ביקורת ספרותית על החוחית מאת דונה טארט
ספר מעולה

---

לכתוב ביקורת לספר כל-כך משובח היא כמו פלאפון שבור. אין איך לקמט אותו למילים. אם לא קראת- עכשיו זה הרגע. לא תתחרט/י.
מדובר בספר שהוא לא פחות מיצירת מופת. תיאורייה היפהפהיים של טארט, שמצליחים להמשיג רגשות אמורפיים לכדי מילים ("מאולמות מהדהדים לדממת שטיחים") מדברות בשפת הנפש העמוקה ביותר, והיכולת שלה לתאר רגעים לפרטי פרטים כאילו הם קוראים עכשיו, זה הרגע, הם לא פחות מחד פעמיים.
מניו יורק של ילדותו עד ללאס וגאס הריקה של נעוריו המסוממת וחזרה לניו-יורק, טארט בונה כאן התבגרות אמינה ומגוונת שאי-אפשר להתנתק ממנה. הספר הלך איתי לכל מקום, כמו נערה מאוהבת. אין אדם ואישה בחיי שלא המלצתי לו על הספר הזה.
*התראות ספוילרים*:
מבחינתי, החסרון הגדול של הספר הוא רגע הקפיצה בעלילה, כמה שנים קדימה. אני יכולה להגיד שאני קצת נאבדתי שם. משהו מהרומנטיקה פתאום אבד לי, אבל אני חושבת מדובר גם בקושי שלי, כקוראת. הרי צריך טנגו בשביל שניים. בנוסף, ללא ספק היה ניתן לחסוך 200 עמודים. אבל למי אכפת? כל זה שווה את זה.
כבר קשה להפרד מהספר הזה. תודה שבאת לשכון בלבי.

» ביקורות נוספות של אלגנט
» ביקורות נוספות על החוחית