ביקורת ספרותית על סוס מלחמה מאת מייקל מורפורגו
ספר מעולה

---

סייח צעיר עומד למכירה ומופרד מאמו בטרם עת.
זהו ג׳ואי, שבתחילת הספר שמו עדיין לא הוענק לו.
חבורת שיכורים, ככל הנראה, מושכים אותו הרחק מאמו למרות הדחף שלו שמנסה להגיע אליה, להישאר עימה.
ככה הסייח הצעיר מוצא את עצמו בידיים זרות, בידי בעלים שמתייחסים אליו בגסות, ולאחר מכן מגלה את חברו הטוב ביותר, בנו של הבעלים, אלברט.
השניים עוברים יחד הרבה, הנער נקשר לסוס, הסוס נקשר לנער, ובסופו של דבר הקשר נקטע.
וזאת רק תחילתו של הספר.

אינני יודעת מאיפה בא הרעיון לספר סיפור מנקודת המבט של חיה, אבל אני חייבת לציין שהוא גאוני, מרתק, מעניין, והדבר שהפך את הספר להיות מה שהוא עכשיו.
קל מאוד להתחבר לדמות הראשית, ופעמים רבות התבלבלתי וחשבתי שהסוס הוא בן אדם, למרות שהיו כמה הוכחות חותכות לכך שזה סוס שעבר את כל המסע הארוך.

הופתעתי לראות כמה אנושיות הסוס מפגין, את ההבנה שלו, את החוכמה שלו, ואת הצער שהרגיש הסוס, ועל פי כן התחברתי לדמות הראשית בצורה שאני לא חושבת שהתחברתי לדמויות אחרות לפניו.
משפט אחד יכל לגרום לי לקפוץ בשמחה, ומשפט אחר הספיק כדי לגרום לבטן שלי להתהפך בחרדה, וזה מה שהיה כל כך מדהים בספר.

סוסים נחשבים לחיות אציליות ויפות תואר, הספר מעלה תהיות - אולי הן יותר מזה?
אני לא חושבת שאחרי הספר הזה אני אוכל להסתכל על סוס ורוכב מבלי לתהות מה עובר לסוס בראש.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על סוס מלחמה