• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרש הברונזה

פרש הברונזה

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של מנואל

תמונה של מנואל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
פרש הברונזה

פרש הברונזה

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של מנואל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של מנואל
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2002
סדרה:פרש הברונזה #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עדי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“קניתי אותו בשבוע הספר האחרון, לא הכרתי את הסופרת או שמעתי אי פעם על הספר ולכן קראתי אותו אחרון- ואני”

2/266
ביקורות על פרש הברונזה
הבאה
ר י נ ת
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

לפי נתוני האתר, נכון לכתיבת חוות דעת זו, 17350 התעניינו בספר,
38 בנים 271 בנות דירגו את הספר,
ממוצע של 4.6 מתוך 5,
ו.. 124 ביקורות,(לא כולל זו...)
מהנתונים אפשר להבין שהספר בלשון העם "פ-צ-צ-ה"...
גם אני מצטרף לרוב הקוראים שהיללו את הספר ונשאבו לתוכו וממליץ למי שלא קרא עדיין "לרוץ לחנות הקרובה ולרכוש את הספר,להתקשר לעבודה ולדווח על מחלת השיכחה,
לשכוח מהבעל/חבר/משפחה/סביבה/"טורקיה.."ומה לא..האמת הספר נקרא בשקיקה וזה עניין של יומיים שלושה עד שחוזרים לשיגרה.
אין לי מה לחדש בביקורת כי הקודמים לפניי כתבו הכל בצורה הטובה ביותר,(ולא מתאים לי להיות יצירתי)
אבל אני רוצה להמשיך ולהעלות את המודעות של הספר...כי זה ספר מעולה ,ואחד הדברים החזקים ששאבתי מתוכנו זה:
"כמה כח יש לאהבה"
תמיד הינהנתי ששמעתי את המשפט הזה
אבל שהסופרת ממחישה בצורה הטובה ביותר לא נותר לי אלה להפנים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
E
eliya
תמונה של Shirley
Shirley
תמונה של Juliet
Juliet
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של דין דין
דין דין
תמונה של shaharEB
shaharEB
תמונה של עדי
עדי
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
17קוראים|גיל ממוצע45|94%נשים

על המבקר

תמונה של מנואל

מנואל

חבר מזה 17 שנים
48 ביקורות•1 נבחרות•219 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של מנואל
מנואל
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות48
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל219
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת28מתח ריגול והרפתקאות7מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

1 תגובה
דין דין
דין דין•לפני 14 שנים

מסכימה עם כל מילה!

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של מנואל

נמסיס

נמסיס

יו נסבו

הרגשתי כאילו נלקח ממני איבר לאחר שמכרתי את האיפון,
אמנם ההחלטה למכור את המכשיר לא הייתה קלה,לא קל להתנזר מתנועת ידיים לכיסים במכנסיים או במעיל ולשדר למוח שאין טעם לבדוק כי המלבן המגושם כבר לא שם.
לאחר תקופה ארוכה שמדף הספרים מאיים עליי ואני מגחך "מי צריך ספרים מודפסים,היום יש ספרים אלקטרוניים,נגמר זמנו של הדפוס עוברים לעידן חדש.
תודה לאל שפקח את עיניי, התנצלתי,וישר נגשתי לקחת ספר מהמדף העשיר במטרה לא לאכזב יותר בנושא זה.

ומה טוב לחזור לעולם הקריאה עם ספר כמו "נמסיס".

הגיבור של הספר "הארי" מסתבך יותר,לוקח סיכונים,ובכך יוצר מתח בהתאם.
התפניות החדות והמפתיעות בספר גורמות לקורא להמשיך עוד פרק ואולי עוד אחד ואל תתפלאו אם תשמעו את השעון מעורר מדווח על שעת השכמה.
דמות נוספת שנסבו מייצר הוא רסקול השודד הצועני,הדיאלוגים בינו להארי מרתקים,וקולחים,למרות התרבות הצוענית ואופיים העצבני ותשוקתי יחד עם אהבתם לחופש והרגליהם הקרימינלים,נראה לפי הצורה שבה הוא מתייחס להארי לטעום מעט מעולמו פותח לו צוהר לעולמם של הצוענים.

השוטרת העדינה ומעוררת סקרנות לצידו של הארי ביאטה לן היא דמות מעניינית,אילו היה רוצה נסבו היה יכול לעבות את הספר לפחות בעוד 50 עמודים.

הקצב של הספר טוב,התעלומות מסקרנות,הדמויות מעולות,יש כאלה שאפשר להתעצבן עליהם,דוגמת המפקח איברסון,ואיכות כתיבה לדעתי די טובה בהתחשב בעובדה שהתרגום בוצע משפה נורווגית.

לשמחתי הפכתי למעריץ של יו נסבו

לסיכום: אין כמו לקרוא ספרים ובטח ובטח כאלו שלא מוצאים קרינה בלתי מייננת(או קרינה מייננת),לעולם לא נדע.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מנואל
ימים יגידו

ימים יגידו

ג'פרי ארצ'ר

למממממממההה לכל הרוחות אין איתות ולא הקלוש ביותר שהספר היינו חלק ראשון מהמשך שעתיד לבוא..בסוף קראתי את התקציר והבנתי שזה החלק ראשון ויש איתות מובהק,
לכן מר ארצר סופר בעל שם עולמי שכמותך,בעל יכולות לרתק קורא שפספס רכבת/אוטובוס ולא להתעצבן,להתגנב לפינה שקטה לרגעים ספורים ולשכוח מסביב את ההמולה,אפילו להצליח לנגב חומוס ללא מבט בצלחת.
אמת,התאכזבתי,הסיפור מתחיל טוב,הרעיון של חלוקת הדמויות וסיפורן תוך המשך שוטף של התוכן ולהאדיר את רצף הקריאה.
אבל: לקראת סיום הספר החלו שאלות,אמינותם של הדברים החלו לפקפק,כל הסיפור בים תמוה,צירוף עודף דמויות שמשכיחות את הרעיון המרכזי של הספר,ונראה שהקפיצות מנקודה לנקודה יותר מידי קיצוניות.
אם עד היום הייתי לוקח ספר שהשם גפרי ארצר היה מתנוסס בגדול והייתי רץ לקרוא,היום אני אשקול פעמיים והכי חשוב..
"אני אקרא את התקציר בדף האחרון לפני פתיחת הדף הראשון".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מנואל
הדרך אליך

הדרך אליך

קרנית גולדווסר

יש בספר מסרים גלויים לכל אחד ואחד מאיתנו,אבל גם מסרים אישיים שהסופרת חשפה אותם לכל אבל רק הקרובים יכולים להבינם.בסופו של קריאה רצופה וכתיבה קולחת שאלתי את עצמי מה רצתה הסופרת לספר לקורא(במיוחד איש קרבי).
לא מעט אנשים עברו בחייהם מחזות/התעללות/כאב שהיה אפשר לכתוב עליו ספר,מי יותר ומי פחות.
ונראה לעניות דעתי שכאן הסופרת מגוללת את סיפורה האישי החוצה לקורא,ועל ידי כך גם נותן לה כוח להמשיך.כוח של החיים-הגבורה-והזיכרון.
החיים-ציטוט מהספר של גאולה כהן(אין לי כוח להיות עייפה)"
אין אויב גדול מן האשליה. אלה שרגילים כל חייהם לקנות אשליות, גם המציאות בכבודה ובעצמה לא תעזור להם".
את התקרית שהעם היה ניזון מהתקשורת הצליחה הסופרת לאפוף את המסתורין ולהפריח את האשליות(גם של עצמה)לקוראים.
והגבורה-
ציטוט נוסף -אין דבר מפחיד מגיבור המספר את הסיפור שלו.
(קרלוס רואיס ספון-מתוך הספר צילה של הרוח)
בפן האישי,בעיניי את גיבורה,וזה מפחיד, כי כמה שחשבתי שאני גיבור,לעומתך אני חלשלוש.
וציטוט אחרון "הזיכרון"-
הזכרון הוא הכאב המנסה להקים את עצמו לתחייה.
פרד ד'אגיאר(מתוך הספר "זכרון ארוך").

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מנואל
מידת הרחמים

מידת הרחמים

נעם שפנצר

אפשר לומר שקרש נוקשה עומד חזק תקופת מה אולם בסופו של דבר נשבר. דווקא ענף גמיש יכול לנוע מצד לצד ולהישאר שלם ולצמוח לעץ עבות.כך מתוארים לדעתי הדמויות בספר,המטופל הראשי של דוויד וינטר,"בארי לונג" הוא קרש נוקשה,ואילו הבת של דוויד הענף הגמיש בסיפור שמתארסת לבחור שלוקה בפרעה דו קוטבית,שנושא מאוד מטריד את דוויד עד כדי כך שהוא מסכן את מקצועו וגורם לו לחצות קווים אדומים שאסור לעשותם בתחום הפסיכולגיה.
בנוסף לבעיות הללו נראה שהוא עצמו זקוק לפסיכולוג לצלוח את המשבר של עזיבת אישתו את הבית,ואביו אשר לא מכיר אותו ואין כמעט תקשורת בינהם.
מה שיפה בעיניי עוד שאין בספר הפרדה בין פסיכולוג למטופל כאשר הוא עצמו חווה קריסה טוטאלית בחייו.
המשפט המנצח שמוזכר בספר "העבר מנבא עתיד" כשדיוויד וינטר מנבא את עתיד מטופליו ובעצם גם את שלו.
מאוד נהנתי מהפשטות של כתיבת הספר,הדמויות זרמו בקלות ונראה שיש לסופר תובנות עמוקות על בני אדם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

ממבט חיובי,טוב שהטרילוגיה של משחקי הרעב הסתיימה,מכיוון שמיץ שורשי סלק לא זול כלל,והיה נראה שאני לפני פשיטת רגל.(ביקורת קודמת,התלקחות,-"מיץ משורשי סלק יכולה להוריד בצורה משמעותית את לחץ הדם"...)
ממבט שלילי,תיאוריי אלימות בצורה מופרזת,צינן במידה את ההתלהבות,אולי יותר נכון לקרוא לספר משחקי המוות.
אבל אין מה להגיד,טרילוגיה מצויינת,הנאה צרופה.
סוזן קולינס החליטה לסיים את הספר במסקנה ברורה,
"החיים ממשיכים למרות הכל"
למרות הכאב,והצער,האובדן,והסבל,יש אור בקצה המנהרה.
מי מחליט איך להתמודד,ומה נכון לעשות כדי שלדורות הבאים יהיה עולם טוב יותר אלו אותם אנשים שנלחמו למען עקרונות עשו שינוי,והקריבו מעצמם לטובת אחרים.
"המציאות עולה על כל דמיון" הדימיון - צעד לשינוי וכוח מניע להעצמה והגשמה אישית,אנו בני האדם שאפתנים וטמון בנו הרצון להצליח,רוצים להיות מאושרים,ללא התכונה הזאת לא היינו ממשיכים לדחוף קדימה לעמוד מול קשיים ולהתמודד עימם וגם לרצות יותר.
"קטניס - אחלה משחק שיחקת"...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל
המרדף אחר המת

המרדף אחר המת

טים ויבר

"מוות הוא לא הסוף, אבל בסוף תמות שהוא יהיה"...
הייתי צריך להחכים רק מלקרוא את המשפט הזה.
לפי התיאורים נראה שהסופר קיבל את ההשראה לכתיבת הספר מהסרט "רמבו"(בלי להעליב את רמבו שבזמנו היה הסרט..),אבל נכון להיום התפכחנו,גיבור הספר עיתונאי
שהוא גם מומחה ללחימה,יודע לירות בנשק,יש לו כח סבל עצום כנגד עינויים,כושר הישרדות,יורים בו,חותכים אותו,והוא בשארית כוחותיו האחרונים מצליח לגבור על איש צבא קרבי ומיומן.
הרעיון מעניין,הפרקים קצרים,העלילה זורמת,תפניות לא צפויות,ותרגום לא רע.
אישית הייתי מוותר על התענוג.
סוזן קולינס- הנה אני בא...........

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל
המפה והטריטוריה

המפה והטריטוריה

מישל וולבק

יש הבדל בין "בדידות" לבין "בידוד". בידוד הוא מצב בו אדם מנותק מהכלל בין אם מכפייה או מבחירה, למשל במטרה לסיים מטלה ללא הסחות.
לעומת זאת, "התבודדות" היא בדידות מרצון.
נראה שמישל וולבק בספרו המפה והטריטוריה מתייחס לעניין הבדידות(וולבק)והבידוד(ז'ד).
ברומן יש שני גיבורים: ז'ד, אמן רב תחומי שמתעד בעלי מקצועות שונים וכך מצליח לגבש אמירה על החברה הקפיטליסטית בתום העידן התעשייתי; וסופר מתבודד בשם מישל וולבק שנקרא לכתוב קטלוג לאחת מתערוכותיו.
מי שיתעניין מעט בחייו של מישל יווכח לקרוא שכיום הוא חי בבדידות(למעט הכלב שחי איתו), שככל הנראה גדל לתוכה אחרי שהתייתם בגיל צעיר,מכאן אפשר לשאוב את ההתמקדות שבחר בספרו.

על פניו הדמות הראשונה בספר ,ז'ד, יותר פעיל במעט מחייו של וולבק, אבל גם כן חיי בבידוד,והרי ציטוט שכל כך מתחבר לי עם הרומן של ז'ד - "אהבה מאדם לאדם יכולה להתקיים רק כאשר שתי בדידויות מתקרבות, מכירות, מגוננות זו על זו מנחמות זו את זו."-
יש לז'ד אהבה עצובה ובלתי ממומשת שגורם לו להדיר את עצמו מקהל האנושות.

כמו כן,נראה שוולבק לא מתעלם מהתעניינות של רבים וזה: בעיקר מין וכסף ,שלטענתו התתמכרות למין גרועה יותר מהתמכרות לכסף שמביא את האדם לשעבוד קפיטליסטי.

התפיסה של האומן והשינוי בחשיבה גרם לי להעריץ את ז'ד,התשוקה שלו לאומנות ,השילוב של אומנות הצילום,והציור ובכך התאים את עצמו לתפיסת עולם חדשנית.

הפיספוס הגדול שלי הוא שלא קראתי את הספר בקריאה רציפה,אבל אני לא מתכוון לפסוח על העניין,בחופשה הבאה הספר יהיה צמוד לי ליד לקריאה חוזרת ולתובנות נוספות.
" או שהתאהבת בסופר, או שהתאכזבתה " , במקרה של וולבק לא נראה לי שיש אמצע........

מעולה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל
האסירה מטהראן

האסירה מטהראן

מרינה נעמת

מעט מאוחר מדיי...וחבל.
הספר היה צריך לצאת לאור לפני שנים ולא לאחרונה,מכיוון שהתקשורת/אינטרנט מסקרת סיפורים מעיין אלו לא מעט ,יש גישה לאלפי קוראים/גולשים לדעת יותר על המשטר הנוקשה באירן,וזה לא חדש לנו.
אני מניח שאם הסיפור היה יוצא לפני תקופת האינטרנט והתקשורת המתקדמת, ההשפעה הייתה יכולה לעזור יותר,בייחוד לאור העובדה שהספר זכה בפרס הכבוד האנושי מטעם הפרלמנט האירופי.
זה מסוג הספרים שהייתי שמח להפגש עם הסופרת ולשאול אותה שאלות נוספות שעולות לי בראש.
לא מזמן נפל לי הסלולארי למים ו"שבק חיים",והאמת לקח לי כמה ימים לחזור לשיגרה,הירהורים כאלה ואחרים הטרידו את מנוחתי,מה היה קורה "אם" "איך" "למה",
וכאשר קראתי את מה שעבר על מרינה,הבנתי כמה אני מחובר לתפל.הבחורה עברה התעללות ועינויים,ואני חושב על הטלפון.( כל אחד והצרות שלו)
למרינה היה מזל בתוך החוסר מזל,וזה לא מובן מאליו.
קשה לחיות עם טרואמה קשה,והיא החליטה להתמודד בדרכה בדרך הכתיבה.
"הכתיבה הוא התגובה" כך היא סיכמה בהרצאה לסטודנטים הלומדים בפקולטה למשפטים במכללה למינהל.
היא רוצה לחצות גבולות - היא ניצחה - למי שרוצה לקבל השראה פה זה מקום מצוין להתחיל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל
אמני הזיכרון

אמני הזיכרון

ג'פרי מור

איזה כיף לקרוא ספר אנונימי לחלוטין ללא המלצות כאלה או אחרות ובסופו להרגיש כאילו כבשת את האוורסט....
זה מעט מהרגעים שבו אני מרגיש שזכיתי בפיס(הכי קרוב שאני אגיע),וזה גם אחד הסיבות לכך שאני "פריק" של ספרים...
הספר הוא הנאה צרופה,מרגש,שנשאבים לתוכו בין רגע.
נראה שהסופר גפרי מור חקר את הנושא של הזיכרון לעומק והעביר לקורא בצורה מרדנית שדרך רגועה, ליניארית ופשוטה לא תתאים למקריות חסרת התוחלת שבה מתנהלים החיים...
התרגום המעולה של הספר הוסיף הרבה להנאה.
שקראתי את התקציר שאלתי את עצמי מה כבר אפשר לכתוב סביב הנושא "זכרון",ובדיעבד נוכחתי לדעת שהסופר הציג בדרך לא שגרתית את המסתורין של הזיכרון האנושי.
ההומור השחור,העולם פנימי של הדמויות, וזכרונות רחוקים של "נואל" הדמות המרכזית הסיפור,העלו את הספר לפיסגת המדף אצלי בין שאר הספרים שזכו לתישבחות ומחכים לקריאה נוספת באחד הימים..

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל

ביקורות נוספות על "פרש הברונזה"

פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

מי שמע, מי ידע (פרט לעולים מברית המועצות ) על 900 הימים (כמעט 3 שנים) של המצור שעשו הגרמנים על לנינגרד (שנקראת היום בשמה המקורי סנקט פטרבורג) ?

המצור התחיל ב 8.9.1941 והסתיים 27.1.1944 ובו מתו, רק מרעב איום, בין 1-2 מיליון תושבים וחיילים. לפי השמועות, היטלר, יימח שמו וזכרו, נתן פקודה שלא לקבל כניעה של תושבי לנינגרד (כלומר – כל תושבי העיר דינם למיתה) ולכן, בתחילה, סטאלין מיעט לשלוח לעיר אוכל (שבקושי היה לו) כי חשב שחבל לבזבז אוכל על אנשים שבוודאי ימותו. לכן, בתחילת המצור תושבי העיר סבלו מחרפת רעב איומה ואנשים הגיעו למצב שנאלצו לאכול, לא עלינו, גויות אדם. אבל, הקב"ה חשב אחרת מסטלין, והעיר עמדה בגבורה כנגד הגרמנים בחודשי המצור הראשונים וההספקה לעיר חודשה בהדרגה.

את כל זה לא הייתי יודע עד היום אם לא הייתי קורא את הרומן הנפלא והארוך "פרש הברונזה" של הסופרת האמריקאית, שגרה בצעירותה בלנינגרד, פאולינה סיימונס.

הרומן מתחיל ביום הפלישה של הגרמנים לרוסיה, ביוני 1941 ומתאר את חיי הגיבורה הראשית טטיאנה מטאנובה שחיה בחדר אחד עם כל משפחתה – אחות (מבוגרת ממנה בשבע שנים וישנה איתה באותה מיטה), אח והורים בלנינגרד. הרעב, המצור, ההפגזות ותנאי החיים הקשים הורגים את כל בני המשפחה ורק היא, שבקושי חיה, ואחותה הגוססת מצליחים לצאת מהעיר בזכות קצין בצבא האדום, אלכסנדר.

קצין זה, היה חבר של האחות, ששמה היה דאשה, אבל התאהב אהבה אמיתית, במקרה, בגיבורת הסיפור. הוא היה חייב לשחק משחק כפול, כלפי חוץ, להישאר החבר של האחות, ומאידך, בסתר, להיפגש עם טטיאנה. עד שדאשה מתה בזמן שהתפנתה מהעיר ואז, אחרי מספר חודשים, הוא נפגש עם אהובתו האמיתית, רחוק מלנינגרד, למשך כחודש, והם נישאו וקיימו הרבה הרבה יחסי מין.
בהמשך, הקצין חוזר ללנינגרד למלחמה ואף אשתו חוזרת בלי ידיעתו לשם, והעניינים שם מתחילים להיות מורכבים מאד, מסוכנים ומפותלים.

לא אפרט עוד. אשאיר לכם את המתח.

אבל חייבים להזכיר מספר דברים.
גיבור הספר, אלכסנדר, הוא בן של זוג קומוניסטי אמריקאי שהיגר בשנות ה-30 לאמא רוסיה מתוך אידיאלים ומצא שם את מותו. איך בנם שרד והגיע לדרגת קצונה בצבא האדום ? תקראו בספר.
(הערה: באותם שנים היו גם קומוניסטים יהודים בישראל שהיגרו לאמא רוסיה ורובם חוסלו.)

המטרה הנסתרת והעיקרית של אלכסנדר וטטיאנה היא להגר מרוסיה לארה"ב – הארץ הטובה מאד לעומת רוסיה – הארץ הרעה מאד. טטיאנה, בסוף הספר, מצליחה להגיע לארה"ב ולהוליד שם, עם הגעתה, את ילדם המשותף. אלכסנדר נשאר ברוסיה עם סכנה של משפט על התחזות או אולי אפילו ריגול לארה"ב, שהעונש על כך הוא כמובן מוות. האם זה באמת מה שיקרה ? כנראה שלא – אבל על זה יסופר בשני ספרי ההמשך שנכתבו ל"פרש הברונזה". שטרם קראתי ואני אקרא בקרוב.

יש שמבקרים את הסופרת על אריכות הספר, לדוגמא: תיאורים ארוכים מאד ומיותרים של סקס. אולי זה נכון. אבל, מחוץ לזה, הספר מעורר עניין רב מאד, כתוב היטב, ומשך את הקורא (אותי) לקרוא אותו עד הסוף ולהמשיך ולקרוא את ספרי ההמשך.

לפני סיום. ברור לי שברוסיה ממש לא אוהבים את הספר, שלא עושה טוב לתושבי העיר וללוחמים הרוסיים בעיר, ולכן אין עליו בויקיפדיה הרוסית ואף אין על הסופרת. אבל, למה, בויקיפדיה העברית, נפקד מקומו של הספר והסופרת עד היום ? אינני יודע.

ועוד שאלה . בויקיפדיות השונות לא כתוב כלום על דתה של הסופרת – פאולינה סיימונס. אבל כן כתוב ששם משפחתה המקורי מרוסיה היה הנדלר שהוא שם משפחה יהודי מובהק. האם מישהו יודע האם הסופרת באה ממשפחה של יהודים ?

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

ספר בינוני
הספר כלל וכלל לא מצדיק את השבח ואת המילים הטובות שנאמרו עליו.ֿ
והסיבה לכך, שהספר נמרח לשווא סביב שני אנשים אלכסנדר וטטיאנה שמתאהבים בצל המלחמה
והמצור על עיר לנינגרד אך אין בו עלילה שמדרבנת ומעודדת את הקורא להמשיך בקריאה.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

אני חושב שהדבר שהכי משך אותי בלהתחיל לקרוא את "פרש הברונזה" היה ה עובדה שלא רק שהיה עב כרס, ראיתי אותו בכל מקום והוא עלה בהרבה המלצות. אכן הסיפור טוב, ארוך ומקיף מאד בתיאורו של מצור, המצור על לנינגרד. הספר במתחיל בהכנות למלחמת העולם השניה וכבר בפרקים הראשונים יש התייחסות לאיך המבוגרים שידעו מה צפוי להם, בשל נסיונם במלחמת העולם הראשונה בעוד הצעירים לא הבינו את גודל המצוקות והטרגדיות אותן יפגשו. אני חושב שפרש הברונזדה הוא ספר טוב, אם כי לא מסתיים בקטרזיס גדול וניכר כאילו בפרקים האחרונים הסופרת מיהרה בדרכה לסיים את הסיפור ולא הקפידה בפרטים, מצד שני, היא סופרת ואני קורא אז מי אני שאשפוט את המאמץ שהשקיעה בכתיבת ספר. קראתי ספרים טובים יותר, אבל יחד עם זאת הספר, מעבר לסיפור האהבה השזור בו, נותן לקורא הבנה, עד כמה שניתן להבין מקריאה, מה היא המשמעות של מצור

לפני שנה•
★★★★★
•Eiad Shalabne
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

בכל פעם שאני קוראת ספר על מלחמת העולם השניה והשואה בפרט, אני לא יכולה שלא לתהות מה הייתי עושה במקום הגיבור/גיבורה, וכך גם בספר הזה. איך הופכת נערה רגילה ועליזה, חובבת קריאה, למכונה שורדת שיכולה לכל הקשיים הנקרים בדרכה, למרות ששום דבר בחייה הקודמים לא הכין אותה לכך?

הספר "פרש הברונזה" מתחיל בתיאור היום הראשון של המלחמה בברית המועצות – שידור רדיו של ה"חבר" מולוטוב, שר החוץ של סטלין, המודיע על פלישת הגרמנים לברית המועצות.
ברגע אחד מתהפכים חייה של טטיאנה, נערה בת 17, בת למשפחה בת שלושה ילדים, הוריהם וסבא וסבתא, הגרים בשני חדרים בלנינגרד הסוביטית. בתחילה טטיאנה מנסה להתעלם מן המציאות שגם כך לא מזהירה תחת שלטון הקומוניזם, אך במהרה המציאות משיגה אותה והיא נאלצת להתמודד.

התיאורים של המציאות בזמן המלחמה ולנינגרד הנצורה הם אמינים ומצמררים. האנשים שתחילה מסרבים לקנות קופסאות שימורים כי זה "מגעיל" ואחר כך אוכלים לחם שרובו עשוי מנסורת, קיצובי המזון ההולכים וקטנים, הרעב הגדול, המחלות, האנשים שרגישותם הולכת ומתקהה לנוכח הסבל האינסופי.
מתי מתרחש המעבר בין ההתכחשות למציאות לבין ההבנה שהנורא מכל כבר כאן?
"מלחמה חברים! ברוכים הבאים למציאות, מוגשת לכם באדיבות היטלר. תקנו את הקוויאר והחמאה שלכם ותאכלו אותם הערב. כי תרשמו זאת לפניכם, מאתיים הרובלים שלכם לא יקנו לכם כיכר לחם בינואר הבא."

אבא שלי היה ילד בברית המועצות של אותם ימים. סבא שלי ויתר מרצונו על הרכוש המשפחתי כדי להמלט מחותמת של "בולשביק" ושמח עם פלישת הגרמנים שיצילו את היהודים מהסובייטים. הוא היה מהראשונים שנרצחו. אחותו, דודתי, היתה בגילה של טטיאנה, ילדת תפנוקים יפיפיה שנאלצה להתמודד עם המציאות הדמונית שנכפתה עליה. היא לא ניצלה.

אילו היה הספר מתמקד בכל אלו הייתי נותנת לו חמישה כוכבים ללא היסוס. הייתי אפילו מוכנה לקבל את סיפור האהבה המתמשך בין טטיאנה לבין אלכסנדר, שלמרבה התסבוכת הוא החבר של אחותה הגדולה, על עליותיו ומורדותיו. כפי שכבר יצא לי לכתוב בביקורות אחרות, אני נמשכת לקדחתנות הרוסית.
אבל חוסר האמינות כאן הוא כל כך גדול, עד שכאן סיימונס איבדה אותי. תיאורי האהבה קיטשים עד כדי גועל, ונמרחים על פני מאות עמודים. גם תיאורי הסקס הלא אפשריים גרמו לי לאבד את הסבלנות. עבודת עריכה טובה יותר היתה יכולה בקלות לקצץ 200-300 עמודים (כן, כן, הספר הוא כמעט בן 700 עמודים) ולשפר את הספר לאין שיעור. במקום זה מסתבר שזו טרילוגיה, ולספר ישנם שני המשכים, שאף עולים עליו במספר העמודים.

אני לא אקרא את ההמשכים "טטיאנה ואלכסנדר" ו"גן הקיץ". ובכל זאת אני ממליצה על "פרש הברונזה", כמסמך המתאר את החלק של המלחמה הנוראה ההיא שלא קשור ליהודים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של טטיאנה ואלכסנדר על רקע מלחמת העולם השניה בברית המועצות הקומוניסטית.
לא יודעת, מה אני כבר יכולה לחדש על הספר הזה? מדובר ברומן היסטורי הנחשב לקלאסיקה. מהסיפורים המיוחדים שניתן לקרוא אליהם.
ההתחלה הייתה לי הרבה יותר קלה מהסוף. תיאור הפגישה הראשונה בין הדמויות היה קסום לדעתי. ממש אהבתי את הקטע בתחנת האוטובוס עם הגלידה. סיימונס הצליחה לתאר את המשפט "love at first sight" בצורה הכי טובה שיצא לי לקרוא עד כה. תיאור המלחמה והמצור על לנינגרד נכתב בצורה מעולה. הרגשתי את הקושי דרך המילים. סיימונס תיארה את המלחמה בברית המועצות בצורה מאוד אמינה ולא שיכתבה את ההיסטוריה לפי ראות עיניה, אלא דבקה בעובדות. ממש אהבתי את החלקים של המלחמה.

החלק של אחרי המלחמה, כשטטיאנה ואלכסנדר סוף סוף מתאחדים, למרות כל הסיכויים, היה לי ממש קשה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה - סבלתי מהקטעים הארוטיים. על רוב הדפים רציתי לדלג. היו הרבה קטעים בספר שנמרחו עד אין סוף, במיוחד הקטעים שבהם טטיאנה מתנהגת כמו מזוכיסטית אמיתית וסובלת ברצון רב את כאב הלב שלה ולפעמים ממש מחפשת סיבות להעצים את הכאב ולדחוף את אלכסנדר ממנה. כל הזמן דואגת לכולם מלבד לעצמה. היא הזכירה לי את הנשים החלשות שהיו מוכנות לסבול סתם רק בשביל שיראו בהן נשים צדקניות וטובות לב. זה כל כך הרגיז אותי. לפי נקודת המבט שלי, אהבתם של טטיאנה ואלכסנדר מאוד בעייתית ורעילה. אני מניחה שאם הייתי קוראת את הספר שנים לפני, אולי הייתי רואה את זה אחרת.

קשה לי להסביר את חווית הקריאה שלי. הספר בכלל לא נורא, אם כבר ההיפך. למרות הקטעים שנמרחו ולמרות שקשה לאהוב את הדמויות (חוץ מאלכסנדר - היחיד שהתחברתי אליו), הסיפור עצמו הוא סיפור מקסים ונהדר והשאיר אותי מרותקת. לא יכולתי להוריד את הידיים ממנו.
הספר נותן תחושה של טלנובלה רוסית משובחת.

היה לי קשה לדרג את הספר. הכתיבה מעולה, הסיפור עצמו מדהים! אבל הספר נמרח המון וזה גרם לי סבל והיה אפשר לקצר אותו. אז אל תהרגו אותי, אבל בשבילי זה 4.5 כוכבים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ספרים
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

קניתי אותו בשבוע הספר האחרון, לא הכרתי את הסופרת או שמעתי אי פעם על הספר ולכן קראתי אותו אחרון- ואני כ"כ שמחה שעשיתי את זה!!

להפתעתי הרבה, נהנתי ממנו מאוד מאוד,
הפן ההיסטורי דיבר אלי מאוד, הספר היה כתוב בצורה קלילה ונעימה לקריאה,
הדמויות בספר הן קיצוניות מאוד, תמימים וטובי לב או אנוכיים וחסרי הבנה, ולמרות זאת התאהבתי.

איפה יש גברים כמו אלכסנדר??
הסיפור המרכזי ריתק וסחף אותי למרות שאני מזמן כבר לא בת 16.

אז נכון, זהו אינו ספר מושלם, קטעי הסקס מפרכים, מאולצים ונגרמת הסמקה לאורך 50 העמודים המפורטים עד מאוד, כמוכן ישנם דברים שלא מסתדרים עם קווי העלילה ואופי הזמנים ולמרות כל זה נהנתי.
מי לא נהנה לקרוא על אהבה שכזו?על דאגה והקרבה והכל על רקע לנינגרד העולה בלהבות?

אני מודה ומתוודה, קראתי את הספר יותר מפעם אחת ולעיתים אני חוזרת שוב ושוב לאותם המונולוגים שאהבתי כ"כ, לקטעים ששימחו אותי והעלו לי דמעות בעיניים.
כשהבנתי שיש ספר נוסף, חלק ממני שמח שאני אוכל לשוב אל טטיאנה ואלכסנדר שלמדתי לאהוב, אבל היה גם חלק נוסף שממשיך לחשוב שאולי, אולי דברים טובים צריכים להסתיים.

הספר אינו רק דרמה רומנטית לבני הנעורים, זהו סיפור על מאבק, על המלחמה ממבט שלא כולם זוכים להכיר,

קטע אהוב במיוחד שזכור לי היה הקטע בו טטיאנה ואלכסנדר צופים בפינוי מוזאון ההרמיטז' המדהים ודנים בחשיבות שמירת האומנות על פני שמירת האנושות, הקטע הזה הבהיר לי יותר מכל דבר אחר את אופי החיים שלנו כבני אדם ומה אנחנו בוחרים לשמר בעת שהכל עולה בלהבות.

אהבתי איך שסיימונס שוזרת לאורך הספר את אהבתה הרבה לספרות הרוסית, את הציטוטים מפושקין (שגרמו לי לקרוא שוב את "יבגני אונייגין" שהזנחתי מאז ימי התיכון) ואת תיאור נופי לנינגרד המדהימה.

הרבה מעבר לסתם סיפור אהבה, הסאב טקסט מבחינתי אמר הרבה יותר.
ממליצה!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

הרבה זמן נמנעתי מלקרוא את הספר. אבל בהמלצה חוזרת ונשנית של חברה , החלטתי הכל זאת לבדוק על מה המהומה ...
אובכן, רוב מהומה על לא מאומה

ראשית, כיוצאת ברית המועצות, קשה לי לקרוא על רוסיה הסובייטית בשפה זרה.
אבל השערורייה בספר הוא כבר מהתחלה: אמריקאי אמיתי במדי החייל הסובייטי באמצע לנינגרד. הגיבור הראשי של הרומן הוא אמריקאי אנטוני אלכסנדר ברינגטון. כמה נורא!
איך אפשר ליצור כזה סלט בתוך לנינגרד הסובייטית ביום הראשון של מלחמת העולם השניה? המטרה של הסופרת היא ליצור השוואה בין החיים החופשיים של הפרט בעולם המערבי מול החיים הנוראים של האזרח בברית המועצות. התיוג של האזרחים כולם כסוכנים צבועיים של הNKVD ושל החייל הרוסי דמיטרי כפחדן חסר עקרונות. היה אפשר להביע את המחאה שלה כנגד השלטון הסובייטי הקומיניסטי בצורה יותר עמוקה וערכית. הדימוי של החייל הרוסי שנלחם בחייל הנאצי הוא בעצם אמריקאי!
סבי היה חייל רוסי אמיתי שלחם בנאצים והדף אותם מאדמת רוסיה ושחרר את בודפשט ווינה מהשלטון הנאצי! סבי לא היה אמריקאי :)

שנית, התיאורים של היחסים של הגיבור הראשי עם טטיאנה אהובתו מעט פדופילים לטעמי. המבט הגברי שלו בה ,התיאורים שלו אודותיה.
היחסים בין בני הזוג בהיותם בלזרבו מתוארים בפרטי פרטים פורנוגרפיים על פני מאה עמודים. האלימות שמתפרצת ממנו כלפיה בשיבתה ללנינגרד, מחליאה!
אני לא מצליחה להיזדהות עם דמותו בשום אופן (וזה לא בגלל שהוא אמריקאי) לא מתיישב לי גבר ערכי ומצפוני יפה תואר ששורד ונלחם ומצליח לגבור על מכשולים, אלים כל כך כלפי אהובתו. כל אותם תיאורים בהם הוא אלים כלפיה והיא לוחשת מולו די די.... ואחר כך עוד מתנה איתו אהבים.

שלישית, זהירות ! ספויילר בדרך ...
הספר ארוך ומלא חזרות! ניתן לקצר אותו בקלות בחצי. אבל מה קרה בפרק האחרון? הסופרת קיבלה התראה לסיים מיד? לאורך 600 עמודים אנחנו מקבלים פירוט מלא של יומיום בחיי הזוג. אך בפרק האחרון פתאום קפיצה של חודשים במאורעות. טטיאנה אחות בבית חולים , באה למשמרת בבוקר ומגלה כי אלכסנדר הפצוע אינו במיטתו.
היא יוצאת למסע של חייה לחצות את הגבול ללא אלכנסדר. מה קרה לו ? כיצד נפצע? כיצד הגיעו לבית החולים ולהכרות עם רופא פינלנדי?
פתאום יש חור במידע, הסופרת מנסה ליצור כאן מסתורין לקראת ספר הבא ?

אני בטוח לא אשאר לגלות מה קרה

הספר נקרא בחלקים מסוימים בדבקות כדי להבין מה קורה הלאה, העלילה סוחפת. הסופרת הצליחה ליצור מתח בחלקים מסוימים.
לסיכום, בזבוז זמן מוחלט

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קטרין
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

כשרק נכנסתי לסימניה, לפני חודשיים פחות או יותר, בכל רשימות הקריאה שנברתי בהן הספר הזה הופיע, ובציון גבוה.
(גם עכשיו - הדירוג של הספר הזה בממוצע של מעל 400 קוראים - 4.611, גבוה משל מלכוד 22 אפילו)

כשהגעתי לספריה לפני חודש בערך, אחרי שאמא שלי ביקשה - 'תביאי לי ספר ארוך ומעניין לקרוא בחופש' - כל הספרניות כולל כמה משאילות התעלפו כמעט על הדלפק- 'ספר אדיר, מרגש, אמא שלך כ"כ תהנה'.

אחותי התחילה לקרוא אותו - וכשפלטה בטעות שהיא קוראת את הספר הזה, כל מי שהיתה בסביבה המליצה על הספר הזה עד אין קץ.

החברה הספרנית (מידענית, מידענית, בסדר..) שלי- גם לה היו רק מילים טובות עליו (אם כי לדעתה מספיק לקרוא רק את פרש הברונזה, השאר די זהה)

וכבר קראתי ספר של פאולינה סיימונס - 'הנערה מכיכר טיימס' ואפילו חיבבתי אותו פלוס פלוס.

אז כשנפגשנו בבית של חברה, והספר הזה היה שם וקיבל כזו המלצה חמה מאותה חברה- נכנעתי, והשאלתי אותו ממנה.

העלילה בקצרה? דאשה וטטיאנה הן אחיות ברוסיה שנלחמת בנאצים. דאשה חוזרת ערב אחד מאוהבת אחרי 'דייט' עם אלכסנדר הקצין בצבא האדום, ובאותו יום ממש מתאהבת גם טטיאנה בקצין- אותו אלכסנדר ממש.

לסכם 600+ עמודים במשפט?
רומן רומנטי ארוך במיוחד.

וזה לא שיש לי משהו נגד רומנים רומנטיים (כל עוד הם כתובים היטב) והסופרת כבר הוכיחה את עצמה בעבר כאחת שיודעת לכתוב ואני אוהבת סיפורים רוסיים בכל תקופה שהיא . אבל זה פשוט לא זה - אם אני הצלחתי לנחש מההתחלה מה יקרה בסוף - זו בהחלט לא עלילה מורכבת.

ומשהו על התרגום- זה ספר שמספר על רוסיה של שנות ה40. יכול להיות שזו רק אני- אבל משפט כמו - 'בחוץ התקפל אלכסנדר מצחוק' אפילו לספר שכתוב בעברית בת זמננו הייתי מתלבטת אם להכניס..
ולמה כל הויכוחים מתנהלים כל הזמן ב'צרחות'?מה רע בצעקות הישן והחביב?

סוג של הכלאה לא מוצלחת בין רומן רומנטי לרומן היסטורי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rachis
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

וואי וואי איזה ספר מדהים !!!
כל כך הרבה זמן חיכיתי לקרוא אותו, כשראיתי שהוא מעל 600 עמודים, חשבתי לעצמי שאסיים לקרוא אותו במשך שבוע. מרוב שרותקתי ונסחפתי, לא יכולתי לעצור לרגע את הקריאה, פחות מיומיים סיימתי אותו, וכבר מחכה לספר ההמשך טטיאנה ואלכסנדר.

סיפור מרגש ומצמרר מאוד, על אהבה עצומה,אכזבה, חיי עוני ורעב, מלחמה, אובדן והמון מוות.
כמה פעמים במשך הקריאה, מצאתי את עצמי בוכה בלי היכולת לעצור, הלב התפוצץ לי מרוב צער וכאב.
חשתי בעת הקריאה שאני מתבוננת בילדים הקטנים שרעבים עד מוות, שגונבים מאזרחים את האוכל שלהם, את הקור שחודר לעצמות, את איבוד השליטה וחוסר האונים.
מה שהיה קצת מוגזם בספר, זה תיאוריי המין, הסופרת יכלה להמעיט בפירוט, ולעשות זאת באופן סביר, שמתי לב שלהמון קוראים זה דיי הפריע.

בסך הכל ספר מצוין, מותח במיוחד הגורם לפעימות הלב להאיץ, מרגש מאוד.
ספר שלא ניתן לשכוח הרבה זמן לאחר קריאתו.
מומלץ מאוד !

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“וואי וואי איזה ספר מדהים !!! כל כך הרבה זמן חיכיתי לקרוא אותו, כשראיתי שהוא מעל 600 עמודים, חשבתי ל”