ביקורת ספרותית על תעלומה בשישה קולות מאת ויקאס סווארופ
ספר בסדר

---

מה? רגע, לא הבנתי...
אז מי בסוף רצח את ויקי? (גם כן שם – לאורך כל הספר חשבתי על מישהי שעבדה איתי)
העיתונאי? מה הקשר? בשביל מה לשרבט עלילה, מגוחכת ככל שתהיה, לאורך 500 עמודים? ליצור שש דמויות "ססגוניות"? לטרוח "לשזור" את קורות החיים שלהם זה בזה? לבנות רומן א-לה אגאתה כריסטי?
אם בסוף הרוצח הוא מר פלפלי עם מלחייה בחדר האמבטיה?!
לא יודע אם זו הפרעת הקשב שלי או... טוב, זו כנראה הפרעת הקשב שלי, אבל למרות שהעלילה אכן זרמה (מי שמכיר אותי יודע שאצלי לסיים ספר בשבועיים זה מהירות שיא) – מצאתי את עצמי הופך את הדפים האחרונים כשהבעת "מה לעזאזל?" על פניי (מפאת צנעת האתר לא נקטתי במונח הלועזי...)

אבל נתחיל לפי הסדר
ראשית הדמויות – ויסלח לי הקורא אם אני מתבלבל כי הספר לא לידי.
ויקאס ויקאס ויקאס, אני שמח שכדיפלומט הודי אתה מוצא את הזמן לקחת קורסי כתיבה יוצרת, ואפילו יצא לך די טוב (אפילו מצויין) עם הספר הקודם, אבל על התרגיל של בניית הדמויות הייתי מכשיל אותך בענק!
נו באמת, כולנו הרי מכירים את הודו ואת הליהוקים השגרתיים – השחקנית מבוליווד, הפוליטיקאי המושחת ובנו הנהנתן והרשע, העני טוב הלב – ולצדם, באופן פחות שגרתי – האמריקאי הדביל ובן השבט התמים (אין לי נישה לשים בה את הפריק הזה שהפך לגנדי/באפו)
ואם לסכם במשפט –
האמריקאי – הבנו, אתה מטומטם ומדבר בגוף ראשון
אקטי – הבנו, אתה שחור עם שיער מקורזל ושיניים לבנות
שבנאם – הבנו, את יפה, ויודעת לצטט את ניטשה
ויקי – הבנו, רצחת את רובי גיל, ואתה לא מצטער
אבא של ויקי – הבנו, אתה מושחת ואוהב לדבר בטלפון (ניתוק)
זה שהפך לגנדי – הבנו, אתה מתוסבך עם גנדי
מונה הנייד – הבנו, אתה עני, למרות שיש לך תואר ראשון

ואוו, ריגשת אותי עם המנעד ה"ססגוני" של הדמויות. נוט. תחושה של עוד סרט הודי בערוץ זי.טי.וי.

שנית, העלילה – זהירות ספויילר (כאילו שלא צפיתם את זה)
מה לא דחפת לשם ויקאס; אסון אקולוגי, דיבוק, טרוריסטים, שבטים אבודים, רצח פוליטי, ניטשה... מעניין מה יישאר לך לספר הבא? זומבים והמחאה החברתית...
שלא לדבר על צירופי המקרים המגוחכים שמלווים את הספר מתחילתו. טוב שלא פגע בויקי ברק בדיוק כשאקטי המוזר הזה הוציא את הדיבוק מאיש העסקים המעצבן הזה (יכול להיות שסיכמתי עכשיו את העלילה במשפט אחד?)

שלישית – שונות
אני מניח שאני לא יכול לבוא אליך בתלונות על השמות, אבל להבא, ויקאס, סתם שתדע, שהשם "שבנאם סקסנה" לא עושה טוב לקורא הישראלי (לפחות לי). אנחנו מתחברים יותר לשמות הודים "אשכנזיים" כמו: רג'יב, מוניר, יסמין, לליטה וכו'
גם שחקנית בוליווד שמצטטת את ניטשה – לא כל כך מתקבל על הדעת

ולסיום, אני שוקל לקרוא לארנב שלי באפו.

» ביקורות נוספות של nitsando
» ביקורות נוספות על תעלומה בשישה קולות