למרות שהייתי יחסית קטנה כשנטשה קמפוש ברחה, תמיד זכרתי את המקרה שלה. שמונה שנים בצינוק, חטופה, בלי שום קשר עם העולם, ופתאום יום אחד היא מופיעה.
לכן כשהספר הגיע לידיי, ישר ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו. ובאמת, הספר אינו קל לקריאה. אמנם קשה לי להאמין שקמפוש עצמה כתבה אותו, ואני מאמינה שהיא השתמשה בסופר צללים, אבל הענין לא מוריד מהספר בעיני.
חלק מהתיאורים הם קשים ובלתי נתפסים, ובעיקר עצובים.
אני מאוד ממליצה על הספר, מהסיבה הפשוטה שהוא מעניין ומרגש בו זמנית.
















