ביקורת ספרותית על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1 מאת פאולינה סיימונס
ספר מעולה

---

זהו הספר היחידי של פאולינה סיימונס שאני באמת אוהבת.
יש בו קרוב ל700 עמודים בכתב קטן ולא נוח, ובכל זאת קראתי אותו פעמיים.
ואפילו לא במרווחי זמן גדולים כל כך.
מה הקסם? כנראה תיאורי העיר היפהפיה סנט פטרסבורג (שנקראה אז לנינגרד), יחד עם סיפור אהבה מרגש בין נערה רוסיה לחייל סובייטי, שכבר על ההתחלה נתקעים בקשיים- הוא במקרה החבר הנוכחי של אחותה הבכורה.

לא חשבתי שאקרא אותו שוב, במיוחד לא לאחר התיאורים הקשים של זוועות המלחמה, והרעב הגדול בו היו נתונים תחת המצור על לנינגרד.
אבל מצאתי את עצמי חוזרת אליו בשקיקה.
כמובן שחלק מהעניין הוא העצלנות שלי למצוא ספרים חדשים ופשוט לקרוא את מה שיש לי כבר במדף בחדר. (יש עוד כמוני בקהל?)

אני מתלבטת אם לתת לו חמישה כוכבים או ארבעה, ורק בגלל הסיבה שבשלב כלשהו יש תיאורים יותר מדיי מיניים שלדעתי לא היו נחוצים כלל.
בנוסף, ידוע לי שזה סגנון ספרים שנשים יותר יתחברו אליו מגברים. (אך לדעתי שני המינים יוכלו להנות ממנו).

החלטתי לתת חמישה.
אני מודעת לכך שהביקורת קצרה, בעיקר לעומת העמודים הרבים של הספר, אך אין לי הרבה מה להוסיף. זאת פשוט המלצה ממני לספר מעולה.

הספר מתחיל כך: "אור הפציע מבעד לחלון, נוטף בוקר על פני החדר כולו. טטיאנה מטאנובה ישנה שנת ישרים, שינה של עליצות חסרת מנוח, של לילות לנינגרד חמים ולבנים, לילות יסמין של חודש יוני. אך יותר מכול, שיכורה מן החיים, היא נמה את שנתה שופעת החיוניות של נערה עשויה לבלי חת."

» ביקורות נוספות של חיפושית
» ביקורות נוספות על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1