ביקורת ספרותית על התיאוריה האחרונה מאת מארק אלפרט
ספר לא משהו

---

"מר אלפרט? מדבר עורך דינו של דן בראון..."
כך כנראה יתחיל הספר הבא של מארק אלפרט.
מסתבר שלהיות סופר מתח זה לא קשה כמו שזה נשמע (או נקרא). להלן המרכיבים -
קח ספר של דן בראון (שאגב, מיצא את עצמו למוות אחרי "מלאכים ושדים", אבל ניחא), תלוש את הכריכה, הדבק תמונה המשדרת מסר טכנולוגי/עתידני/מדעי כלשהו - וכעת לחלק המסובך (שוב, תלוי למי)
שנה את המרכיבים הבאים -
הדמות הראשית (פרופסור/דוקטור/מתמחה/בוגר תואר ראשון)
בתחום (היסטוריה של ימי הביניים/פיסיקה מולקולרית/ביולוגיה פיזיולוגית/כימיה קולינרית/הנדסת מדעי המדינה)
נתקל ב-(חפץ עתיק/סמל מוזר/ספר גנוז/נוסחה עתידנית)
שאותה מבקשים להשיג (הבונים החופשיים/אילומינטי/תנו לחיות לחיות/מפלגת העבודה)
באמצעות (שכיר חרב רוסי/צ'צ'ני/גרוזיני)
ובמקביל הוא נרדף על ידי (CIA/FBI/NASA/NBA/WWF)
לעזרתו יוצאת (מדענית יפהפייה/סופרת יפהפייה/מדריכת כושר יפהפייה)

ורק עוד הערה קטנה - מה? מה לעזאזל יוצא דופן בסיפור האהבה בין שני אנשים עם נטייה לתיאוריות מדעייות וחיבה בלתי מוסברת לקשישים בשם איינשטיין???

אגב, לדעתי, כתיבת הביקורת ארכה יותר משארכה כתיבת הספר...

» ביקורות נוספות של nitsando
» ביקורות נוספות על התיאוריה האחרונה