ביקורת ספרותית על חשוב על מספר - דייב גרני #1 מאת ג'ון ורדון
ספר טוב

---

איזה שם מדויק לספר שיסודותיו מושתתים על קרב מוחות - ניסיון של המוח האחד לנחש "כיצד הוא עושה את זה" ושל השני "להצליח בטריק, ולא לפשל."
רובנו, מן הסתם, עומדים משתאים (וחלקנו אף פעורי פה) למראה 'קוסם' המצליח לעבוד עלינו – אם בידיעת מספרי שטרות כסף שבחרנו מתוך ערימה, אם בידיעת שורה כלשהיא אותה בחרנו מתוך ספר טלפונים, או בניחוש קלף מסוים ועוד.
פשוט, אין סוף לדמיון. וכל פעם אנו נופלים בפח (טוב, לא כולנו) ו"מתים לדעת" כיצד עובד הקסם שאותו ראינו זה עתה.

ובכן, למרות שעברתי קורס קצר לקוסמות (בשנת 95', ולא זכור לי שמהמחזור שלי יצא איזה הודיני קטן), אחד מהדברים שהקורס נטע בי - בנוסף למעשי הקסמים לילדים ולחברים שעשיתי - הוא את הסקרנות לנסות ולגלות כיצד עובד כל טריק, ובזמנו - כשעדיין לא יכולת להעזר בטלוויזיה (הקלטה והקפאה) או באינטרנט כדי לראות כיצד נעשים הקסמים – זה היה המון!
אודה, לבושתי הרבה, שלא הצלחתי לגלות את הטריק הפשוט (כנראה שמשהו שם החליד...), ואין במשפט האלמותי, המוכר לכולנו: "טוב, זה ממש פשוט" שבא תמיד לאחר שמראים לנו את הפתרון (גם במתמטיקה, גאומטרייה ועוד) להאפיל על "פשלתי".
כמובן שלא ניתן לכתוב כאן את פתרון החידה, ולמרות היותו הפיקנטי ביותר, ושעליו מתבססת כל העלילה, ישנם דברים נוספים בספר שחשובים לא פחות.
שמו של הספר, המפלס את מקומו לנבכי המוח, השפיע עלי ומשך אותי כפרפר אל האור, לנסות ולגלות את צפונותיו. כך משך הרוצח את קורבנותיו – ש"ידיעת המספר" שעליו חשבו במוחם ע"י אדם שאינם מכירים – לבטח זהו אדם שכל מחשבותיהם פרוסים לפניו, ונהירים לו.
העלילה עצמה מצטיינת בקרב מוחות בין הרוצח לבין המשטרה - הנעזרת בגיבורנו - השוטר בפנסיה, ובשחקני חיזוק כמו התובע הראשי ופסיכולוגית - שכולם יחד יושבים בישיבות ודנים תוך "סיעור מוחות" כיצד ללכוד את הרוצח, שלא מפסיק לתעתע בהם ולללעוג לחוסר יכולתם ללכדו. בסגנון: "תפסו אותי, אם תוכלו".
הסיפור בנוי יפה, ולמרות שכלולים בו פה ושם פרטים מיותרים, הוא מרתק, ואף מלווה בשירת חרוזים (כן, הרוצח שולח ידו גם בשירה קלילה), ומי צריך יותר מזה בשבת סגרירית, מתחת לפוך?
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על חשוב על מספר - דייב גרני #1