טעמך עימך.. אני לא התיחסתי בכובד ראש לאבא של אפריים וצאצאי אהבו ועדיין אוהבים אותו מאוד..

לטופי. אני מבינה היטב על מה את כותבת. ואכן הייתי מקריאה סיפור שבו מספרים על אמא מוזרה ככל שתהיה. אפילו מאוד מוזרה, ואפילו אם זה לא היה בחיוך כמו כאן - אלא כביקורת מובהקת.. השאלה כמה הורה אחד יכול להקריא ספרים מסוג זה על הורה אחר. זאת כל הנקודה. בספר "קלמנטיין" המעולה עם האמא המשונה שמתוארת לילדה, אמא לא סטנדרטית, אמא לא צפויה כשהילדה מפורשות חלק מהספר רוצה אמא מסוג אחר - ואין עם זה שום בעיה. אחד הספרים השווים יותר שיצא לי לראות ( קלמנטיין). אני אגב לא מתיימרת להגיד שזה( אבא עושה בושות) ספר רע ( נשמע לי יומרני ומטופש ללכת נגד דעה כל כך מקובלת, שכנראה שווה בטח לא פחות מהדעה שלי, בלי שיש לי סיבה אמיתית ) - פשוט אצלי בבית על ידי הוא כנראה לא ייקרא.. אם כי עם השנים אני מתגמשת.

מצטרפת לדעתה של שין שין, זהו ספר נפלא מפני שהוא נותן לגיטימציה לכל הורה להתנהג לפי אופיו, ובסופו של דבר כך ילד מקבל את השונה בחברה גם אם הוא במקרה אביו..

ואני דווקא חושבת שמאיר שלו יצר דמות אנושית ומקסימה אבא אמיתי ואמין, שלפעמים עושה בושות, אך בסוף מתגלה בגדלותו. יש כאן גם טיפול אמין מאד בפער הדורות וכיצד כל דור רואה ומבין את קודמו. הרי גם האבא התבייש באביו עד שלמד להבין אותו ולהשלים עם דמותו הייחודית. לעניות דעתי זהו ספר נפלא וחבל שלא תקריאי אותו לילדייך.