ביקורת ספרותית על אני כריסטיאנה פ. - סיפורה המהמם של נרקומנית בת 13 מאת קאי הרמן

---

מי שקורא את הספר הזה אחרי "מיליון רסיסים" מבין מה המשמעות של ספר העוסק בהתמכרות,איכשהו יצא שכל ספר שנתקלתי העוסק בהתמכרות עוסק גם בהתבגרות שידועה כאחת התופעות של ההתמכרות..בעצם ההתבגרות קצת מפריעה בזה, או ההפך.
אני לא חושב שיש ספר שמציג את אורח החיים היום יומי של העלמה כריסטיאנה בצורה מובהקת כמו הספר הזה, הוא בעיקר אמין, אדיש, כמו שאנחנו כחברה אדישים לאנשי השוליים ששואפים לעצמם כימיקלים, או ניקוטין, או "הישרדות", מה זה לא אותו הדבר? ומה אם אני אגיד לכם שזאת ילדה בת 13 שיושבת בבית, שואפת כימיכלים ומעשנת תוך כדי שהיא רואה הישרדות? זה נחמד שהיום ההתמכריות יכולות להגן עלינו, זה לא אותו הדבר, נכון, וכן אני מגזים, אני גם מקצין.. אבל כשזאת ילדה יפהיפיה זה קצת מציק לנו מבפנים..וזה אולי העניין, יכול להיות שאנחנו מרחמים או מזדהים, מזדעזעים, האם נעשה משהו? סביר להניח שלא, חברה לא יכולה בלי הפרזיטים, בלי החלשים, לכל גוף יש סטטיסטיקה חלשה. כל אחד זקוק לכריסטיאנה משל עצמו, גם אם היא לא יורדת לזנות ועושה סמים אלה סתם לא מצליחה להוציא בגריות.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על אני כריסטיאנה פ. - סיפורה המהמם של נרקומנית בת 13