ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 ביוני, 2012
ע"י tuvia
ע"י tuvia
ברה״מ של שלהי תקופת שלטונו של סטלין, אומה המומה לאחר אובדן של עשרים מיליון בני אדם
במלחמה האיומה בתולדות האדם.
זהו ספורו של לב, איש הקגב , החוקר ואשר תפקידו לתפוס את אויבי האומה.
הספור מתגלגל סביב פרשה שאכן התחוללה בברית המועצות, ובמרכזה רוצח סידרתי שנוסע מעיר לעיר ומשאיר אחריו שובל של גופות ילדים שהוא הורג באכזריות.
בברית המועצות של תקופה זו, פשעים מסוג זה פשוט לא קורים, אין אפשרות שבחברה סוציליסטית מושלמת אנשים יהרגו אלה את אלה, מכוון שאין להם מניע לעשות מעשים כאלה.
בחברה מושלמת כזאת, אשר מספקת לבני האדם את כל צרכיהם, אנשים לא צריכים להרוג בשביל כסף,רכוש, או כל שווה כסף אחר, הרי המדינה מספקת את כל צרכיהם של תושביה.
והנה, קם לו אחד שרוצח ילדים, באופן הנורא ביותר, ועוד במדינה שלא מכירה במקרים כאלה!
לב, אשר נקרה לחקירה הזאת בלית ברירה, ומגלה את השקרים שהמשטר משתמש לצורכי השליטה
ללא עוררין באוכלוסיה, מכה בראשו כמו בפטיש, שגורמת לו להתעורר מתרדמת השקרים שעבודתו אופפת אותו בהם.
לב נימצא במצב לא יאומן שבו אמת זה שקר, שקר זה אמת, ואדם ברמה שלו צריך לבחור, אבל לעולם אין הוא יודע אם בחר באמת או בשקר.
התאור של מהות מנגנון הביטחון המדינתי הוא התגלמות הרשע והציניות האנושית, ומאוד מזכירה את ספור המשטר בספרו של ג׳ורג׳ אורוול 1984.
ספר מעולה,ראוי למקום של כבוד בספורת הבלשית- פוליטית.
מומלץ ביותר.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
חברים וחברות mea culpa
הייתי בוטה בהערכת הארועים בספר והשפעתם על המרחב הסובייטי.
לאחר קריאת הספר ׳ והיום אינו כלה׳ הגעתי למסקנה שיש לעשות הבחנה בין מרכז הכוח הסובייטי מבחינה גאוגרפית, לבין הפריפריה, המרוחקת ממרכז הכוח של השלטון. לכן במדינה כמו קזחסטאן, יכלו אנשים לפתח יחסים אנושיים חמים, ולהיות מאושרים בחלקם מבלי שהשלטון יגרום לפיצוץ כל היחסים החברתיים והקשרים הסוציאליים שהיו לאנשים. אנשים נפגעו בטהורים אבל אלו לא היו מסיביים כפי שהיו בערים מרכזיות של רוסיה , כגון מוסקבה, לנינגראד, וכו׳ אנשים פשוטים ובלתי מפותחים מבחינה חברתית, ואשר לא היו קרובים למפלגה ולשיגיונותיה, היו די מוגנים מרדיפות , והיה להם הזדמנות לחיות חיים רגילים, למרות הסבל שעיקר העם הרוסי סבל. אנשים שלא היו קרובים למניפולציות של המפלגה לא סבלו ממרוץ העכברים שהיה מנת חלקם של חברי המפלגה, קציני הצבא, ופוליטיקאים מרכזיים בשלטון הפדרלי והמדינתי. לסיכום , אני מבקש להצדיע בעיקר לדולי, ולבקש את סליחתה. טוביה |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
חברים וחברות mea culpa
הייתי בוטה בהערכת הארועים בספר והשפעתם על המרחב הסובייטי.
לאחר קריאת הספר ׳ והיום אינו כלה׳ הגעתי למסקנה שיש לעשות הבחנה בין מרכז הכוח הסובייטי מבחינה גאוגרפית, לבין הפריפריה, המרוחקת ממרכז הכוח של השלטון. לכן במדינה כמו קזחסטאן, יכלו אנשים לפתח יחסים אנושיים חמים, ולהיות מאושרים בחלקם מבלי שהשלטון יגרום לפיצוץ כל היחסים החברתיים והקשרים הסוציאליים שהיו לאנשים. אנשים נפגעו בטהורים אבל אלו לא היו מסיביים כפי שהיו בערים מרכזיות של רוסיה , כגון מוסקבה, לנינגראד, וכו׳ אנשים פשוטים ובלתי מפותחים מבחינה חברתית, ואשר לא היו קרובים למפלגה ולשיגיונותיה, היו די מוגנים מרדיפות , והיה להם הזדמנות לחיות חיים רגילים, למרות הסבל שעיקר העם הרוסי סבל. אנשים שלא היו קרובים למניפולציות של המפלגה לא סבלו ממרוץ העכברים שהיה מנת חלקם של חברי המפלגה, קציני הצבא, ופוליטיקאים מרכזיים בשלטון הפדרלי והמדינתי. לסיכום , אני מבקש להצדיע בעיקר לדולי, ולבקש את סליחתה. טוביה |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
דרך אגב, תודה לך זכאי
על התמיכה.
את אכן צודקת, אין פה ספור של פסימיות, או אופטימיות, זה לא ספר של אווירה, זה סיפור של מציאות חונקת, של תחושות רדיפה קשה על לא כלום, פעם היתה בדיחה , שמספרת שהבעל חוזר מהעבודה נגש לאשתו ושם לה סטירה, כששואלים אותו למה הוא שם לה סטירה הוא אומר, אני לא יודע אבל בטח היא יודעת. ככה זה היה שם, המשטר שם סטירה לאנשים, לרוב בלי סיבה, אבל האנשים תמיד ידעו אם הגיע להם או לא לחטוף את הסטירה. בצער שבדבר שלרוב לא הגיע להם, אבל זה כבר ספור אחר. ברור שסטירה=לאישום כל שהוא, לרב, פעילות אנטי סובייטית, שזה אומר הכל ושום דבר. |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה על התגובה אפרתי,
לצערי הספר מזכיר את תקופת השואה, אבל המשטר הסובייטי היה איום פי כמה וכמה, ואפילו היטלר הודה שיש לו הרבה ללמוד מהדרך בה סטלין מאלף את עמו.
המשטר הסובייטי דמה בכל לדרך השלטון המתוארת ב 1984, האח הגדול היה בכל מקום, ועוד יותר גרוע ממנו הוא חיסל את עמו הוא במליונים, דבר שאפילו היטלר לא העיז לעשות! אחד מתכונות הטוטליטריזם זה שילטון הטרור, ברוסיה זה התבטא במליונים של אזרחים, שנשלחו על לא עוול לגולאגים. אני חושב ( צריך לבדוק) , שמספר כל האזרחים הגרמנים שנשלחו למחנות הריכוז לכל אורך תקופת הנאציזם לא עלה על מיליון וחצי של אזרחים, ולדעתי הרבה פחות. הסבל היהודי בתקופת השואה היה אחר, מכוון שהגורל של כל היהודים היה אחד ויחיד, למות, בעוד שבברה״מ, לא היתה התיחסות מיוחדת ליהודים עד כמעט סוף שלטונו של סטלין, שלקראת הסוף הוא רצה לטפל גם ביהודים. למזלינו הוא מת לפני שהספיק לבצע את זממו. |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
דרך אגב, תודה לך זכאי
על התמיכה.
את אכן צודקת, אין פה ספור של פסימיות, או אופטימיות, זה לא ספר של אווירה, זה סיפור של מציאות חונקת, של תחושות רדיפה קשה על לא כלום, פעם היתה בדיחה , שמספרת שהבעל חוזר מהעבודה נגש לאשתו ושם לה סטירה, כששואלים אותו למה הוא שם לה סטירה הוא אומר, אני לא יודע אבל בטח היא יודעת. ככה זה היה שם, המשטר שם סטירה לאנשים, לרוב בלי סיבה, אבל האנשים תמיד ידעו אם הגיע להם או לא לחטוף את הסטירה. בצער שבדבר שלרוב לא הגיע להם, אבל זה כבר ספור אחר. ברור שסטירה=לאישום כל שהוא, לרב, פעילות אנטי סובייטית, שזה אומר הכל ושום דבר. |
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
הביקורת נכונה לחלוטין טוביה,
הספר באמת מצמרר ואין סיבה להמתיק אותו או לשנות את העובדות. היטבת לכתוב. אני אהבתי את הספר מאוד ובמידה רבה הוא הזכיר לי את סבל היהודים בשואה. אני בטוחה שכחובב היסטוריה מושבע בוודאי תסכים איתי.
|
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
כאשר כותבים שטויות אשר מתייחסות
אלי או אל הדרך בה אני כותב , אז אני מתייחס אליהם בדרך הראויה.
ומכוון שכתבת שטויות והתייחסת אלי אז אני עונה על הדברים. דברי טעם זוכים להתיחסות ראויה, שטויות נענות בדרך אחרת. אני לא מתנפל על אף אחד! אני עונה לאנשים פה בדרך הראויה כאשר מבקרים את דרך כתבתי, אני מתגונן, מסביר, ותמיד בנימוס! לא קרה מקרה אחד שהגבתי פה באתר בדרך לא ראויה. אם פגעתי חס ושלום במישהו אני מתנצל, זה לא בושה להתנצל על דברים שאומרים ועל טעויות שעושים. אם את חשה נפגעת, אז אני מתנצל על הדברים הפוגעים. אם תגובתי היתה ראויה, ישפטו הקוראים האחרים. |
|
|
דולי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
טוביה
למה אתה עצבני עלי הבהלת אותי
|
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
קראת את הספר?
הוא נראה לך ספר ששופע אופטימיות?
עם מה את רוצה שאתחיל, עם התאור איך הרוצח מבתר את קורבנותיו? או אולי אספר לך את הסוף של הסיפור אז יהיה לך משהו חיובי ואופטימי? אני כותב ביקורות על ספרים שאני קורא! אם הספר בעל נימה אופטימית אפשר להבחין בזה מדרך הכתיבה של הביקורת! אם הוא ספר קשה ופסימי אני לא נוהג לצייר אוירה שיקרית או בלתי מציאותית. אם את לא אוהבת ספרים פסימיים אל תקראי את הביקורות שלי! |
|
|
גלית
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
עובדות!
זה לא עניין של פסימיות זאת היתה המציאות, הסיפור ארוג בתוך מציאות אכזרית וקשה. אחלה ספר אחלה ביקורת , אל תוותר על ההמשך
|
|
|
דולי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
פסימיות
שמתי לב שאתה ניגש לכתוב בקורות מההיבט הקשה והפסימי של הדבר אני מציעה שתתחיל בעובדות ואם בכל זאת תרצה אז דבר על המוות וההרג ......חבל חבל חבל
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
