ביקורת ספרותית על סוף הדרך - האופרה הצפה - הספריה החדשה # מאת ג'ון בארת
ספר טוב

---

כשאתם קוראים את הביקורת הזאת, אני רוצה שתחשבו רגע על עצמכם. אתם קיימים. אני קיים. אני בלוגר ספרים שאתם קוראים לראשונה או שאולי חזרתם לקרוא מרשמיו אחרי שנהניתם בעבר. אני משחק תפקיד בחיים שלכם. תפקיד קטנטן, כמו דמות מאוד שולית בסיפור, או ניצב בסרט, שאולי יופיע בקרדיט, אבל לא בשמו המלא אלא בין מוכר הנקניקיות לאישה עם כלב. אתם תסיימו לקרוא את הביקורת הזאת ותמשיכו לחיות את קו העלילה שלכם, כדמות ראשית. את מרכז תשומת ליבכם יקבלו הדמויות המשניות בסיפור שלכם בעוד שאת או אתה, כוכבים. העולם סובב סביבכם, עד כמה שאתם יכולים להעיד. נכון, אתם לא ילדים קטנים ואתם מבינים שהעולם לא באמת סובב סביבכם וכפי ששרו הקספרים, כולם יחיו כאן טוב גם בלעדיכם. מצד שני, אתם לא חווים את העולם ככה. אתם יודעים מה אתם אמורים לחשוב כאדם בוגר, אבל בעיניים שלכם, העולם הוא רק כפי שאתם רואים אותו. מה שאתם לא רואים או לא שומעים, ולו בדיעבד, לא קיים בעולם שלכם. לכל היותר הדברים האלה קיימים בעולם של מישהו אחר, שחי איתכם במקרה על אותו כוכב לכת.

מה אם אתם לא מצליחים לראות את עצמכם ככה בכלל? מה אם אתם מודעים באופן בלתי פוסק לכל ההשלכות, כל ההיבטים, כל האפשרויות, והמודעות הזאת מונעת מכם לפעול אפילו פעולות קטנות, כי אתם לא יכולים להחליט באיזו אפשרות לבחור, כי כולן נראות טובות באותה מידה או שאף אחת מהן לא נראית טובה? האם אתם נורמלים או שאתם צריכים טיפול? מי צודק? גיבור 'סוף הדרך' לא מצליח לראות עצמו ככזה ואכן פונה לטיפול. הוא פוגש אדם הפוך לחלוטין בגישתו, חורג מהטיפול שניתן לו והסיפור ממשיך להתגלגל.

לא שמעתי על הספר לפני שנכנסתי לחנות, ביקשתי להתייעץ במוכר שלנוכח לבטיי (אם האירוניה הזאת הייתה מכוונת, לא הבחנתי בכך באותו רגע), המליץ לי דווקא על הספר הזה. הוא סיפר שזה על אדם שמרגיש שאין לו אופי. מביך לומר, אבל לפעמים אני מרגיש ככה. אני מסוגל להרגיש שהכל מושפע מגורמים אחרים, שאני מחכה לשמוע דעות כדי להחליט עם מי אני מסכים במקום לנסח את הדעה בעצמי. אלה לא מחשבות מענגות במיוחד. קיוויתי למצוא פה פתרון. בקריאת הספר התוודעתי למונח מיתותרפיה, אותו אפשר לומר שהצגתי חלקית בפסקה הקודמת. תמיד כיף להיחשף לרעיונות חדשים ומעוררי מחשבה. שוטטות באינטרנט במטרה לקרוא מעט יותר על הספר גרמה לי להבין שיש לי עוד הרבה שיעורי בית לעשות, שמיתותרפיה היא מושג זניח ושעליי לקרוא כתבים מאת מייצגי האקזיסטנציאליזם, ניטשה וסארטר, בשביל להבין קצת יותר. הספר הזה בינתיים לא נתן לי פתרון, אלא כיוון. הוא היה מהנה מאוד ומעורר מחשבה.

יחד עם 'סוף הדרך' באותה כריכה החליט מנחם פרי, עורך הספרייה החדשה, להכניס גם את ספרו הראשון של בארת', 'האופרה הצפה', משום שלדבריו הקריאה בהם זה מול זה תצא נשכרת. הוא ציין שאת שני הספרים לא ניתן להניח מהיד והילל את הכתיבה בשניהם. אני לא שותף לתחושה. 'סוף הדרך' היה מבריק בעיניי. 'האופרה הצפה' היה משעמם, עמוס בתיאורים מיותרים, למשל של מהלכי משפט-ערעור-דיון נוסף-ישיבה וכו' שנמשכים על פני כמה עמודים ללא ערך מוסף הנראה לעין שלי. אכן, הספרים עוסקים בנושאים דומים והגיבורים מספיק שונים כדי שלא ארגיש שאני קורא את אותו הספר פעמיים. יחד עם זאת, רק פה ושם הרגשתי שהספר הזה מעורר בי מחשבה או עניין. אילצתי את עצמי לסיים אותו בגלל דבריו המשכנעים של פרי, אך כמעט שלא נהניתי.

הדירוג מתייחס ל'סוף הדרך'. ל'אופרה הצפה' אני נותן 3.

» ביקורות נוספות של קראתי-קורא-אקרא (תומר)
» ביקורות נוספות על סוף הדרך - האופרה הצפה - הספריה החדשה #