה כאן, לפני שנתיים בתאריך הזה – פחות או יותר כמה ימים – סיימתי בפעם הראשונה את כל הסדרה ולא ידעתי מה בדיוק עושים עכשיו. כלומר, מה היה לי בחיים לפני שהכרתי את הארי? ועכשיו, אחרי שסיימתי ונסגרו כל הקצוות – איך אעזוב את הוגוורטס? באוטונוס? ברכבת האקספרס? אבקת הפלו נגמרה לי, ואני לא טובה בהתעתקות, אתם יודעים. פעמיים גוזררתי. (אל תטרחו להיות מעצבנים כמו הרמיוני ולהזכיר לי שאי אפשר להתעתק אל או מתוך הוגוורטס. אחרי השער אפשר להתעתק.)

- - - - - - - - - -

על הארי שמעתי מזמן, בערך כשהוא הפך ללהיט. הייתי באמצע שנות היסודי שלי, נדמה לי, ולבן דוד שלי התחילה להתהוות הסדרה על המדף. פתחתי פעם את "הנסיך חצוי הדם" ואת "מסדר עוף החול" וקראתי קצת, אבל משום מה לא הבנתי על מה כל המהומה. מה זה בכלל עוף חול? ואיך זה יכול להיות חצוי דם? סגרתי, החזרתי למדף, ולא התקרבתי למדפים שלו בספריה. פשוט מתוך חוסר עניין. מסביבי יהום הסער אודותיו, ואני כרגיל מתעלמת.

מכאן והלאה מפגשיי עם הארי היו אקראיים: פוסטר ענק בכל חנויות הספרים בימים שבו יצא הכרך האחרון, וחדר של בת עשרים, אחות של חברתי, מקושט כולו בדמויות מהסדרה. אז כבר חשדתי שאנשים יצאו מדעתם. באמת, בת עשרים שממלאת את המיטה שלה במדבקות ענק של ילד מכוער רכוב על מטאטא? העולם משתגע.

- - - - - - - - - -

וביום אחד גשום של סוף החורף לא היו לי ספרים לקרוא בספריה. (אם אני זקוקה לשימוח עצמי זה קורה בספריה שבה משאילים שני ספרים הביתה ועוד אחד שלא משאילים, רק יושבים למעלה בספות שעתיים-שלוש וקוראים. זאת בהנחה שהספות ריקות מאנשים חסרי מצפון שיושבים שם כאילו שהספריה שייכת לאבא שלהם, בעוד שהיא של אבא שלי בעצם.)
איפה הייתי? אה, בשימוח העצמי. זהו, שהבעיה היא שאני זקוקה לשימוח לעיתים קרובות מידי. נגיד אחת לשבוע. אם ביום שני עדיין אין לי ספר לשבת – אני מתחילה להיות בלחץ. אז עשיתי לי הרגל ללכת לספריה בימי ראשון, שיהיה לי, מה שנקרא, פת בסלו. או ספר בסלו, מה שתרצו.

באותו יום גשום הספות היו ריקות, אבל אני לא מצאתי סתם ספר לרפרוף. הכל כבר קראתי והייתי עצבנית. מתוך ייאוש לקחתי את הארי 2 מהמדף, (את 1 קראתי אי פעם והוא היה די משמים. גם היום לדעתי הוא פחות טוב מהאחרים) התיישבתי בצד והתחלתי לקרוא. קראתי יותר מחצי, והספרנית באה לגרש אותי משם. הלכתי הביתה מוטרדת. אשכרה נשארתי במתח. לא זכור לי דבר כזה בערך מאז שסיימתי כיתה ב'. (עד אז פחות או יותר כל ספר עלוב היה מכניס אותי למתח בל יתואר)
למחרת הלכתי שוב לספריה באיזה תירוץ משומש במצב טוב (התביישתי להודות שבגילי המתקדם אני קוראת הארי פוטר) סיימתי את קריאת "חדר הסודות.", הבנתי שאין במה להתבייש, והשאלתי את "האסיר מאזקאבאן."
וכל השאר הסטוריה.

זה הסיפור שלי. ואני מניחה שהוא קצת שונה מהדרך הקלאסית שבה רוב האנושות הכירה את הארי – כי רוב בני גילי קראו אותו בין כיתה א' לג', מקסימום. ורק אני, נונקונפורמיסטית שכמותי, סירבתי להצטרף לשיגעון.

- - - - - - - - - -

הארי פוטר עבורי הוא הרבה יותר אלגוריה מאשר פנטזיה. הוא הסיפור בו אני, ונדמה לי שגם כל אחד אחר, עשוי למצוא בו את עצמו בקלות רבה.
אתם יודעים מה הבעיה עם ביקורות על הארי? שכולנו משוחדים. לגמריי כולנו. עוד לא הכרתי אף אדם שקרא את הארי מתחילה ועד סוף בלי לחץ פיזי מתון או שימוש באיומים, סגר ואמר: מה החרטא הזאת?
זאת לא המלצה. לחלוטין לא. כולכם כבר קראתם את הארי (חוץ משונרא, אני חושבת. ומנועה חברה שלי שלא מוכנה בשום אופן לקרוא אותו. או יותר נכון, תקרא אותו רק אם אני לא אדבר איתה עליו במשך שנה.)
זאת פשוט דרך לחגוג מסיבת יום הולדת לסופרת המקסימה שנוצרה אי פעם. אנשים מקסימים יוצרים עולמות קסומים.

- - - - - - - - - -

בא לכם להצטרף לסקר קצר? פרסמתי אותו פעם בקבוצות, אבל בא לי שוב.
אם היתה לכם אפשרות לקחת לעולם המוגלגים חפץ אחד או מושג אחד מהוגוורטס – במה הייתם בוחרים? צרפו נימוק, אם יש לכם אחד.
(אל תתחכמו ותגידו לי "אני אקח את הוגוורטס." מושג אחד: קווידיץ'. הגיגית. קס''ם. דברים כאלה.)

יום הולדת שמח, הארי :)

- - - - - - - - - -

עדכון / שעתיים אחרי כתיבת הביקורת התברר שטעיתי.
הארי נולד ב31 ליולי. בעוד חודש בדיוק.
טעות שלי, תתעלמו, ותחשבו שהיום השלושים ואחת ביולי. שיהיה.

הארי פוטר ממשיך להטריד אותי.
איך זה שגיבור של סדרה לא עושה כלום והוא עדיין גיבור?
הכל קורה לו כמעט מעצמו
הוא כמעט לא בוחר שום דבר.
ילד נזלת עם חברים חנונים מתלהבים (מין שילוב מוזר כזה), שהוא באמת מכמיר לב מפעם לפעם, ויש בו מתיקות, ויש לו גם צלקת על המצח, אז זה עושה לו אלמנט גבורה כזה.
אבל גיבור צריך לבחור בעצמו בחירות הרואיות. להתאמץ מעבר לעצמו, והארי פוטר כמעט לא עושה את זה.
וואלה, זה עלבון שמכל גיבורי הספרים בעולם, שקרעו את התחת והעלו על עצמם, דווקא הארי צבר כל כך הרבה פופולריות שלא לומר הערצה עיוורת חסרת גבולות ומעצורים.

ספר מצויין ומרתק. מפתיע ואי אפשר להפסיק לקרוא

בסידרה הנפלאה על קורותיו של הארי פוטר. קראתי את הספרים בזמן אמת וזו היתה חוויה מופלאה! רולינג כותבת נהדר כל כך שמרגישים חלק מעולם הקוסמים, לכל אורך הספר. ספר נהדר, שנון, חכם, מצחיק, עצוב ומסחרר. והכי כיף -שיש עוד 6 ספרים נוספים בסדרה לקרוא אחריו!חוזרת וקוראת אותם שוב שוב תמיד מצליחה להישאב מחדש אל תוך העולם המופלא הזה, שרולינג יצרה.

הארי פוטר בן ה-12 חוזר לשנת הלימודים השנייה שלו בהוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות, לא לפני שמגיע לחדרו גמדון בשם דובי ומזהיר אותו לא להגיע לבית הספר, כי אם יחזור - יקרה אסון.
מכאן, רולינג מגישה לנו ספר מתח-פנטזיה מרתק שכולו מסתורין אחד גדול.

הארי מחליט לחזור להוגוורטס למרות הסכנות הטמונות בכך, כמובן מאחר שאינו מסוגל לסבול את הדרסלים האיומים - הדודים איתם גר.
אנו מבינים שהספר מיוחד עוד בתחילתו, כאשר רולינג מציגה לנו את כישרונה המופלא והדמיון הפורה כבר בדרך ההגעה של הארי לבית הספר - במכונית מעופפת, ועוד כמה פרטים מפתיעים.
הכתיבה שנונה, מה שכביכול מציג את הספר לילדים ונוער, אולם גם מבוגרים כמובן יכולים להנות ולאהוב את הספר לא פחות.

הספר מתחיל להיות רציני יותר כאשר חתולה, רוח רפאים ותלמיד נמצאים מאובנים בלי שום סימן למי שעשה את זה - חוץ משיטפון מחדר השירותים הישן והמקולקל, וכתובת משונה שנכתבה בדם על הקיר.
הארי וחבריו הטובים רון והרמיוני לא מסוגלים להניח לדבר, והם מתעקשים לפתור את התעלומה לפני שיקרו מקרים נוספים. אחד מהאלמנטים הקטנים שיוצרים מתח בספר הוא מירוץ נגד הזמן - אנחנו רוצים שחברינו ימצאו את הפושע לפני שאנשים נוספים יתאבנו. עדיין הספר בעיקרו הוא מסתורין.

לדעתי הגאונות שבכתיבה של הספר (ובעוד כמה ספרי הארי פוטר) היא שרולינג מצליחה לשתול לנו רמזים במהלך הספר מבלי שאנחנו שמים לב, ורק בסוף הכל מתחבר לנו בראש.
אהבתי את הספר בעיקר בגלל פרקים מסוימים, למשל הקטעים עם היומן הסודי, העכבישים והנחש, שזכורים לי במיוחד. סיימתי לקרוא את הספר בפעם השלישית (כי קודם קראתי את זה בגיל שלא זכרתי לגמרי), ואני מניח שעוד אקרא אותו שוב בעתיד.

הכתיבה קולחת ובסוף כל פרק מיד רציתי להתחיל את הפרק הבא, העלילה שמרה על קצב מותח לאורך כל הספר, ומהספר הזה כבר מתחילים להבין איך הסיפור של הארי פוטר הופך מורכב יותר, וזהו ספר חשוב להבנת קטעים מסוימים בהמשך הסדרה.

כל קורא יכול לאהוב את הספר כי אין בו משהו שלא מתאים לקהל יעד מסוים. אני חושב שגם מי שלא אהב את הספר הראשון, עדיין יכול לאהוב את הספר השני אם יקרא מבלי לדעת את הסוף (זאת דעתי, ואני אציין שיש קוראים שאהבו יותר את הראשון).
סתם אם מישהו רוצה לדעת - אפשר לקרוא את הספר השני מבלי לקרוא את הראשון, פשוט לאף אחד לא צריכה להיות סיבה לעשות את זה. אם כבר מתחילים לקרוא הארי פוטר, ברור שעדיף מהראשון.
בקשר לסרט: הסרט מצוין ונאמן לספר ככל האפשר; כמעט ואין קטעים שהיו בספר ולא היו בסרט או להפך. הספר הוא הכי קצר בסדרת הספרים (חוץ מהראשון שקצר יותר), והסרט שמבוסס על ספר זה הוא הכי ארוך בסדרת הסרטים. 340 עמודים שעובדו לשעתיים וחצי בצורה מיטבית.

בדיעבד זו מילה מיותרת לדעתי.
כל מה תאמרו לגבי הספר -כדאי שתדעו שדעתי משוחדת. אם עדיין אין ביטוי כזה, עכשיו יש. כשמסתכלים לאחור, הספר השני בסדרה בהחלט לא היה הספר הטוב ביותר. כיצדשהו, הארי פוטר וחדר הסודות הפך להיות ההארי פוטר הכי טוב מכולם אל תשאלו אותי איך, כי אני אחשוב על זה כחצי דקה, אגיע למבוי סתום ופשוט אזרוק עליכם את שר הטבעות (3 ב-1. ידעתי שלסחוב את פרודו ממקום למקום ישתלם לי מתישהו. שמן (פרודו, שאני לא סובלת. ואם על זה תשאלו למה אני פשוט אזרוק עליכם את אלגברה חלק ג' והנדסה חלק ב' של בני גורן)אני שונאת סוגריים בתוך סוגריים, כי כשסוגרים את הסוגריים בו זמנית זה נראה כמו טעות בהקלדה. אז אני מקלידה את מילים אלו ממש כדי לפתור את הבעיה. אלגנטי זהו שמי השני. שמי השלישי והרביעי הם אני? לא!!) אז מה למדנו ילדים יקרים (בבלגיה יש שף שתמיד שואל את זה בטלוויזיה)
1) הארי פוטר וחדר הסודות הוא הספר הטוב ביותר בסדרה, אף על פי שבדיעבד (כבר אמרתי שזו מילה מיותרת?) הוא נמצא במאבק בלתי פוסק עם הרביעי על התואר, הארי פוטר הכי טוב"
2) שלא מעצבנים אותי, או שאזרוק עליכם משהו
3) וזהו, אבל שלוש זה מספר טיפולוגי
4) שאני שונאת מספרים טיפולוגיים. ודרדסים. ובצל. ולפ-טופים שגורמים לאנשים אחרים לחשוב שאני עילגת, או אף גרוע מכך- כותבת בשגיעוט חטיוו
********************************עלול להכיל קלקלנים שהוסוו בתחכום על-ידי****************************************
כל החלק הקודם היווה הקדמה חביבה אך בלתי נחוצה לדעתי (לא שלדעתי ההקדמה הייתה בלתי נחוצה, אלא שעכשיו תבוא דעתי, וזו הייתה ההקדמה הבלתי נחוצה לה) על הספר הנ"ל, שאם איני טועה רובכם ככולכם קראתם (לא קראת? התביישי לך. לפינה. כן, זו עם העכביש. לא אכפת לי שאת מפחדת מעכבישים כמו רון. היי, ידעת שרון פוחד מעכבישים! בכל זאת קראת את הספר! צאי מהפינה). אם לא קראתם, אני ממליצה לכם לקרוא, כי זה ספר מצוין. אלא אם כן אתם כמוני, ואוהבים לדעת את הסוף (כזו אני- רמאית עם עקרונות)
אז בספר הארי חוגג יום-הולדת 12, וכולם שוכחים אותו (מה שקורה לי בשלוש השנים האחרונות),
והוא רואה משהו שאיש לא רואה (כמוני. רק שאצלי אלה דרכים פשוטות יותר להוכחות בגאומטריה ואצל הארי זה משהו מגניב)
והוא פוגש חברים חדשים, כולל יומן שעונה לו (פעם גרמתי למחשבון שלי לענות לי. צריך לקצץ משיעורי המתמטיקה רבע שעה שבועית לפחות)
ושגמד מכוער מפיל אותו, ושר לו שיר מביך (קרה גם לי, רק שאני הייתי הגמד. איך ניחשת?)
והוא חוזר הביתה, לעוד חופש של כיף עם החזיר עם הפאה!
כאן הבלגית המעופפת, כתבתכם מהשטח ב"הארי פוטר וחדר הסודות"
(הערה קטנה: בכמעט רשמתי אבן הסודות, ואז אמרתי לעצמי :" לא (הכניסו כאן שם שמתאים ללונה לאבגוד), זה בכלל חדר החכמים!")
ואו, זו הייתה ביקורת מוזרה. ובעצם היא הייתה יותר חוות דעת. אז מהו מוסר ההשכל, ילדים?
"לא לעצבן אותך?"
"שלעוף זה כיף?"
לא, חבורת מוגלגים (שאני למרבה הצער אחת מהם). לעולם אל תסמכו על דבר שיודע לחשוב ואינך יודע היכן הוא מחזיק את המוח שלו (המבין יבין, הלא מבין שישאל אותי, הזה שאני מחרימה כי הוא לא הבין, שפשוט ישאל שוב)

טוב, זאת היא הביקורת הראשונה שלי על סדרת ספרי הארי פוטר.
התחלתי לקרוא את הסדרה אחרי לחץ עצום מצד חברתי הטובה, שהייתה בטוחה באלף האחוזים שאני אפול בקסמי הסיפור ואשבה בין דפיו. למשך חודשים היא לא הרפתה ממני ולא נתנה לי מנוח עד שאני אקרא לפחות את הספר הראשון.
לבסוף קראתי, ועכשיו אני כבר בספר השלישי..
החלטתי לכתוב ביקורת על הספר השני ולא הראשון כי הסיפור שלו עדיין זכור לי היטב, פחות מהראשון. אהבתי אותו מאוד, בעיקר את החלקים בהם הרמיוני הייתה שוברת את הכללים (עדיין זה לא נשמע לי הגיוני משום מה..) וכבר הגעתי למסקנה שאין עוד דמות כמו דמבלדור. דמבלדור היא דמות שתשאר לנצח מקורית בדרכה שלה, ותמיד תמשיך להפתיע אותי עם המסתורין שבה.
כתיבתה של הסופרת ג'יי. קיי. רולינג פשוט יוצאת מן הכלל ולפי חברתי, זה לא במקרה : לרולינג היו חיים קשים מאוד, עם המוות של אימה והדיכאון שבו שהתה. ההשפעה של החיים של רולינג על הכתיבה שלה פשוט מתאימים כמו חלקי פאזל אחד לשני ויוצרים סדרה מעולה, שלא מרחמת על דמויות ותמיד מתעללת בהם בדרכים שהקוראים משתוקקים להם.
לסיום הביקורת הארוכה זאת- סדרה מיוחדת במינה, שאני בטוחה שכבר כל אחד ואחת יודע ששווה לקרוא אותה ולהשקיע עליה מעט מזמנכם.

בדרך כלל אני כותבת ביקורות ארוכות, אבל על הארי פוטר אין הרבה מה לכתוב. שתי מילים מסכמות את הכל:
ספר מדהים.
מי שרוצה לקרוא - שיהנה. ומי שלא - סתם מפסיד.
הארי פוטר זאת הפנטזיה בהתגלמותה, סדרת מופת מצויינת שמכוונת לקהל גילאים רחב. מומלץ

מאז שהייתי קטנה יש לי בעיה לשינויים שמתרחשים בסביבה....
לא חשוב אם הם גדולים....או קטנים.....
מה שחשוב הוא שהדבר לא יחזור לקדמותו...

כשהייתי קטנה חשבתי ששינוי קטן יכול להרוס אותי....


אני טעיתי

~~~~~~~~
כשהגעתי לכיתה ז' ( בערך לפני שלוש שנים) כל כך פחדתי שלא יכולתי להפסיק לרעוד.
זה היה שונה מכל מה שהכרתי, וכל מי ששאלתי אותו על זה אמר שזה באמת לא דומה לבית הספר שלי לשעבר.

היו לי הרבה פחדים, והרבה חששות שאני לא יסתדר עם המורים או שאני יכשל במקצועות...... טעיתי בהכל.

חברות שלי עזרו לי בהכל, הן ראו שקשה לי והיו סביבי כל הזמן כדי לעזור לי,

אם זו בעיה בשיעורי הבית, הם ילמדו אותי
אם זו בעיה עם המורה, הם ינסו להסביר למורה שאני ממש רגישה ושתנסה להיות פחות אגרסיבית כלפיי.

הם עזרו לי בכל דבר אפשרי עד שעברה חצי שנה והתחלתי ללכת בגב זקוף ומורם לבית הספר כשכל החברות הישנות שלי וצדי וכל החברות החדשות שהכרתי כשהתחלתי להיפתח יותר לשינוי.

אז ביחד אנחנו הרבה בנות, כמו הקבוצות הענקיות האלה. ואנחנו תמיד נעזור אחת לשנייה לא משנה מה יקרה.

~~~~הן לא מתעניינות כל כך באתר הזה אבל חשוב לי להגיד תודה, לא משנה אם הם יודעות או לא כמה הן עזרו לי בשינוי ובחוויה החדשה בחיים שלי~~~~~

~~~~~~~~~~~~~~~~
אתם תראו....
אולי אתם לא תאמינו אבל בעוד 15 שנה תוכלו לקרוא לי גברת פוטר.

אני בי מילים לתאר כמה אני אוהבת את הסדרה הזו..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הארי פוטר חוזר לשנה השנייה בהוגוורטס ביחד עם הרמיוני, רון, נוויל, שיימוס ודן , בנוסף דמות חדשה מהאחים וויזלי מגיעה כתלמידה בשנה הראשונה לבית הספר.


אם אתם שואלים אותי יש יותר מדי ילדים במשפחת וויזלי, איך אפשר לחלק אהבה לכל כך הרבה ילדים ביחד עם זה שהילדים לא תמיד מתנהגים באופן הכי יפה ומנומס......כן ג'ורג ופרד אני מדברת אליכם!!!

גם הפעם הארי צריך להציל את בית הספר מנבל חדש אך ישן וגם להצליח במתמטיקה,
אם זה היה תלוי בי לא הייתי מצליחה בשניי הדברים....
( כן כן אני מאלה שדופקים את הראש בקיר אחרי שהם לומדים למבחנים או מכינים שיעורי בית)......

אני ממש מצטערת על הביקורת, ( אני יודעת שהיא יצאה די רע)..
אני רק מקווה שהביקורת הבאה שלי תהיה הרבה יותר טובה.

תודה למי שקרא את הביקורת!!!