ביקורת ספרותית על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1 מאת פאולינה סיימונס
ספר בסדר

---

בכל פעם שאני קוראת ספר על מלחמת העולם השניה והשואה בפרט, אני לא יכולה שלא לתהות מה הייתי עושה במקום הגיבור/גיבורה, וכך גם בספר הזה. איך הופכת נערה רגילה ועליזה, חובבת קריאה, למכונה שורדת שיכולה לכל הקשיים הנקרים בדרכה, למרות ששום דבר בחייה הקודמים לא הכין אותה לכך?

הספר "פרש הברונזה" מתחיל בתיאור היום הראשון של המלחמה בברית המועצות – שידור רדיו של ה"חבר" מולוטוב, שר החוץ של סטלין, המודיע על פלישת הגרמנים לברית המועצות.
ברגע אחד מתהפכים חייה של טטיאנה, נערה בת 17, בת למשפחה בת שלושה ילדים, הוריהם וסבא וסבתא, הגרים בשני חדרים בלנינגרד הסוביטית. בתחילה טטיאנה מנסה להתעלם מן המציאות שגם כך לא מזהירה תחת שלטון הקומוניזם, אך במהרה המציאות משיגה אותה והיא נאלצת להתמודד.

התיאורים של המציאות בזמן המלחמה ולנינגרד הנצורה הם אמינים ומצמררים. האנשים שתחילה מסרבים לקנות קופסאות שימורים כי זה "מגעיל" ואחר כך אוכלים לחם שרובו עשוי מנסורת, קיצובי המזון ההולכים וקטנים, הרעב הגדול, המחלות, האנשים שרגישותם הולכת ומתקהה לנוכח הסבל האינסופי.
מתי מתרחש המעבר בין ההתכחשות למציאות לבין ההבנה שהנורא מכל כבר כאן?
"מלחמה חברים! ברוכים הבאים למציאות, מוגשת לכם באדיבות היטלר. תקנו את הקוויאר והחמאה שלכם ותאכלו אותם הערב. כי תרשמו זאת לפניכם, מאתיים הרובלים שלכם לא יקנו לכם כיכר לחם בינואר הבא."

אבא שלי היה ילד בברית המועצות של אותם ימים. סבא שלי ויתר מרצונו על הרכוש המשפחתי כדי להמלט מחותמת של "בולשביק" ושמח עם פלישת הגרמנים שיצילו את היהודים מהסובייטים. הוא היה מהראשונים שנרצחו. אחותו, דודתי, היתה בגילה של טטיאנה, ילדת תפנוקים יפיפיה שנאלצה להתמודד עם המציאות הדמונית שנכפתה עליה. היא לא ניצלה.

אילו היה הספר מתמקד בכל אלו הייתי נותנת לו חמישה כוכבים ללא היסוס. הייתי אפילו מוכנה לקבל את סיפור האהבה המתמשך בין טטיאנה לבין אלכסנדר, שלמרבה התסבוכת הוא החבר של אחותה הגדולה, על עליותיו ומורדותיו. כפי שכבר יצא לי לכתוב בביקורות אחרות, אני נמשכת לקדחתנות הרוסית.
אבל חוסר האמינות כאן הוא כל כך גדול, עד שכאן סיימונס איבדה אותי. תיאורי האהבה קיטשים עד כדי גועל, ונמרחים על פני מאות עמודים. גם תיאורי הסקס הלא אפשריים גרמו לי לאבד את הסבלנות. עבודת עריכה טובה יותר היתה יכולה בקלות לקצץ 200-300 עמודים (כן, כן, הספר הוא כמעט בן 700 עמודים) ולשפר את הספר לאין שיעור. במקום זה מסתבר שזו טרילוגיה, ולספר ישנם שני המשכים, שאף עולים עליו במספר העמודים.

אני לא אקרא את ההמשכים "טטיאנה ואלכסנדר" ו"גן הקיץ". ובכל זאת אני ממליצה על "פרש הברונזה", כמסמך המתאר את החלק של המלחמה הנוראה ההיא שלא קשור ליהודים.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1