ביקורת ספרותית על אני כריסטיאנה פ. - סיפורה המהמם של נרקומנית בת 13 מאת קאי הרמן

---

באיזה עולם הספר הזה נועד להיות מסמך שמרחיק ילדים מסמים? אני מזדעזעת לחשוב שיש נוער שנחשף לסיפור הזה בגיל צעיר כל כך. הספר הזה עוסק בעוד נושאים קשים מלבד ההתמכרות לסמים. אני לא מצליחה לדמיין את אחיות שלי או התלמידות שלי קוראות על ילדות בנות 11-12 שמוכרות את הגוף שלהן בצמתים, על סרסורים, פדופילים ועוד שפע תיאורי אימה אלימים ומחרידים. אין שום סיבה בעולם שילד או ילדה מתחת לגיל 18 יתקרבו לספר הזה. אתם יכולים לקרוא לי תמימה ואתם יכולים לעקם פה. נפשם של בני נוער עדינה ושברירית גם אם מבחוץ זה נראה אחרת.

אם כבר מדברים על קהל הקוראים - הספר לא מנוסח בצורה שגורמת לקורא להרגיש דחייה מהעולם הזה. מתחילתו ועד סופו כריסטיאנה סוגדת לנרקומנים ושואפת להיות במקומם. היא לא מפסיקה לדבר על כמה מכורים "אמיתיים" מגניבים בעיניה, כאילו הם איזה מודל לחיקוי. הטון הזה לא משתנה במהלך הספר או מופיע לצד קול הגיוני שמבהיר שזאת חשיבה לא בריאה - זה מרגיש כאילו כריסטיאנה עדיין חושבת כך.
אני לא יודעת מה היו ההשלכות של זה במציאות, אבל אני מתארת לעצמי שישנם כאלה שתפסו את מה שכתוב בספר הזה כמודל ונירמלו את המציאות המעוותת הזו.

אם שמים בצד את מטרת הספר ואת נושא הגיל, ומסתכלים על הסיפור העצוב הזה כמו שהוא - הלב יוצא אל כריסטיאנה. ילדה שגדלה בתקופה של דיכוי ילדים וחוותה אלימות ופחדים. ילדה שלא מצאה את המקום שלה והזרם הוביל אותה למי שופכין. אני לא באמת מעכלת שילדה בת 13 מספרת את הסיפור הזה ולא אישה בת 30, זה לא משהו שאני מצליחה לדמיין… זה שובר את הלב לדעת שיש בני אדם שזו המציאות שלהם ואין מי שיעזור להם להתמודד עם התוצאות ההרסניות של חייהם. הייתי שמחה לקרוא יותר על תהליך הגמילה של כריסטאנה ועל החיים שלה אחרי ההתמכרות. מה עלה בגורלם של שאר חבריה? האם הקשר עם אמה ואחותה השתפר? האם היא חזרה בשלב כלשהו לברלין? הרגשתי שהספר נגדע בשלב הכי קריטי של הסיפור - החזרה לחיים.

נקודת המבט העיקרית בספר היא של כרסטיאנה, אך לפעמים היו הצצות קצרות לנקודות מבט נוספות. קולה של אמא של כריסטיאנה היה האהוב עליי. הקול שלה היה כל כך אנושי ואמיתי, היא הצליחה להעביר דרך מספר פסקאות קשת רחבה של רגשות ופחדים. ריחמתי על אמא שלה, היא הייתה מודעת לטעויות שלה וניסתה לתקן את החיים שלה ושל בתה, ולא משנה כמה היא ניסתה והשתדלה הכל המשיך לקרוס.

דבר אחרון שלא היה לי ברור; אני קראתי את הגרסה הישנה של הספר שיצא בשנת 1982. לפי מה שידוע לי, בשנים האלו השפה העברית כבר קמה לתחייה והייתה בשימוש. אז למה בספר הופיעו משפטים כמו: "היינו ממש happy" או "הנרקומנים האלה היו coolים ברמות"? בסך הכול הספר היה ערוך בצורה מספקת, לא הבנתי מה היה הקטע המוזר הזה עם המילים באנגלית.

» ביקורות נוספות של עדן
» ביקורות נוספות על אני כריסטיאנה פ. - סיפורה המהמם של נרקומנית בת 13