מכירים את הימים בהם באופן חד פעמי צריך לקום מוקדם מהרגיל ולהיות ערנים ויעילים, ואז בלילה קוראים "שני דפים" שהופכים לספר שלם וישנים מאוחר מהרגיל...?
טוב, אז זה הספר שהשאיר אותי ערה.
מראש אני מנמיכה ציפיות ונוטה להתכעס על השוואות. (מי שאומר "כמו גלעד שליט" למשל...)
ברור לי שישב/ה איתה אדם שיודע לספר סיפור כדי לערוך את הספר כמו בכמעט כל ספר שאדם כותב על עצמו ובכל זאת עניין אותי לקבל את 70% ממה שיש לה לומר בתוך ים החטיפות והמציאות של ילדות שהופכות לנשים בשבי של פסיכופטים.
כמו שזה נראה את הזיכרונות היא כתבה מפוקסת ומודעת למצבה, לא מתוך סהרריות ובילבול הגילוי. טיפול נפשי ומספיק זמן עברו כדי שתעכל את המציאות החדשה ותביט בעניים פקוחות על מצבה החדש.
אדם אחד ויחיד היא ראתה במשך 8 שנים. היא הבינה בזמן הכתיבה מדוע היא שונאת ומצד שני לא בורחת ממה שהרגישה באותם ימים, באותם שנים, בהליכי ההתרגלות לאדם זה, ההבנה שאין לאן לברוח וה"התאהבות" בחוטף ההזוי שהוא למעשה בנאדם ולא מפלצת.
אני מניחה שאנשים הזויים ופסיכופטים נתפסים מהר בארץ, מפני שזו קטנה מאוד. אין ברירה אלא לפעול בקבוצה או בהתקף אחד כי סופך להתפס במדינה בה כולם רואים ומדווחים על כל דבר.
באוסטריה וארה"ב זה אחרת. אנשים מטורפים יש בכל מקום, זה לא משהו שדורש דיווח וחטיפות ילדים ושיעבודם הוא דבר שכיח הרבה יותר.
לכן ההתנערות ממצבו הנפשי של החוטף לא סיפקה אותי.
התפיסה של החברה בההיא חיה לא סיפקה אותי.
ילדה בת 10: האדם חייב להיות פדופיל.
בניית חדר בו לא שמעו אותה ויוכל לכבול אותה לפי צרכיו באופן מדויק דורש תיכנון: אדם ללא רגש, שקול וקר- פסיכופט.
והקבלה שזו ברחה מביתה בגלל ריב עם ההורים... ראבק ילדה בת 10!
זו לא הפעם הראשונה שילדה נעלמת מביתה וזה נראה סביר לחלוטין ומוצאים אותה שנים אחר כך מתוך מרתף ביתה שלה או כמה בלוקים משם...
אופיו לא משאיר מקום לספק- הוא חי בעולם משלו והאדם היחיד תחת מרותו חייב להתנהג כפי שמצופה ממנו או שיסבול ממכות והרעבות.
ברור לי שאוסטריה לא מחבבת את הנערה, לא מתאים להם לראות אותה יותר, לא בהנחיה, לא בספר ובטח שלא בסרט. זה מעמיד את האוססטרים במצב לא נעים- לא שתי חטיפות בזמן כה קצר, לא שני פסיכופטים ומשטרה כושלת, לא שכנים שלא מעניין אותם ואנשים אדישים שמעדיפים שנערות לא יפרצו לחצר שלהם כדי להתחבא...
ובכל זאת החיטוט במין זה מה שמטריף אותם. אם רק היתה מספרת אולי לא היו כל כך כועסים...
אולי נטשה זקוקה לחיבוק ישראלי, או שאוסטרליה זקוקה לניעור והשתלת מעט אנושיות- נהנתי מאוד מקריאת הספר ואני מקווה שהעלאת המודעות בנושאי החטיפות לא יוביל אותה למותה.
















